יהודים וערבים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
16.02.2018

אז מה באמת דעתו של אבו מאזן על זכות השיבה?

ככל פוליטיקאי, נשיא הרשות הפלסטינית מתאים את הצהרותיו לקהל היעד. אולם מחקר חדש מגלה: ברוב המכריע של הצהרותיו הפומביות, בכל השפות ובפני כל הקהלים, מביע עבאס נכונות לפשרה כלשהי בנושא הפליטים

בישראל מתנהל דיון ציבורי ער בשאלת עמדות היסוד הפלסטיניות, וישראלים רבים רואים בהן מכשול לשלום. הצדדים לוויכוח מצטטים הצהרות והתבטאויות של מנהיגים פלסטיניים התומכות בעמדתם, תוך שהם מסתמכים בעיקר על זכרונם ועל חיפוש בגוגל.

סוגיית הפליטים עומדת לרוב במרכז הבמה; התביעה הפלסטינית לשיבת הפליטים לבתיהם נתפסת על ידי הישראלים כתרחיש מסויט שאפשר למנעו באמצעות פיצוי כספי. עוד טוענים בישראל כי מנהיגים פלסטיניים (וערביים) מתבטאים באופן פרגמטי בתקשורת המערבית, בעוד שבערבית, לדעת הקהל הפנימית, הם אומרים דברים שונים לחלוטין.

להלן אציג אפיון של הצהרותיו של נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, בנושא הפליטים, במשך העשור האחרון. יש לזכור כי זהו העשור שהגיע לאחר קריסתו של המו"מ הרציני האחרון בין ישראל לבין הפלסטינים באנאפוליס. זמן לא רב לאחר מכן נחשפו מסמכים המראים כי מנהיגים פלסטיניים גילו בחדרים סגורים גמישות רבה ביחס לזכות השיבה. אולם התבטאויות פומביות של הנשיא הפלסטיני, בוודאי כאלה שהושמעו על רקע עמדותיהן ומהלכיהן של הממשלות השונות בראשות בנימין נתניהו, מועדות מלכתחילה לנוקשוּת מדינית. כפי שנראה להלן, התמונה העולה מן הנתונים מפתיעה. 

אתר האינטרנט של ופא, סוכנות הידיעות הרשמית של הרשות הפלסטינית, כולל עמוד שכותרתו "הנשיאות", המשמש כארכיון חדשותי לכל פעילויותיו והצהרותיו של הנשיא. תכולת הארכיון בין יוני 2009 (המועד המוקדם ביותר שהיה אפשרי מבחינה טכנית) לינואר 2018 נותחה לפי מילות המפתח והביטויים הבאים: פליטים (لاجئين), שיבת הפליטים (عودة اللاجئين), זכות השיבה (حق العودة), 194 (בהתייחס להחלטת האו"ם 194) וכל צירוף אפשרי של הביטויים הללו. החיפוש העלה 721 פריטי מידע.

הצהרות של מנהיגים זרים נופו מתוצאות השאילתא. כמו כן נופו ממנה הצהרות של בכירים פלסטיניים שאינם הנשיא עצמו. זאת משום שלרוב הם מהדהדים את עמדותיו, גם אם לעתים הם מביעים עמדות קשוחות יותר ממנו. חשוב לזכור כי עבאס הוא הדמות הפוליטית הדומיננטית בזירה הפלסטינית. הוא נוסע באופן תדיר בעולם, והתבטאויותיו נשמעות בפורומים בינלאומיים.

את הצהרותיו הפומביות של עבאס היה קשה לחלק באופן חד-משמעי ל"נוקשות" (בעד שיבה מלאה של כל הפליטים וצאצאיהם) ו"פרגמטיות" (נכונות לפשרה כלשהי על עצם השיבה, מספר השבים או זהותם). על כן, כל ההתבטאויות שלא הכילו התייחסות כלשהי לפתרון, אך הכילו עמדה נוקשה ביחס לשיבה ("הדגשה", "חוסר ויתור", "דבקות") או התייחסות לשיבה פיזית, נפלו תחת ההגדרה "נוקשות" לצורך פילוח הנתונים.

ב-123 מתוך 129 פריטים רלוונטיים ביטא עבאס את רצונו בפתרון "צודק ומוסכם" לבעיית הפליטים הפלסטיניים. ב-52 פריטים מתוך ה-123 הוא הזכיר את את החלטת האו"ם 194, וב-71 מהם לא הוזכרה ההחלטה אך הייתה התייחסות ל"פתרון", בין אם "צודק" או "מוסכם", במסגרת הסדר הקבע הישראלי-פלסטיני. בשישה פריטים בלבד הביע הנשיא הפלסטיני את מחויבותו לשיבת הפליטים תוך ציון מפורש של המילה "שיבה" (למשל בינואר 2013, ביולי 2013 ובינואר 2014, אז הגדיר את השיבה כ"זכות אישית" של כל פליט, שלאף מנהיג פלסטיני אין זכות לוותר עליה בשמו).

התבטאויותיו של מחמוד עבאס בנושא שיבת הפליטים בעשור האחרון

 

ברוב מוחלט (95%) של הצהרותיו בעניין הפליטים הפלסטיניים במהלך העשור האחרון ציין הנשיא מחמוד עבאס כי הוא מעוניין בפתרון "צודק ומוסכם" לבעיה. רוב ההצהרות הללו נעשו בפורומים בינלאומיים שונים. בשש התבטאויות פומביות בלבד הוא נמנע מלהזכיר "פתרון" כלשהו לבעיה; הצהרות אלה היו בעיקר בפני פליטים ומהגרים פלסטיניים בפזורה. האם יש לכך משמעות?

אנשים בעלי עמדות ימניות מבחינה מדינית יטענו כי עבאס אומר את האמת רק בפני פליטים פלסטיניים או כש"גבו אל הקיר". אנשים בעלי עמדות שמאליות מבחינה מדינית יסבירו כי בהזדמנויות כאלה הנשיא מביע את מחויבותו לזכות השיבה מתוך כבוד לקהל שומעיו. אולם נראה כי ההסבר הפשוט ביותר הוא שעבאס נוהג ככל פוליטיקאי: הוא מתאים את הצהרותיו לקהל שומעיו, אך מותיר אותן מעורפלות במידה המאפשרת פרשנויות שונות.

הנתונים היבשים, מכל מקום, ברורים: ברוב המכריע של הצהרותיו הפומביות מביע הנשיא הפלסטיני נכונות לפשרה כלשהי בנושא הפליטים, בכך שהוא מזכיר כי הפתרון יהיה "מוסכם" על ישראל. כעת, משהנתונים ידועים, אפשר להמשיך את הוויכוח הפנימי בישראל על נוקשותם, או גמישותם, של ה"עקרונות הלאומיים" הפלסטיניים.

מאמרים נוספים