יהודים וערבים

אודות הכותב

 

 
אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
08.10.2012

בין פנטזיית האי למציאות

שיפור היחסים בין ישראל ליוון בשנים האחרונות תואם את הנסיבות והצרכים המשתנים של ישראל במזרח התיכון, אולם עליה להישמר מהקרבת יחסיה עם השחקן הטורקי החזק לטובת השחקן היווני והחלש והבלתי יציב.

הדיון במשרד הביטחון באפשרות של קניית אי יווני לצרכי אימון של חיל הים מעידה מצד אחד על חשיבה יצירתית ויוזמת אך מצד שני גם על כמה הנחות בעייתיות. ברמה הבסיסית ביותר, המשמעות של צעד כזה היא מעבר לתועלות המבצעיות שיכולות להיות לו (וכנראה שגם הן מוגבלות, לאור הדיווח על פסילת הרעיון), ויש להתייחס לסוגיה בהיבט של ראיה כוללת של יחסי החוץ של ישראל.  המסקנה של הדיון במשרד הביטחון בנושא הייתה, לפחות נכון לעתה, לזנוח את הרעיון ולהגביר את שיתוף הפעולה הימי עם יוון, אך גם בשיתוף פעולה זה צפונות בעיות.

מבחינת ישראל, שטחה המצומצם והיעדר עומק אסטרטגי עמדו בבסיס הצורך לשתף פעולה עם מדינות בסביבתה המיידית אך גם מעבר לה. אולם, אימונים משותפים אלו היו לא פעם לא יותר מאשר תרגיל ב"יחסי ציבור" - סימן להתחממות ביחסים ואיתות לשחקנים מסוימים להיזהר. לעומת זאת כאשר המניע העיקרי הוא אכן טקטי-אופרטיבי, דווקא המסר המאיים לשחקן שלישי הוא תופעת לוואי בלתי רצויה.

עוד לפני התדרדרות היחסים עם טורקיה החלה ישראל מגבשת מערכת קשרים חדשה-ישנה עם מספר מדינות דוגמת יוון הכוללת שיתוף פעולה מודיעיני, אימונים צבאיים משותפים ויחסים מדיניים וכלכליים משופרים – מעין גלגול מחדש של רעיון "ברית הפריפריה" של שנות החמישים. לפיכך, את שיפור היחסים בין ישראל ויוון בשנים האחרונות ניתן לראות כמהלך התואם את צרכיה המשתנים של ישראל לאור התפתחויות אזוריות משמעותיות, כגון השפל אליו הגיעו יחסי ישראל-טורקיה, אי היציבות הכרונית המתפתחת במרחב הערבי והתחזקות המרכיב האסלאמי הקיצוני. יש גם תימוכין לסברה שבעוד שתחילת התקרבות זו קודמת לאירועי המשט, לא הצטערו מאוד בישראל שההתקרבות נתפסת כהתפתחות בעייתית מבחינת טורקיה.

יחד עם זאת, צריך גם להדגיש את המגבלות של השותפות – כך, חולשתה של יוון מבחינה פנים-פוליטית וכלכלית, והעובדה שיוון גילתה בעבר אהדה רבה לצד הפלסטיני מעלים את השאלה עד כמה יוון יכולה להיות שותפה משמעותית לישראל בטווח הארוך. עולה גם השאלה עד כמה ישראל יכולה להיות מחויבת להמשך שותפות זו.

אירועי הטלטלה בעולם הערבי מביאים להתרחקות בין טורקיה ואיראן, לא כל שכן בין טורקיה וסוריה. הטלטלה בעולם הערבי גם נתנה תנופה ל"אביב כורדי" אלים בתוך טורקיה. אלו לא גורמים שבהכרח יביאו להתקרבות בין ישראל וטורקיה, אך האפשרות קיימת ואלו בהחלט תנאים מסייעים. טורקיה ויוון אמנם הצליחו להתגבר על מחלוקות רבות ביניהן בשנים האחרונות, אך עדיין הסוגיה הקפריסאית היא מכשול בסיסי ביחסים בין השתיים. גילויי הגז במזרח הים התיכון, על אף שיש בהן פוטנציאל לשיתוף פעולה אזורי, הביאו בינתיים רק להתגברות המתיחות סביב סוגיית קפריסין. כך, שיפור היחסים בין ישראל ויוון (כמו גם עם קפריסין), הוא במידה לא מבוטלת עצם בגרונה של טורקיה. יש שיגידו שטוב הדבר, אבל אחרים יתריעו שצריך להימנע ממצב שמדיניות של ניצול הזדמנויות בטווח הקצר תהפוך בטווח הארוך לפספוס הזדמנויות אחרות משמעותיות יותר (כגון הפתח המסתמן לשיפור היחסים עם טורקיה, שחקן אזורי משמעותי בהרבה).

ישנו גם פרדוקס של חולשה. יוון מעוניינת בשותפות עם ישראל כיום בגלל חולשתה. ישראל הייתה באופן תיאורטי מעוניינת בשותפה חזקה יותר, אך דווקא התחזקות של השחקן היווני יכולה להוביל לשחיקת העניין של יוון בשותפות עם ישראל. אפשר לתהות אם כן על מידת החוזק של שותפות הבנויה על פרדוקס כזה. 



ד"ר גליה לינדנשטראוס ויואל גוז'נסקי הם חוקרים במכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב

מאמרים נוספים