03.04.2012 מאמר מאת משה טרדימן
 

האם מבקשי המקלט מדרום סודאן שבים לאזור קרבות?

למרות חששותיהם המובנים של מבקשי מקלט וארגוני הסיוע לפליטים בישראל, סכסוכי הגבול האלימים בין דרום סודאן לבין שכנתה מצפון אינם צפויים להגיע, לפחות כפי שהדברים נראים כיום, לכדי מלחמה.
רשות האוכלוסין וההגירה, שביקשה לגרש בחזרה לדרום סודאן 700 מבקשי מקלט דרום סודאנים, התבקשה על ידי בית המשפט לדחות את החלטתה עד ה-15 באפריל, ולהשיב לעתירת ארגוני הסיוע המבקשים להאריך את ההגנה הקבוצתית שהוענקה למבקשי מקלט אלה. גם משרד החוץ ביקש לדחות את הגירוש כדי לאפשר לו לגבש המלצות בעניין. מבקשי המקלט וארגוני הסיוע לפליטים חוששים כי במידה ויגורשו מבקשי המקלט חזרה לארצם הם יימצאו בפני סכנת חיים ממשית, עקב העימותים האלימים בין מיליציות ושבטים בתוך המדינה ובינה לבין הרפובליקה של סודאן מצפון, ולנוכח המחסור החמור בתשתיות במדינה – למחצית מהאוכלוסיה בדרום סודאן אין גישה למי שתייה ולרבע ממנה בלבד יש גישה לשירותי רפואה בסיסיים.

ברצוני להשמיע צפירת ארגעה. סכסוכי הגבול האלימים בין דרום סודאן לבין שכנתה מצפון, הנסובים על השליטה על משאבי הנפט העשירים, אינם צפויים להגיע, לפחות נכון לעכשיו, לכדי המלחמה שאותה מנבאים פרשנים רבים. גם בדרום סודאן וגם ברפובליקה של סודאן נשמעים קולות המעוניינים למנוע מלחמה כזו: דרום סודאן התחייבה להסיג את חייליה לעמדותיהם הקודמות, ושכנתה הצפונית התחייבה להפסיק את פעילותה הצבאית במידה ודרום סודאן תעמוד בהתחייבותה. בימים האחרונים אף מנהלים שני הצדדים מגעים ישירים לפתרון המשבר באדיס אבבה.

מעבר לכך, היחסים בין שתי המדינות השכנות סבוכים מאוד. בדרום סודאן קיימת אוכלוסייה מוסלמית, שבשנת המפקד האחרון (1956) מנתה כ-18 אחוז מהאוכלוסיה וכיום שיעורה אינו ידוע. המוסלמים בדרום סודאן הביעו את תמיכתם בעצמאותה של המדינה ונראה כי הם עושים ככל יכולתם על מנת להמנע מפוליטיזציה של הדת, אולם האוכלוסייה הנוצרית במדינה מאשימה את נשיא המדינה הנוצרי, סאלבה קיר, באפלייה מתקנת לטובת המוסלמים. לטענתם, הנשיא מזמין מאות מורים מוסלמים מהרפובליקה של סודאן ללמד אסלאם בדרום סודאן, וערב הסעודית פעילה מאד בדרום סודאן ומממנת בניית מדרסה במדינה. ייתכן שסאלבה קיר נוהג כך משום שאחד מבניו, ג'ון, בחר להתאסלם במסגד בח'רטום בעקבות ההכרזה על עצמאותה של דרום סודאן, ואף הבטיח לחזור אל מולדתו ולקרוא לאוכלוסייתה הנוצרית להתאסלם.

שלא כמו אצל שכנתה הצפונית, בדרום סודאן קיימים חופש ופלורליזם דתי, אך מלחמת האזרחים ארוכת השנים בין הצפון לבין הדרום, וחוויות האסלום והשעבוד של הנוצרים בדרום, עדיין חקוקים בזכרונם של הנוצרים בדרום סודאן. בעקבות הכרזת העצמאות של דרום סודאן, הכריז עומר אל-בשיר, נשיא הרפובליקה של סודאן, על כוונתו להחיל את השריעה במדינה ולגרש יותר מחצי מיליון דרום סודאנים החיים במדינה חזרה למולדתם. כל האמור לעיל מגביר את דאגתם של הנוצרים בדרום סודאן מפני שכנתם הצפונית ומפני האסלאם בכלל.

עם זאת, פחות משנה מאז ייסודה של דרום סודאן מוכיח עצמו סאלבה קיר כנשיא מאד פרגמטי. הוא משתדל לפתור את הסכסוכים מול שכנתו הצפונית בדרכי שלום, שומר על קשר כלשהו עם עומר אל-בשיר בח'רטום, ומעוניין להתמודד מול האתגרים העצומים הניצבים בפני דרום סודאן הצעירה.

למרות שהמורשת הקולוניאלית קושרת את גורלה של דרום סודאן בזו של הרפובליקה של סודאן, הרי שלמעשה המדינה קשורה בטבורה מבחינה תרבותית ודמוגרפית ליבשת אפריקה שמדרום לסהרה. באופן היסטורי, המאבק בין הרפובליקה של סודאן לבין דרום סודאן היה מאבק בין ערביוּת לאפריקניוּת ובין אסלאם לנצרות, כאשר הערבים המוסלמים הצפוניים תמיד ביקשו לשערב, לאסלאם ולשעבד את האפריקנים הנוצרים הדרומיים. כיום גם סילבה קיר וגם עומר אל-בשיר מנסים להתנתק מהמורשת הזאת ומבינים כי למען השמירה על האינטרסים של שתי המדינות, במיוחד בשאלת חלוקת מי הנילוס, עדיף שיתוף פעולה על פני מלחמה. המאבק על השליטה על משאבי הנפט, מכל מקום, לא צפוי להסתיים במהרה.

 
שתף מאמר זה