13.02.2018 מאמר מאת עפר זלצברג
F-16 ישראלי (צילום: משה מילנר, לע"מ)
F-16 ישראלי (צילום: משה מילנר, לע"מ)    

האם רוסיה תתווך בין ישראל לבין איראן בסוריה?

רוסיה היא השחקן ביחיד בסוריה שנהנה מהשפעה על יתר השחקנים במדינה. האם היא תוכל לשכנע את איראן ואת ישראל למנוע הסלמה הדדית והתלקחות אזורית? ומה יידרש בתמורה מישראל ומאיראן?

בעוד שאסד ובעלי בריתו צוברים הישגים במלחמה בסוריה, ישראל מוצבת על מסלול התנגשות עם איראן ומיליציות שנתמכות על ידה. במערכת הביטחון בישראל שוררת הסכמה גורפת כי במלחמה הבאה עם חזבאללה יספוג העורף הישראלי פגיעה קשה: מגדלי מגורים בתל אביב ייפגעו באופן שיגבה מחיר דמים גבוה, ואתרים אסטרטגיים כמו שדה התעופה בן גוריון ואסדות הגז יותקפו בטילים. העובדה שלבנון תשלם מחיר הרבה יותר גבוה תספק נחמה קטנה מאוד לישראל ולאזרחיה שייפגעו.

כדי למנוע מסוריה להפוך לניצוץ שיצית מלחמה בין ישראל לחזבאללה, או אף בין ישראל לאיראן, יש להתמודד עם שני עניינים: שאלת השליטה בדרום-מערב סוריה, והקמת נכסים צבאיים-אסטרטגיים של איראן או חזבאללה ברחבי סוריה. בדרום-מערב סוריה שרר שקט יחסי בזכות אזור אי-ההסלמה שהוקם בסוריה במאי 2017, כחלק מתהליך אסטנה, ואשר חוזק בהסכם אמריקאי-רוסי-ירדני בנובמבר אותה שנה. מניעת ההסלמה אפשרה לאסד ובעלי בריתו להתמקד בלחימה באזורים אחרים במדינה.

לאחר שהושלמה ההשתלטות המחודשת של משטר אסד במזרח הוא הסיט את מאמציו לחלקים אחרים בסוריה. הרגיעה ששררה באזורי אי-הסלמה אחרים כמו אידליב וע'וטה המזרחית קורסת, ודרום-מערב המדינה עלול להיות הבא בתור. בחודש שעבר השתלט המשטר על תא שטח בצפון אזור אי-ההסלמה, סביב בית ג'אן. נראה כי הצבא הסורי יזדקק לסיוע של חזבאללה או מיליציות אחרות, מה שעלול להוביל לתקיפה ישראלית על הכוחות הללו כדי למנוע התבססות שלהם; מרגע שהמיליציות תגענה לקוניטרה וסביבותיה יהיה קשה להוציאן משם.

המאמצים האיראניים להקמת נוכחות צבאית ארוכת טווח ברחבי סוריה מתנגשים עם האינטרסים הביטחוניים הישראליים. במערכת הביטחון מתייחסים בחומרה להקמת נמל ימי, שדה תעופה, בסיסי קבע צבאיים או מפעלים לייצור טילים מדוייקים, אשר יסכנו מתקנים אסטרטגיים בישראל. תקיפות ישראליות בחודשים האחרונים נגד מטרות כאלה, ותגובות סוריות קשות מבעבר, מעידים על כניסתה של המלחמה בסוריה לשלב חדש.

כבר עכשיו מנסים הצדדים לגבש "כללי משחק" חדשים באמצעות התקפות ותגובות. אבל עד שהכללים האלו יתבררו ויתקבעו, מלחמה מקיפה תהיה במרחק חישוב מוטעה אחד.

הניסוח הפומבי של "קווים אדומים" עלול להיות מעורפל. בכירים בממשלת ישראל אומרים שלא ישלימו עם "ריכוזים" של כוחות מיליציה בדרום-מערב סוריה, אולם כמה לוחמי חזבאללה צריכים להתקבץ יחד לפני שהם הופכים ל"ריכוז"?

רוסיה, התומכת המרכזית של משטר אסד, היא השחקנית היחידה בסוריה שביכולתה לתווך בין כל המעורבים כדי לצמצם את הסיכון להסלמה. מוסקבה צריכה לקדם הבנות אשר מחזקות את אזור אי-ההסלמה ומרחיקות כוחות הנתמכים על ידי איראן מקו הפסקת האש בין סוריה וישראל. כדי לעשות זאת צריכה מוסקבה, לכל הפחות, להימנע מתמיכה אווירית לנסיונות של כוחות המשטר להשתלט מחדש על דרום-מערב המדינה או להשתמש בכוח האווירי הסורי באזור זה.

צעדים אלו לבד לא יספיקו, משום שאסד מבקש לנצל את ההזדמנות הטמונה בסיום התמיכה החשאית האמריקאית באופוזיציה הסורית, וכבר הכריז שבכוונתו להשתלט מחדש על כל המדינה. דרך אחת למנוע ממנו להפר את הרגיעה באזור אי-ההסלמה היא שההסדר יקבע שאמצעי הלחימה שבידי המורדים יוותרו בידיהם למטרות הגנה עצמית ושיטור. בתמורה הם יקבלו על עצמם את הלגיטימיות של מוסדות המדינה, גם אם לא במפורש של נשיאה הנוכחי, והמוסדות יאוישו ככל האפשר על ידי אוכלוסיה מקומית. נוסחה שתדגיש את ה"מדינה" ותטשטש את ה"משטר" שמנהל אותה תהיה, ללא ספק, קשה לעיכול עבור המשטר והמורדים כאחד, גם אם ההסדר יהיה בעל אופי ארעי וחשאי. אולם שני הצדדים יפיקו תועלת מהסדר כזה.

ישראל תצטרך להסתפק באזור חיץ מצומצם משדרשה מראש, אבל תרוויח אפשרות מעשית להרחקת יריביה וצמצום ההסתברות להסלמה אזורית. גם הכוחות המשקיפים מטעם האו"ם, מרכיב מהסכם הפרדת הכוחות משנת 1974 שסוריה וישראל טוענות שהן רוצות בחזרתו, יוכלו לשוב לאזור. יתר על כן, ישראל יכולה לסייע לרוסיה לגייס את משטר אסד ואת איראן לטובת הסדר בדרום-מערב סוריה בכך שתימנע מהתקפות צבאיות באזורים אחרים בסוריה. במילים אחרות, דרוש הסדר מקיף בין השחקנים השונים בסוריה שיקבע כללי "עשה" ו"אל תעשה" במדינה כולה.

מתווה אפשרי של הסדר ישראלי-איראני יציב בסוריה, שיקודם על ידי רוסיה, הוא ויתור של איראן על התשתית הצבאית שלה בסוריה ועל הקמתם של מפעלי ייצור טילים מדוייקים במדינה, והשלמה ישראלית עם נוכחותם של כוחות זרים בסוריה, למעט בדרום-מערב המדינה, עד שתושג הסכמה מלאה על עתיד סוריה.

יהיו בישראל מי שיטענו שהסכם כזה הוא פשרה מרחיקת לכת מדי. אולם רוסיה אינה רק נטל על ישראל; היא יכולה להיות גם נכס, משום שהיא השחקן היחיד בסוריה שנהנה מהשפעה על כל בעלי העניין במדינה. אם היא תסייע לישראל להימנע ממלחמה שבה היא אינה רוצה, תהיה בכך תועלת גדולה.

כדאי לישראלים, ללבנונים ולסורים לקוות שההנהגה במוסקבה תנקוט גישה פרו-אקטיבית ותתמודד בכובד ראש עם השאלה כיצד לשכנע את איראן וישראל לחתור ליציבות ולהימנע מעימות נרחב בסוריה.


עפר זלצברג הוא אנליסט בכיר בקבוצת המשבר הבין-לאומי

 
שתף מאמר זה