27.12.2017 מאמר מאת ז'נאן בסול
ז'אנרים מוזיקליים מתפתחים במרחב הערבי (תמונת אילוסטרציה)
ז'אנרים מוזיקליים מתפתחים במרחב הערבי (תמונת אילוסטרציה)    

הכירו את עמיתי המחקר: ז'נאן בסול

השיח החברתי, הפוליטי והכלכלי בקרב הצעירים במדינות ערב, ודרכי ביטויו בעשיה התרבותית שלהם, נעלמים לרוב מעיני הציבור הישראלי. בכך, ובסוגיות כלכליות של המיעוט הערבי בישראל, אתמקד בכתיבתי באתר הפורום

שמי ז'נאן בסול, בת 27 מתל אביב. כיום אני עיתונאית עצמאית. הייתי כתבת לענייני עבודה בדה-מרקר וכתבת לענייני ספרות בגלריה, שניהם מבית "הארץ", שם עסקתי בסיקור תחום הספרות בישראל ובעולם, בדגש על החיבור בין כלכלה ופוליטיקה לבין ספרות.

בכתיבתי באתר הפורום אתמקד בשני תחומים: התרבות והכלכלה בעולם הערבי שלאחר המהפכות הערביות, וסוגיות כלכליות הנוגעות למיעוט הערבי בישראל.

שנת 2011 הביאה אתה תחושת אופוריה בקרב צעירי העולם הערבי. בתוניסיה נפל השלטון האוטוקרטי, במצרים הודח הנשיא מובארכ, ובכל מדינות ערב יצאו אנשים לרחובות במחאה על השלטונות הדכאניים, האבטלה ויוקר המחיה. לצד ערעור כסאותיהם של השליטים והשינויים הפוליטיים במדינות השונות התחוללה בעולם הערבי תחיה תרבותית שעיקרה בא לידי ביטוי במוזיקה ובקולנוע. יוצרים מוזיקליים שלא פעלו במסגרות המיינסטרים וייצרו מוזיקה מחתרתית, הן מבחינת התכנים הן מבחינת הז'אנר המוזיקלי, החלו לצוץ ברשתות החברתיות ונבנו על כוחן האדיר בהפצת רעיונות ותכנים.

בשלהי שנת 2010, בעת שהמהפכות התבשלו להן, ובשנים לאחר מכן, פרצו לתודעה הערבית להקות היפ-הופ, אינדי, מטאל ורגאיי. הז'אנרים המוזיקליים הללו כמעט לא נשמעו בהפצה רחבה קודם לכן, הן בשל השמרנות הן בשל שליטתן של חברות גדולות במוזיקה הערבית, שקידמו בעיקר מוזיקת פופ ומוזיקה הקרובה למוזיקה הערבית הקלאסית. אותם ז'אנרים מוזיקליים חדשים אמנם לא זכו לתפוצה רחבה בתחנות הרדיו והטלוויזיה המסחריות, אך האינטרנט והרשתות החברתיות סייעו בהפצתם באמצעות כתבי עת מוזיקליים אינטרנטיים, אתרי תרבות ומוזיקה אלטרנטיביים ואפילו באתרי הורדת מוזיקה פיראטיים.

הפריחה התרבותית, שלוותה במשב רוח רענן של תוכן ספרותי ומוזיקלי, אופיינה גם בגיוון גיאוגרפי. לאחר שנים בהן התקבעה התפיסה כי מצרים, על תרבותה העשירה, היא מקור המוזיקה והאמנות הערבית לצד לבנון, הנחשבת לסמי-מערבית וליברלית, קמו להקות ממגוון רחב של מדינות ערביות, ביניהן כאלה הידועות בשמרנותן או בסצנת האמנות הדלה בהן, כמו סוריה, ירדן, עיראק, ואפילו סעודיה ומדינות המפרץ.

עם זאת, האכזבה הייתה מהירה. מדינות כמו סוריה ותימן גלשו למלחמת אזרחים איומה ולאסונות הומניטריים, השלטונות האוטוריטריים במדינות רבות אחרות שרדו גם במקרים שבהם הודחה שכבת המנהיגות הבכירה, ולבנון נותרה בקפאונה הפוליטי המשתק. הסצנה התרבותית הפורחת החלה לדעוך, אתרי מוזיקה הפסיקו לפעול והתעשיה גלשה בחזרה אל המרתפים התת-קרקעיים.

במסגרת כתיבתי בפורום אדון בהתפתחויות התרבותיות במרחב הערבי ובהשתקפויותיהן בסוגיות חברתיות, פוליטיות וכלכליות. זאת בעיקר לאור העובדה שההשפעה המרתקת של השיח החברתי, הפוליטי והכלכלי בקרב הצעירים הערבים, ודרכי ביטויו בעשיה התרבותית שלהם, נעלמים לרוב מעיני הציבור הישראלי.

לצד זאת אעסוק בכלכלה ערבית בכלל, בעידן שלאחר המהפכות, ובכלכלת החברה הערבית בישראל בפרט. אכתוב על השינויים החברתיים והכלכליים שחלו במדינות ערב בשנים האחרונות, על התעשיות הצומחות והדועכות בהן, וכן בהתפתחויות בשוק התעסוקה ובנתוני האבטלה. ביחס לחברה הערבית בישראל אתמקד באתגרים הכלכליים ובשוק התעסוקה ואבחן את הגורמים למצב הקיים, הן מצד המדינה הן מצד החברה הערבית עצמה.

 
שתף מאמר זה