יהודים וערבים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
היומון הפלסטיני אל-איאם (צילום מסך)
17.01.2018

הכירו את עמיתי המחקר: עמיר טאובר

במחקרי במסגרת הפורום אציג לקוראות ולקוראים שאינם דוברי ערבית את המאפיינים של התקשורת הפלסטינית לגווניה, ואת הנרטיבים והאתוסים המכוונים את עבודתה

כשהייתי ילד בן שש או שבע נוכחו הוריי לגלות שהגרמנית בה השתמשו לתקשורת ״מסווגת״ אינה ממלאת היטב את תפקידה, משום שהתחלתי להבין את תוכן שיחותיהם. אולי יש דוברי שפות עם מניעים נאצלים משלי, אבל אצלי הסקרנות הלשונית התחילה בהבנת הרכילות הסודית של אבא ואמא.

התחלתי ללמוד ערבית ספרותית בכיתה ט'. זה לא הספיק לי, כיוון שלא ידעתי איך שואלים מישהו מה השעה ברחוב. כך קרה שבחופש הגדול בין כיתה י' לכיתה י"א סיימתי שני קורסים בערבית מדוברת של האוניברסיטה הפתוחה. שירתי בצבא כמתרגם מערבית ביחידה 8200, ובאוניברסיטה העברית השלמתי תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון ומנהל עסקים.

בהמשך גרתי כשנה בברצלונה ושנתיים בליידן, הולנד, שם למדתי לתואר שני בבלשנות כללית. על הדרך למדתי ספרדית ומעט קטלאנית והולנדית. ב-2005 חזרתי לישראל. מאז אני עוסק במחקר תקשורת גלויה עבור חברות וגופים שונים, תוך התמקדות בתקשורת הפלסטינית.

 

אני עוקב מקרוב ובאופן כמעט יומיומי אחר האירועים והתהליכים המשמעותיים בזירה הפלסטינית: עליית חמאס בבחירות של 2006, ההשתלטות האלימה שלו על רצועת עזה ב-2007, הלחימה והטרור מול ישראל, המאבק בדרכי שלום ודיפלומטיה שמוביל הנשיא מחמוד עבאס, תהליך הפיוס הפלסטיני ועוד.

סביבת התקשורת הפלסטינית היא סגורה מטבעה, ולעיתים רבות הדיווחים ה"עסיסיים" ביותר על נושאים פלסטיניים מתפרסמים דווקא בתקשורת הערבית והישראלית. לצד זאת, פעמים רבות ניתן להבין טוב יותר את מהלך האירועים והתפתחויות אפשריות מתוך האווירה המשתקפת באמצעי התקשורת בגדה ובעזה, ולעתים גם ממידע שאינו מוצא את דרכו לתקשורת בישראל או לא מקבל בה כיסוי נרחב. 

במחקרי במסגרת הפורום אציג לקוראים שאינם דוברי ערבית את המאפיינים של התקשורת הפלסטינית ואת הנרטיבים והאתוסים המכוונים את עבודתה. כל נרטיב נשען על אוסף ייחודי של מושגים, שרק חלקו מוכר לקוראים בישראל. בנוסף, כל קבוצה פוליטית עושה שימוש במונחים שונים המבטאים את יחסה לישראל ולסכסוך עמה. לדוגמה, הרשות הפלסטינית מכירה במדינת ישראל, ולפיכך מתייחסת אליה במילה "איסראיל". לעומתה, תנועת חמאס אינה מכירה בישראל ומתייחסת אליה במילים "אחתילאל" (כיבוש) או "דולת אל-אחתילאל" (מדינת הכיבוש).

במידה שיאפשרו לי הזמן והבמה שניתנה לי כאן, אשתמש גם בכלים טכנולוגיים מתחום הביג דאטה כדי לבדוק את שכיחותם של ביטויים שונים ולנסות לענות על שאלות מעוררות עניין ומחלוקת בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני. למשל, אפשר לבדוק את המופעים של מילים כמו "אסתשהאדי" (חלל קדוש, כינוי למי שמתכוון לבצע פיגוע או ביצע פיגוע) באתרים שונים, או ביטויים כמו "מוקאוומה סלמיה" (התנגדות בדרכי שלום).

מאמרים נוספים