30.01.2012 מאמר מאת דרור זאבי
 

הניחו למגרון

המאבק לפינוי מגרון מחטיא את מטרתו. ההתמקדות במאחז לא-חוקי מסיט את הדגש משאר ההתנחלויות הבונות לעצמן מעמד חוקי ומהוגן

מספרים על קבלן ותיק שבאחד מבנייני הפאר שבנה התגלו בעיות שונות. כשדרשה העירייה לשלוח ועדה לבדוק את הבניין לקח הזקן פטיש גדול, הכה בעוז על אחוריו של אחד מצמד האריות המפוסלים בכניסה לבניין וריסק את זנבו. "כך" הסביר לעוזריו הנדהמים, "יעלו עובדי העירייה מיד על התקלה העיקרית ויתעלמו מכל השאר." מאחז מגרון נראה לי כמו זנבו המרוסק של האריה.

על אף זעקות השבר של המתנחלים בקריאה למנוע את פינוי מגרון לא אתפלא אם יתברר שהעניין כולו הוא מזימה של חברי מועצת יש"ע. תכניתם המתוחכמת ברורה כשמש: טוענים נגדנו שמפעל ההתנחלויות אינו חוקי? מדברים על הורדת קרני שומרון ושילֹה? בואו נקים כמה מאחזים המְפֵרים כל חוק ישראלי אפשרי – נשתלט על קרקע פרטית של פלסטינים, נבנה בניינים ללא רישיון, ובדרך, אם אפשר, נעקור גם כמה עצי זית. כך נשכנע את כולם שזו בעצם הבעיה. לא מפעל ההתנחלות כולו, לא ההפרה של זכויות האדם הבסיסיות של הפלסטינים תושבי השטחים, לא מערכות הכבישים הנפרדות, אלא קומץ הבתים הללו.

ואכן, גם אם אין זו קנוניה מתוכננת, המשך המאבק של השמאל להורדת המאחזים צפוי להעניק ניצחון משמעותי למפעל ההתנחלות. כבר עתה מציעה הממשלה לבנות למתנחלים שייעקרו מבתיהם מאחז חלופי לתפארת על שטח גדול יותר בקרבת מקום; הם ודאי יתנגדו לכך ויילחמו בדרישה שיפנו את בתיהם, ולבסוף יסכימו רק בתנאי שהבתים הישנים לא ייהרסו. בהמשך, בכרוניקה עייפה וידועה מראש, יפנו ארגוני השמאל לבג"צ ואולי אפילו יצליחו להוכיח שגם הקרקע החדשה לא ממש שייכת למדינה; בית המשפט העליון יבקש מהממשלה הבהרות, והסיפור ימשיך להתנהל כך במשך עוד חמש או עשר שנים. מבלי משים תהפוך שאלת המאחזים למרכז הסיפור וההתנחלויות שנבנו בעבר, לכאורה על פי חוק, יתקבלו כסמל להגינות ולטוהר של הדור הקודם. ב-2020 יפרסמו אמצעי התקשורת כתבות ביקורתיות על מאחזי מגרון ב' ו-ג' המפוקפקים, ואילו מגרון המקורית, הבלתי-חוקית, תהפוך עד אז לשכונת הוותיקים.

כלומר, תנועות השמאל הנלחמות באומץ נגד המאחזים מסייעות בעקיפין לאישור וביסוס ההתנחלויות הוותיקות יותר. אילו הייתי ראש מועצת יש"ע הייתי מקים עוד כמה כפרי פוטיומקין כאלה ומדליף בשקט לעיתון הארץ שהם נבנו על קרקע פרטית שנגזלה מבעליה. עוד מהומה כזאת, ועוד אחת. זה טוב למפעל.

מן העבר השני, לו חבשתי את כובעו הדמיוני של מנכ"ל תנועת השמאל המאוחדת, הייתי מבקש מכל עמיתי ראשי התנועות להתעלם לחלוטין ממגרון, או, נכון יותר, להתייחס אליה כאל כל שאר ההתנחלויות. ברמה העקרונית כולן זהות. מבחינת המשפט הבינלאומי מעמד כולן בלתי חוקי בדיוק כמעמדם של המאחזים ומה שחשוב יותר, מבחינת עתידה של ישראל אין הבדל בין המשך ההחזקה בעופרה לבין המשך הישיבה במגרון. נזקם של שני היישובים (או תועלתם, לשיטת המתנחלים) זהה לחלוטין.

אם המאבק על חוקיותו של מאחז מגרון יימשך ינצחו המתנחלים בקרב על נפש הציבור הישראלי, והשמאל ינהל מלחמת מאסף בקרב אבוד. הממשלה אולי תצליח במאמצים רבים להסיר את המאחז אבל המחיר יהיה הענקת לגיטימציה להתנחלויות ה"חוקיות" בכל ארץ ישראל המערבית ובניית עוד מגרנות רבים. ואת המחיר נדמה לי שכולנו כבר מכירים: בחירה בין אפרטהייד למדינה דו-לאומית.

Take your pick

 
שתף מאמר זה