08.12.2015 מאמר מאת מרזוק אלחלבי
 

הפוליטיקה הערבית בישראל פוגעת בטובי בניה

הסערה בחוגי הפוליטיקה הערבית הפלסטינית בישראל סביב ביקורו של איימן עודה בארצות הברית חושפת את חולשתן ואת קבעונן של המסגרות הפוליטיות שלה. הדור הזקוף, כך נראה, התרגל יותר מדי לתקרות הזכוכית הנמוכות בישראל ובשטחים

נסיעתו של איימן עודה, ראש הרשימה המשותפת, לארצות הברית, חוללה סערה רבתי בחברה הפלסטינית בישראל. סערה זו לא אומרת על עודה מאומה אולם אומרת על הפוליטיקה הערבית בישראל כמעט הכל. הביקורת על הביקור ועל עודה עצמו לא באה משורות היריבים הפוליטיים, ולא רק מאנשים משועממים ועיתונאים עילגים, אלא בעיקר מתוך המפלגה הקומוניסטית הישראלית, המרכיב העיקרי של חד"ש.

בקצה אחד של הסערה ניצבו אלה שהגנו על נסיעתו של עודה, ייחסו לה נסים ונפלאות ושיבחו את יכולתו להביא את הנרטיב של הערבים הפלסטינים בישראל בפרט, ואת השאלה הפלסטינית בכלל, לציבורים חשובים בארצות הברית. בקצה השני ניצבו אלה שרואים בנסיעה ובנסיבותיה מזימה נוספת נגד השאלה הפלסטינית והערבים בישראל. למרבה התמיהה יש אף כאלה שראו בנסיעה שיתוף פעולה מחפיר עם השטן הגדול, הלא היא ארצות הברית.

הנסיעה נולדה בעקבות בחירתו של איימן עודה לרשימת "100 הוגי הדעות הבין-לאומיים ל-2015" של מגזין "פוריין פוליסי". לעודה נקבעה שורה של פגישות עם פקידי ממשל, סנטורים, אישי ציבור וארגונים שונים, והביקור כולו היה יכול להיות קרש קפיצה משובח לציבור בוחריו של עודה ולו עצמו, כפוליטיקאי בתחילת דרכו. אלא שהפוליטיקה הערבית עובדת אחרת; היא מגלה, ולא לראשונה, מאפיינים של פוליטיקה של מיעוט מדוכא שאימץ הרגלים קלוקלים. לשיטתה, העולם וההוויה הפוליטית נגזרים כולם מעולמו המוגבל של המדוכא. לכן יכול עודה להיות אחד מהשניים: גיבור לאומי, המביא את קולם של המדוכאים בפני מנהיגי ארצות הברית, או משת"פ בזוי הבוגד במדוכאים בביקורו אצל השטן הגדול.

הארגונים הפוליטיים בחברה הערבית פלסטינית בישראל הם מבנים צרים ודוגמטיים. המפלגה הקומוניסטית, למשל, הדבקה בלניניזם הידוע לשמצה על אף שכל אחיותיה בעולם ובמרחב הערבי הפנו לו עורף, משליכה את מאווייה ותקוותיה על שלטון היחיד של פוטין וחווה התקף זעם בכל פעם שמוזכרת ארצות הברית או הממשל האמריקאי. אולם הביקורת האידיאולוגית לביקור של עודה מגיעה דווקא מהארגון הפוליטי השותף לו בחד"ש, חבריו הקרובים. וכמו שנאמר, עם חברים כאלה מי צריך אויבים.

איימן עודה בביקורו בקרן אל-קודס בוושינגטון (תמונה: דף הפייסבוק של יושב ראש הרשימה המשותפת)

חלק הארי של חברי הכנסת ברשימה המשותפת שתקו, שתיקה המעידה על טיבה של הפוליטיקה הערבית בישראל ועל הרשימה המשותפת עצמה. צורמת במיוחד הייתה שתיקתו של חבר הכנסת לשעבר מטעם חד"ש, מוחמד ברכה, שנבחר לאחרונה ליו"ר ועדת המעקב של הערבים בישראל. ההאשמה כי ביקורו של עודה מומן על ידי תרומות של יהודי אמריקאי הוכחשה נמרצות על ידי חד"ש, אולם היא בכל זאת השפיעה על מועצת חד"ש, אשר מנעה מעודה להשתתף ב"פורום סבן" בתואנה הנפסדת כי סבן הוא ציוני. חבר הכנסת אחמד טיבי היה היחיד שהגן על עודה ועל ביקורו, והזכיר כי כך יוכל עודה להציג באופן בלתי אמצעי את שאלת הערבים בישראל בפני האמריקאים. במלים אחרות, הביקור של עודה בארצות הברית חשף מחלוקות ואי הסכמות מהותיות לגבי דרכה של הרשימה המשותפת ומשמעותה של פעולה פוליטית בעיני מרכיביה השונים של הרשימה.

בצד הסערה מתברר שישנם חוגים רחבים, שאינם מאורגנים באף מרכיב של הרשימה המשותפת, אשר מצדדים בביקור ולוּ בשל החשיפה האישית שלה זכה עודה. כפי שכתבו אחדים, לעודה עומדת הזכות לקדם את עצמו כפוליטיקאי אף אם אין בצד זאת רווח נוסף. אולם כמויות המלל שנשפכו על הביקור מעלות את החשש כי המיעוט הערבי בישראל התרגל לתקרות זכוכית נמוכות ואינו מסוגל לעמוד בקומה זקופה. המבקרים מסרבים לקבל את האפשרות שהעולם יכול להכיר בחשיבותם של הפלסטינים בישראל מכוח העובדה שלראשונה השכילו להתאחד ולהוות כוח פוליטי משמעותי. דיכוי של עשורים גורם לאותם מבקרים להגיב בחוסר אמון על כך שהפכו חשובים בעיני מאן דהוא, ובמיוחד אם הוא משתייך לממשל האמריקאי. ואם נציג של החברה הערבית פלסטינית בישראל מעניין את הפוליטיקה העולמית, משמע יש דברים בגו.

הסערה סביב הביקור חושפת את חולשתה של הפוליטיקה הערבית בישראל ואת יכולתן של המסגרות המקובעות שלה להכשיל כל ניסיון לאתגר את הקבעון. המבקרים אינם מבינים כי חשיבותו של המיעוט הערבי הפלסטיני בישראל תלך ותגדל ככל שפתרון השאלה הפלסטינית יבושש לבוא, וכי ההתעניינות האירופאית והאמריקאית במיעוט זה גדלה בשנים האחרונים. למעשה, גם הרשות הפלסטינית ואליטות פלסטיניות בפזורה החלו לתלות תקוות ב"פלסטינים של הפְּנִים" בישראל כמחוללי שינוי בפוליטיקה הישראלית וככוח שיכול להוביל את תהליך הפיוס בין שני העמים. דברים אלו נאמרו לי רבות על ידי בני שיחי הפלסטינים משטחי הרשות ובגולה.

התפתחויות אלו מאיימות להוציא את הפוליטיקה הערבית פלסטינית בישראל משלוותה ומחסותה רבת השנים בצלן הכפול של האליטות בישראל והאליטות הפלסטיניות בראמאללה. הפלסטינים בישראל נדרשים כעת לעשות מעשה, ליזום ולהגיב לאתגרים פוליטיים, וניכר כי חלק גדול מהארגונים הפוליטיים שלהם עדיין לא מוכן לכך ומגיב בפחד, בהסתגרות ובאופן חסר כל תעוזה ומעוף. כאשר עודה, מנהיג צעיר, פועל בתעוזה וביוזמה הוא נתקל באש צולבת מבית.

הפוליטיקה הערבית בישראל פוגעת בטובי בניה ועוד מעלה זאת על נס.
 
שתף מאמר זה