11.10.2018 מאמר מאת גיורא אלירז
מסגד  במאראווי, דרום הפיליפינים (micketymoc, CC BY 2.0)
מסגד במאראווי, דרום הפיליפינים (micketymoc, CC BY 2.0)     

הפיליפינים: מבט על סכסוך ידוע פחות

סכסוך דתי, תרבותי ופוליטי עמוק בן מאות שנים, מעורבות של מעצמות בעבר ושל ארגוני טרור בהווה, חשדנות הדדית וניסיון כושל להקים אוטונומיה – נשמע מוכר? בדרום הפיליפינים יש אולי מקום לתקווה

על ביקורו בישראל בחודש שעבר של רודריגו דוטרטה, נשיא הפיליפינים, דווח לא מעט. אולם לא ידוע מספיק שהנשיא הזה, שאישיותו שנויה מאוד במחלוקת, מקדם בביתו מהלכים הפותחים אולי פתח לסיום עימות דתי־פוליטי עמוק בן מאות שנים בין נוצרים למוסלמים. נראה גם שביקורו לא עורר במחוזותינו סקרנות של ממש בעצם העימות הזה, אף שהוא אחד הצירים המעצבים של ההיסטוריה של הפיליפינים ושל ההווה שלה. ראשיתו של הסכסוך במאה ה־16, עת החלה ספרד הקתולית בכיבוש הארכיפלג הפיליפיני, ובמרוצת השנים הוא התפתח לעימות רב־שכבתי. כידוע, הרוב הדומיננטי של אוכלוסיית הפיליפינים, מעל מאה מיליון נפש, הם נוצרים קתולים, והמיעוט מוסלמי מונה בין חמישה לשבעה מיליון נפש, המרוכזים רובם בדרום.

עומקו של העימות קשור, בין היתר, בזיכרון היסטורי רחוק של מוסלמי הדרום בדבר קיום עצמאי של ישות פוליטית בעלת זהות אסלאמית מובהקת, וגם בעובדה שהספרדים "ייבאו" לתוכו מאבק ימי־ביניימי בין אירופה הנוצרית לשלטון המוסלמי בחצי האי האיברי. מהטעם הזה כינו הספרדים את יריביהם המוסלמים בדרום הפיליפינים בשם "מורו", הדומה לכינוי שהודבק למוסלמים בספרד – "מורוס". המוסלמים, מצדם, שהרגישו את עצמם מותקפים לנוכח הנוכחות הנוצרית המתחזקת בפיליפינים, הגדירו את מרחב קיומם – הארכיפלג של סולו ומינדנאו – "דאר אל-אסלאם", הניצב מול "דאר אל־חרב" שבשליטת הנוצרים. על כל אלו התווספו עוד מרכיבים ששימרו את העימות והחריפו אותו, ובהם המצוקות הסוציו־אקונומיות הקשות והמתמשכות של המוסלמים בדרום, ותחושת הניכור שלהם כלפי המדינה בעלת הצביון הקתולי שנקטה כלפיהם מדיניות מקפחת, לרבות יישוב נוצרים באזורים מוסלמיים.

זה יותר משני עשורים נוסף לסכסוך עוד מרכיב משמעותי. לאחר שנות מרי מוסלמי בהובלת ארגונים שלחמו בנוצרים, אך גם היו מוכנים למידה של הידברות, החלו להתבסס בדרום, שחלקו הוא בבחינת "שטח הפקר", ארגוני טרור ג'האדיסטים אכזריים חסרי כל עכבות ונעדרי כל מוכנות לפשרה. בשנים האחרונות בולטת באזור אף פעילותן של קבוצות הנאמנות לדאע"ש, עד כדי כך שרבו החששות שבדרום הפיליפינים מתגבשת "וִלַאיַה", מחוז של דאע"ש, ושהוא משמש מוקד לשיתוף פעולה מבצעי אזורי של ארגוני טרור. שיא נרשם בשנה שעברה עת קואליציה של ארגונים כאלה השתלטה במפתיע על שטחים בעיר מאראווי, ורק לאחר כמה חודשי לחימה, שבמהלכה הפגין היריב יכולות מפתיעות, עלה בידי הצבא לחסל את אחרוני כיסי ההתנגדות בעיר.

מה שאולי ידוע עוד פחות באזורנו הוא שהאירועים במאראווי, כך היה אפשר להתרשם, הגבירו את נחישות הנשיא הפיליפיני רודריגו דוטרטה, המקרין בכל הזירות עמדות כוחניות, לנסות ולקדם הסדר שלום בסכסוך העמוק הזה. אמנם כבר לפני כשלושה עשורים הוקמה מסגרת אוטונומית בדרום בניסיון ליישב העימות, אך היה ברור לכול שהיא נכשלה. ב־2014 ולאחר משא ומתן שנמשך שנים וידע עליות ומורדות, הושגה פריצת דרך ונחתם הסכם בין המדינה, אז בראשות הנשיאה אקינו, לבין Moro Islamic Liberation Front) MILF), שמטרתו להביא לכינון מסגרת אוטונומית משמעותית בדרום, שתבטא את עקרון ההגדרה העצמית בתוך המדינה הפיליפינית. הסכמה זו הייתה גם בבחינת מפת דרכים האמורה לאפשר, בין השאר, ל־MILF להפוך מתנועת מרי מחומשת לשחקן פוליטי לגיטימי.

אולם הדיונים בקונגרס הפיליפיני בגיבוש החוק שישמש בסיס חיוני להתקדמות לקראת שלטון עצמי של מוסלמי הדרום נקלעו לסחבת, וניכר כי הלחימה במאראווי היא שדרבנה את הנשיא להאיץ בקונגרס, בדרכו הנחושה, להביא לידי גמר את החוק הנדרש. ואכן ביולי האחרון חתם הנשיא על החוק שנקרא (Bangsamoro Organic Law (BOL, ובכך נסללת הדרך להקמת מסגרת חדשה, האמורה להיות ביטוי אמתי של שלטון עצמי ותיקרא Bangsamoro Autonomous Region. מסגרת זו תחליף את המסגרת האוטונומית הקיימת, הקרויה Autonomous Region in Muslim Mindanao, שהוקמה ב־1989 על בסיס ההסכמה בין הממשל לבין ארגון המרי המתחרה MNIF
(Moro National Liberation Front). כעת יושב הארגון הזה על הגדר ומבקש להמתין ולראות את עצם מימוש המסגרת האוטונומית החדשה.

יאמר כי בעצם השימוש במושג Bangsamoro, כלומר "אומת המורו", בהסכם החדש, יש משום הכרה בהגדרה עצמית של מוסלמי הדרום – כאמור, השם "מורו" מבטא כעת את זהותם העצמית הייחודית של המוסלמים, אף שהיה במקורו כינוי גנאי שנתנו להם הספרדים. המסגרת החדשה אמורה להתממש הלכה למעשה ב־2022, והכוונה היא ליצור מסגרת אוטונומית משמעותית, בוודאי יותר מקודמתה, שבה יוקמו פרלמנט מקומי בעל סמכויות חקיקה רחבות, וכן מערכת בתי דין שרעים.  

שני הצדדים יצטרכו עוד לצלוח כמה וכמה מהמורות, שעדיין מציבות סימני שאלה באשר ליכולת המימוש של ההסכם, כמו מידת התמיכה הפוליטיות בהסכם בדרום (משוכה חשובה היא משאל עם בקרב האוכלוסייה העתידה להתגורר בתחומי הישות האוטונומית החדשה); בעיות חברתיות‏־כלכליות בדרום העני; פעילותן של קבוצות טרור הטוענות לפעולה בשם רעיון הג'האד, וחשדנות הדדית הניזונה מזיכרון היסטורי ארוך מאוד של איבה. אולם למרות סימני השאלה, מוסכם על רבים כי מדובר במהלך היסטורי, שאולי אכן מביא תקווה לסיומו של סכסוך דתי־תרבותי־פוליטי עמוק בן מאות שנים. יש הטוענים אפילו שמהלך זה עשוי להיות המורשת האמיתית של הנשיא הפיליפיני הנוכחי דווקא, המפגין מחויבות רבה לנושא.

 
שתף מאמר זה