יהודים וערבים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
בנימין נתניהו ומחמוד עבאס, 2010 (צילום: לע"מ)
22.02.2018

הפיל של נתניהו, הפיל של עבאס

מפלגותיהם של נתניהו ושל עבאס מריחות דם ותובעות מהמנהיגים הקצנה. בישראל ובשטחים שורר נתק בין הרשות המחוקקת הפופוליסטית לבין הרשות המבצעת, הנשענת על ממסד משפטי ובטחוני התומך בהסכמים החתומים

סימטריה מעניינת מתרקמת בימים אלה בין מפלגות השלטון בישראל וברשות הפלסטינית. הן הליכוד הן פתח דורשות ממנהיגיהן ליישם מדיניות נצית; הראשונה תובעת את סיפוח שטחי יהודה ושומרון לישראל והאחרונה תובעת את הפסקת התיאום הבטחוני עם ישראל. בנימין נתניהו ומחמוד עבאס עומדים בהצלחה בפני הלחץ הפנימי במפלגותיהם; אלמלא חולשתם הייתה יכולה עמדתם להוביל לחידוש המשא ומתן על תנאי הסדר קבע.

בעקבות לחצים כבירים שהופעלו על אבו-מאזן להשעות את התיאום הבטחוני עם ישראל, שהגיעו לשיאם במשבר המגנומטרים על הר הבית בקיץ שעבר, נותקו פורמלית הקשרים הבטחוניים ביולי 2017. אולם אלה חודשו עד מהרה ארבעה חודשים לאחר מכן, לטענת מפכ"ל המשטרה הפלסטינית חאזם עטאללה. ספק אם הקשרים המתמשכים בין מנגנוני הבטחון בשני הצדדים הופרעו כלל.

אולם בכך לא בא הנושא לכדי סיום. בחודש ינואר 2018 חזר וקרא הועד המרכזי של אש"ף לאבו-מאזן להשעות את התיאום הבטחוני עם ישראל ולבטל את ההכרה בה, בעקבות נאום הנשיא טראמפ בסוגיית ירושלים. מפלגות השמאל הקטנות של אש"ף דוגמת החזית הדמוקרטית והחזית העממית החלו לוחצות על הנשיא ליישם את החלטת הועד המרכזי ולהמנע מפגישות עם גורמים ישראליים, אך מהמוקאטעה בראמאללה עלתה שתיקה מהדהדת.

לבסוף הגיעה הביקורת גם למפלגת השלטון, עד כה בעיקר מצד גורמים נציים החיים מחוץ לשטחים. "הרחוב הפלסטיני על פלגיו חווה כעס עצום בשל התמשכות התיאום הבטחוני עם הכיבוש הישראלי," אמר סולטאן אבו-אלעינין, מזכיר פתח במחנות הפליטים בלבנון, בראיון לעיתון השמרני פלסטין. "לא ייתכן שנכריז על הפסקת התיאום הבטחוני ונראה מגעים מתמשכים בהיבט זה עם הכיבוש."

נראה כי הדבר המרגיז ביותר עבור בכירים כמו אבו-אלעינין הוא התעלמותה של ההנהגה הפלסטינית מהחלטותיהם של המוסדות הלאומיים. "על אש"ף להצהיר מפורשות בפני האזרחים אם הוא חווה קשיים ביישום החלטת השעיית התיאום הבטחוני," אמר. אך אבו-מאזן אינו יכול להצביע מפורשות על הפיל בחדר, והוא העובדה הפשוטה שהתיאום הבטחוני משרת לא רק את האג'נדה המדינית שלו – שקט מקסימלי בשטחי הרשות כתנאי לשגשוג כלכלי ושמירה על חיי אדם – אלא גם את האג'נדה הפוליטית: מחיקת חמאס, בעזרתה הנדיבה של ישראל.

תופעה דומה מתרחשת במפלגת השלטון בישראל. ביום האחרון של שנת 2017 העבירו 1,500 חברי מרכז הליכוד החלטה התומכת בהחלת הריבונות הישראלית "על כל מרחבי ההתיישבות המשוחררים ביהודה ושומרון." לצד הצעד ההצהרתי הונחו הצעות חוק של ח"כ יואב קיש ובצלאל סמוטריץ' לסיפוח מעלה אדומים ולהחלת החוק הישראלי על שטחי יהודה ושומרון. אפילו גורמים מתונים בליכוד כמו גדעון סער ויולי אדלשטיין הביעו את תמיכתם במהלך.

בתפקיד סולטאן אבו-אלעינין הישראלי מככב חבר הכנסת אורן חזן, שאמר לאחרונה בכנס הליכוד ברעננה כי "לא יבקש אלא ידרוש" מראש הממשלה לספח את השטחים. "הסיפור פה הוא לא בית המשפט אלא אנחנו," אמר חזן. "אם אחרי ארבעים שנה שברובם היינו בשלטון לא השכלנו לספח את יהודה ושומרון ולהגיד שהם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, אנחנו לא יכולים לבוא בתלונות לאף אחד אחר."     

אך כמו מהמוקאטעה, גם מרחוב בלפור נשמעת בעיקר שתיקה, המלווה בלחצים שקטים להסרת הצעת החוק הטורדנית מסדר היום. כמו אבו-מאזן, גם נתניהו נמנע מלהתייחס פומבית לפיל שבחדר: החלת החוק הישראלי בגדה המערבית, יודע נתניהו היטב, תסתום את הגולל על הדמוקרטיה הישראלית ותבודד את ישראל בזירה הבינלאומית.

תמונת המראה הזאת מעידה בעיקר על חולשתם של שני המנהיגים, הנתונים ללחצים גוברים והולכים מצד מפלגותיהם המריחות דם. היא מעידה גם על הנתק בין הרשות המחוקקת הפופוליסטית, בשני הצדדים, לבין הרשות המבצעת, הנשענת על מוסדות משפטיים ובטחוניים רבי כח המעניקים חסינות ועמידות להסכמי השלום החתומים.

מאמרים נוספים