02.11.2017 מאמר מאת מורן זגה
גורדי שחקים בקו הרקיע של דוחא, בירת קטר
גורדי שחקים בקו הרקיע של דוחא, בירת קטר    

התאבדות בקרב מהגרי עבודה במפרץ: קשר השתיקה נפרם

תופעה הולכת וגוברת של התאבדויות בקרב מהגרי עבודה, החיוניים לכלכלות של מדינות המפרץ, מעוררת לאחרונה דיון ציבורי בתופעת ההתאבדות, הרגישה מבחינה הלכתית וחברתית, ודרכי ההתמודדות עמה

בחודש האחרון מסעיר את איחוד האמירויות סיפורם הטראגי של חמישה בני משפחה מסרי לנקה, שהתגוררו באמירות שארג'ה וניסו לשים קץ לחייהם בקפיצה מבניין. האב, האם ובנם בן ה-19 מצאו את מותם במקום, אך שתי בנות בגילאי 17 ו-29 שרדו את הנפילה ונלקחו להשגחה רפואית ופסיכיאטרית בבית חולים. עם התאוששותן התבררה הסיבה למעשה המחריד: האב התקשה להחזיר הלוואה לבנק, ולכן לא הורשה לחתום על חוזה שכירות באמירויות. בלית ברירה נאלצו בני המשפחה להתגורר במלון, והשהות היקרה הותירה אותם חסרי כל.

נטל כלכלי כבד ותחושת חוסר אונים הם סיפורם של אלפי מהגרי עבודה במדינות המפרץ, שהגיעו ממדינות עניות בתקווה לעתיד כלכלי טוב יותר ונקלעו למעגל חיים קשה ואכזרי. עם זאת, המציאות עבור התושבים הזרים אינה אחידה: יש מדינות הדואגות לרווחת התושבים הזרים יותר מאחרות, יש עובדים המצליחים להתקדם בשוק העבודה בעוד אחרים נכשלים, עובדים רבים מעידים כי הם מאושרים ואילו רבים אחרים נותרים עניים ומתוסכלים. עדיין, נראה כי הצדדים השליליים מאפילים על סיפורי ההצלחה.

מדינות המפרץ, ובראשן ערב הסעודית, איחוד האמירויות וקטר, מזוהות בדעת הקהל העולמית עם יחס קשה לעובדים זרים, בעיקר מאז הטענות על התעללות ופגיעה בזכויות בסיסיות של עובדים במהלך ההכנות לגביע העולמי, שייערך בקטר ב-2022. מאז עברו המדינות כברת דרך על מנת לתקן את הרושם השלילי, והיקף הדיון התקשורתי בנושא פחת באופן משמעותי בשנים האחרונות. אולם, בעוד התקשורת העולמית עברה לנושאים אחרים, העיסוק בתופעת העובדים הזרים במדינות המפרץ עצמן – בשיח הציבורי והפוליטי ובהיבט החקיקה – רק הולך וגובר.

קפיצה ממגדלים גבוהים, האופייניים למדינות המפרץ, משמשת כדרך ההתאבדות הראשית במדינות הללו, בעיקר בקרב עובדים זרים. הממד הסימבולי של אוכלוסיית העובדים שבנתה את המגדלים וקופצת דווקא מהם מחזק את תחושת אי-הנוחות בקרב המקומיים. לפחות עשרה מקרים של התאבדויות באיחוד האמירויות הערביות בלבד בארבעת החודשים האחרונים הובילו לדיון תקשורתי ער בתופעה המטרידה.

הידיעות האקטואליות בנושא לוו בכתבות עומק תחת כותרות כגון "אזהרה על השפעה של תכנית טלוויזיה על התאבדות סטודנטים בדובאי", "קרן מחקר תתמקד בבריאות הנפש באיחוד האמירויות הערביות", "איך יודעים אם למישהו יש נטייה אובדנית", "רופאים מחדשים את הקריאה לעדכון התקנות בנושא בריאות הנפש", "יותר חברות מציעות תמיכה נפשית לעובדיהן", וכתבה אמיצה אחרת שענתה לכותרת "במדינות מוסלמיות ישנו השיעור הגבוה ביותר של התאבדויות, רצח, אונס ובעיות מנטליות". בכתבה תואר מחקר על תופעת ההתאבדויות שנערך ב-22 מדינות מוסלמיות; מסתבר כי למרות מספר ההתאבדויות הגבוה (30 אלף בשנת 2015 לבדה) סובלות המדינות הללו ממחסור חמור בפסיכיאטרים ופסיכולוגים (0.5 פסיכיאטרים למאה אלף איש, בהשוואה ל-40 למאה אלף איש באירופה).

מדינות המפרץ, בדומה למדינות מוסלמיות אחרות, אינן מנדבות מידע רשמי בנוגע לשיעור ההתאבדויות בתחומיהן. חומרת המעשה בהיבט הדתי והמבוכה המשתקת הנלווית לתופעה בשיח הציבורי הובילו לטיוח התופעה ולהתעלמות ממנה במשך שנים רבות. דווקא בגלל זה, חשיפת מקרי ההתאבדויות הרבים בפני אזרחיהן ובפני העולם, וקיום דיון פומבי על התופעה, נחשבים לצעדים אמיצים בחברה המפרצית.

על פי ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2014 נרשמו 9 התאבדויות בבחרין, 71 בכווית ו-55 בקטר, אך מספרים אלו רחוקים מלשקף את המציאות. בשנת 2013 תועדו 60 מקרי התאבדות של עובדים זרים בבחריין ו-168 מקרים דומים בקטר. נתוני הארגון המאוחרים ביותר על מספר מקרי ההתאבדות באיחוד האמירויות ובערב הסעודית מעלים 76 מקרים בערב הסעודית בשנת 2012 ו-112 באיחוד האמירויות בשנת 2010, ואלו רחוקים מהמדווח באותן מדינות. למשל, בערוץ החדשות האמירתי The National דווח על 700 הודים שהתאבדו בין 2007 ל-2013, בנוסף על מקרי התאבדות בקרב בני לאומים אחרים.

מספר ההתאבדויות הגבוה בקרב התושבים הזרים לא נעלם מעיני הרשויות, והן מתחילות להתמודד עם התופעה במישור הטיפולי והמשפטי. לצד זאת, בשנים האחרונות מקדמות מדינות המפרץ במרץ לאומיות מתחדשת, הכוללת גם מאמץ להפחתת התלות בעובדים זרים. ערב הסעודית הודיעה על כוונתה לצמצם את כוח העבודה הזר והחלה כבר להכשיר את אזרחי המדינה לעבודות במגוון תחומים. מדינות אחרות במפרץ נוקטות צעדים דומים, ונראה שבעוד כעשור ישתנה המאזן הדמוגרפי במדינות הללו באופן ניכר. לא מן הנמנע שמגמה זו מגבירה את הלחץ שחשים הזרים.

סיפור המשפחה שהתאבדה בשארג'ה הוביל לתחקיר נרחב בנושא ולהדים רבים. רשתות התקשורת במדינה מיהרו לשלול את המניע הכלכלי וטענו כי הבן האפילפטי גרם להתאבדות. בעיתון "חדשות המפרץ" המתפרסם בשארג'ה אף צוין כי מהמכתב שהשאיר האב עולה כי ההחלטה הייתה של המשפחה ואיש אינו אשם בכך. אופי הדיון הציבורי מעיד כי ארוכה הדרך להתמודדות רצינית עם התופעה במפרץ. עם זאת, וכפי שתואר לעיל, ניכרים ניצנים של דיון פומבי משוחרר יותר בתופעת ההתאבדות, ובמובן זה השד כבר יצא מהבקבוק.

 
שתף מאמר זה