יהודים וערבים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
גדר ההפרדה (צילום: לילך אסף)
13.11.2018

התנגדות לא-אלימה מול ישראל נושאת פרי

החתירה לחופש ומדינה עצמאית שבירתה ירושלים תדרוש מהפלסטינים התארגנות יעילה והתנגדות לא-אלימה. מופק מטר משבח בעיתונות הפלסטינית את המאבק העממי בח'אן אל-אחמר ובכפר קדום

מופק מטר, היומון הפלסטיני אל-חיאת אל-ג'דידה

גם בימינו מתברר שאפשר עדיין ללמוד משהו חדש על מאבקים בלתי אלימים. ארבעה חודשים של מחאות בח'אן אל-אחמר, מאה עשרים וארבעה ימים בדיוק, והנה בידינו הוכחה חדשה וניצחת בדבר יעילותה של התנגדות לא-אלימה. תושבי הכפר הנחושים, לצד פלסטינים מרחבי הגדה ובסולידריות של אקטיביסטים בעלי מצפון, הנחיתו מכת מחץ למדיניות האפרטהייד של הקבינט הישראלי ואילצו אותו לדחות את התוכנית להרוס את הכפר ולגרש את תושביו בכפייה.

ההחלטה של ממשלת ישראל לדחות את הריסת הכפר היא הישג לפלסטינים ולשוחרי השלום באשר הם, אולם עדיין אין זה ניצחון מוחלט. רק כאשר מדינת ישראל תבטל לגמרי את ההחלטה ותסיר את החסמים שמונעים מהכפר לשגשג, כפי שהייתה נוהגת כל מדינה נאורה בעולם, יהיה אפשר לדבר על ניצחון.

ההתעקשות להוציא אל הפועל את עוולת הגירוש וההרס, ואף להחריב את בית הספר של הכפר, עומדת בניגוד מוחלט לחוק הבינלאומי. זהו פשע מלחמה שהולם משטרים חשוכים אשר ביניהם ובין ערכי האנושיות אין ולו דבר אחד. כל אזרח ישראלי צריך לדעת שמנהיגיו גוררים אותו, לקול תשואותיהם של המתנחלים, אל מעבר למחוזות החוק הבינלאומי, אל תהום מוסרית עמוקה.

שבע שנים לפני שיצאו תושבי ח'אן אל-אחמר למאבקם הלא-אלים, עשו זאת תושביו של כפר אחר בגדה המערבית – כפר קדום. מאבקם נמשך עד היום. בכל יום שישי (ולאחרונה גם בשבתות) הם יוצאים להפגין נגד הפקעת אדמותיהם וחסימת ציר התנועה המרכזי בכפרם. המחאה הזאת שיטתית והיא נמשכת על אף האלימות הקשה שמפגין הצבא בתגובה: החל בירי של כדורי עופרת וקליעי דום-דום על צעירים, עבור בשיסוי כלבי פרא והקמת מארבים, וכלה בהשתלטות על בתי הכפר והתזת מי בואש מצחינים שפוגעים בבריאות המפגינים.

כפר קדום וח'אן אל-אחמר הם שני מקרים דומים של מאבק פלסטיני יומיומי נגד הקולוניאליזם הישראלי. לכל אחד מהם מאפיינים ייחודיים, אולם שניהם מתלכדים סביב הניסיון המשותף לבלום את תהליך ההתנחלות המזדחל. בח'אן אל-אחמר, השער המזרחי אל ירושלים, נאבקים נגד המאמץ לכתר את הכפר בהתנחלויות, תהליך שיבתר את הגדה המערבית לשני חלקים, צפוני ודרומי, המנותקים זה מזה. בכפר קדום, באופן דומה, נאבקים נגד הרחבת ההתנחלויות הסמוכות, תהליך שעתיד להפריד בין ערים מרכזיות בגדה כמו שכם וקלקיליה ולהפוך אותן לאיים מבודדים.

המטרה המיידית של מפגיני כפר קדום היא לפתוח שוב את כביש הגישה שמחבר את הכפר אל הדרך המרכזית לשכם. הגישה לכביש נחסמה על ידי הצבא לטובת קדומים – התנחלות יהודית סמוכה שגזלה, שימו לב, גם את שם הכפר נוסף על אדמותיו. מצב זה מאלץ את תושבי כפר קדום להשתמש בדרכים אחרות, ארוכות פי שלושה. לדעתי, המאמצים הללו לנשל את התושבים מאדמתם, למנוע מהם לחרוש את הקרקע שלהם וליהנות מיבולה מושקעים כדי לפגוע בהם מבחינה כלכלית ולגרום להם לעזוב את הכפר. כך, כשהאדמה תתרוקן מתושביה, אפשר יהיה להשתלט עליה לחלוטין.

בכפר קדום נושאים פעילי פת"ח כמעט לבדם בכובד משקלה של המחאה הלא-אלימה. פעילים אחדים מחוץ לארץ עומדים עימם בסולידריות, אולם אי אפשר להשוות זאת להיקף התמיכה האדיר שתושבי ח'אן אל-אחמר זכו לו. לאור ההבדלים המשמעותיים בין המקרים הללו, מתבקש לחזור ולעסוק במאבקם של תושבי כפר קדום. אף שתושבי שני הכפרים שורדים בעיקשות, זה למעלה מ-2500 יום, את המאמץ לגרש אותם מאדמתם, רק ב'חאן אל-אחמר הצליחו התושבים להסיג את ישראל מתוכנית הנישול שלה.

הפעילים בכפר קדום יכולים ללמוד מהמאבק של ח'אן אל-אחמר את החשיבות שבהתנגדות בדרכים יצירתיות ואת הערך שבגיוס תמיכה עממית רחבה למאבק, כזאת שחוצה מפלגות פוליטיות ונבנית מלמטה למעלה. עליהם להיאזר באורך רוח, להסתמך על יכולתם להיאבק בשיטתיות, ולהדגיש במחאתם את העובדה שאין הבדל בין אדמה לאדמה, שהרי כל שטחי הלאום קדושים ויקרים באותה מידה.

המאבק למען חופש, ריבונות ומדינה עצמאית שבירתה ירושלים ידרוש מאיתנו נתינה אינסופית והתארגנות יעילה בשטח. כדי לנצח עלינו להתמיד בנחישות, להרחיב את מעגלי המשתתפים בהתנגדות העממית ולהפגין יצירתיות רבה יותר באמצעים שלה.

מתוך כך, כדאי גם לערוך מחקרים נוספים סביב הנושא של כפר קדום וח'אן אל-אחמר. כל אחד מן המאבקים הללו מהווה תקדים בהיסטוריה של ההתנגדות הבלתי אלימה בארץ. ההשוואה ביניהם תועיל למאבק ותיצור מקרה בוחן ייחודי בתולדות העמים שנלחמים על חירותם.


מופק מטר הוא פובליציסט פלסטיני. מאמרו המלא התפרסם ביומון הפלסטיני אל-חיאת אל-ג'דידה. גרסה זו מתפרסמת במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט המשותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: יובל אברהם

מאמרים נוספים