08.11.2018 מאמר מאת פרויקט אופק
סירות דיג בנמל עזה (צילום מסך)
סירות דיג בנמל עזה (צילום מסך)    

חמאס הצטרפה ל"פושעי אוסלו"

חמאס מעוניינת ברגיעה ובסיום המאבק המזוין, מסכימה למדינה פלסטינית בגבולות 1967, מבקשת פיתוח אזרחי ושיתוף פעולה בינלאומי, ומאמינה בשלום. סאדק א-שאפעי שואל מהו, אם כן, ההבדל בינה ובין "פושעי אוסלו"?

סאדק א-שאפעי, היומון הפלסטיני אל-איאם

 

סוכנות הידיעות הפלסטינית "ופא" ידועה בהכחשותיה המרובות. הפעם ההכחשה הגיעה מצד העיתונאית שערכה את הריאיון עם בכיר חמאס יחיא סינוואר. היא הדגישה שאינה עיתונאית של "ידיעות אחרונות" ואין לה אזרחות ישראלית. היא גם לא תיקנה במאום את הנוסח המלא של הריאיון, כפי שפורסם על ידי חמאס.

בפרסום הנוסח המלא של הריאיון, חמאס אישרה בעצם כי תוכנו מבטא היטב את עמדותיה ואת מגמותיה המרכזיות, או לכל הפחות את אלה של מקבלי ההחלטות בתנועה. חמאס, כך מתברר, חותרת להסכם רגיעה נפרד עם ישראל שבמרכזו הפסקת אש משני צדי הגבול, הסרת המצור, פתיחת המעברים ומהלך לפיתוח אזרחי של הרצועה במימון מדינות וגורמים שונים, בעידוד האו"ם ובהנחיית הממשל האמריקני.

ההצהרות מכיוון ארצות הברית והאו"ם לוו עד מהרה במעשים. קטר, באמצעות האו"ם, מממנת את הדלק שישראל מעבירה לצורך הפעלת מסוף החשמל בעזה. קטר גם הודיעה על סיוע לעזה בהיקף של 150 מיליון דולר, שיועבר בדרך דומה.

אופן תגובתה ופעולתה של חמאס מבהיר כי התנועה היא העומדת מאחורי המתרחש, שולטת בו ומחליטה בעניינו. בכך היא מתעלמת מהרשות הפלסטינית, שהיא השלטון החוקי, וקוראת תיגר עליה ועל יתר הכוחות הפוליטיים הפלסטיניים.

אם יתנהלו העניינים כשורה מבחינת חמאס, השלב הבא הוא שחרורם של שני אסירים ישראלים והשבת גופותיהם של שני חיילים ישראלים שחמאס מחזיקה בהן. סינוואר הפגין אנושיות וגישה חיובית ואופטימית בריאיון שהעניק, והדגיש כי השחרור העתידי הוא "לא רק נחוץ; הוא מתחייב. אני לא מחשיב את העניין הזה כפוליטי בלבד אלא כחובה מוסרית". עם זאת, הוא לא הזכיר את קיומם של תנאים כלשהם שהוצגו לישראל, גם אם הדגיש כי יעשה כל שביכולתו כדי לשחרר אסירים פלסטינים.

דיבורים על הסכם הודנה ארוך טווח כבר נשמעים ברקע, לצד הבטחות למיזמי פיתוח תשתיות כמו נמל ושדה תעופה.

סינוואר מדגיש כי חמאס וכל העם הפלסטיני דוחים את "עסקת המאה". אולם אם חמאס תנהג כך, היא תעמוד במסלול התנגשות עם הגורמים המעניקים חסות להסכם הרגיעה ולסיוע לרצועה, ותסתכן באיבוד שליטתה הבלעדית בעזה. במילים אחרות, חמאס, בפועל, תתקשה להתנגד ל"עסקת המאה", מה שיקל על יישומה.

דבריו של סינוואר על הסכם הרגיעה ועל השלכותיו הם למעשה חלק מחזון כולל של שלום. הוא סבור כי מדובר ב"הזדמנות לשינוי של המציאות הקשה ולהשגה מיידית של ביטחון ויציבות", וכי "המלחמה אינה אינטרס של אף צד, ובוודאי לא שלנו. אנחנו נאבקים במעצמה גרעינית באמצעות רוגטקות".

סינוואר מכוון את דבריו לשלוש כתובות: הראשונה היא העם הפלסטיני, שסינוואר מציג בפניו את חמאס כשחקנית פוליטית אחראית וכשירה, ולא כשחקנית שמיטיבה רק להשתמש בנשק ובפעולות צבאיות. הציבור הפלסטיני יידרש להסתגל לשינוי החשוב הזה, לעכל אותו ולתמוך בו.

הכתובת השנייה היא ישראל ואזרחיה. המסר של סינוואר להם: חמאס מוכנה להיכנס למעין תהליך שלום המבוסס על רגיעה, הסרת המצור ושלום, ועל כיבוד זכותה לפיתוח אזרחי ולהשכנת ביטחון ורווחה בקרב אזרחיה.

הכתובת השלישית היא הקהילה הבינלאומית. המסר של סינוואר אליה הוא רגיעה, סיום הפעילות הצבאית ופיתוח אזרחי. לכן הוא גם הזכיר כי חמאס השתנתה לפני שנה וחצי, כאשר "הדגישה באמנה החדשה שלה, שפורסמה בוועידה האחרונה של התנועה, כי היא שואפת לכינון מדינה אזרחית בגבולות יוני 1967 המבוססת על הזכות לאזרחות וכבוד לזכויות האזרח וזכויות האדם".

בכל הריאיון הארוך לא הייתה כמעט התייחסות למצב הפלסטיני הפנימי, כאילו מדובר בעניין שולי לחלוטין. כך היה גם ביחס לרשות הפלסטינית, ללגיטימציה השלטונית, למאבק הלאומי המשותף, למוסדות, לפיוס ולפילוג. המיקוד היה, באופן כמעט בלעדי, במתרחש בעזה. אכן, נראה כי חמאס מחשיבה את עזה כרכוש פרטי שלה.

לסיכום, חמאס מעוניינת ברגיעה ובסיום המאבק המזוין, מסכימה למדינה פלסטינית בגבולות 1967, מבקשת פיתוח אזרחי ושיתוף פעולה בינלאומי, מאמינה בשלום ושואפת להשיגו – משום שמלחמה אינה אינטרס של הפלסטינים, בצל יחסי הכוחות בינם ובין ישראל. עתה נשאלת השאלה: מה הוא, אם כן, ההבדל בין חמאס ובין "פושעי אוסלו"?


סאדק א-שאפעי הוא פרשן פוליטי פלסטיני. המאמר המלא התפרסם ביומון הפלסטיני אל-איאם. גרסה זו מתפרסמת במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט המשותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: דולי ברוך

 
שתף מאמר זה