יהודים וערבים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
חלוקת חלב במרכז אונר"א בעזה, 1956 (לע"מ)
08.08.2018

טראמפ, אונר"א והפליטים הפלסטינים המסוכנים

מאז היבחרו פועל טראמפ בנחישות לסגירת סוכנות הפליטים הפלסטינים – אונר"א. על רקע השינויים הגאו־פוליטיים והירידה בקרנה של הסוכנות הופכת הפליטוּת הפלסטינית בעיני המערב ממצוקה הומניטרית לאיום ביטחוני

מאז היבחרו פועל הנשיא טראמפ בנחישות לסגור את סוכנות הפליטים הפלסטינים אונר"א. ארצות הברית, התורמת הגדולה ביותר לסוכנות, הקפיאה השנה לחלוטין את תרומתה. לפי הודעות הדואר האלקטרוני שנחשפו באתר המגזין Foreign Policy פועל ג'ארד קושנר, חתנו ויועצו הבכיר של טראמפ, לסגירת הסוכנות ולהעברת סמכויותיה למדינות שבהן חיים הפליטים – ככל הנראה בעיקר לירדן – או לסוכנות האו"ם לפליטים UNHCR, המטפלת בשאר הפליטים ברחבי העולם.

קצת רקע היסטורי: אונר"א נוסדה בשנת 1949 כדי לספק סיוע חירום לפלסטינים פליטי מלחמת העצמאות שנפוצו לעזה, לגדה המערבית, לירדן, לסוריה וללבנון. זוהי סוכנות האו"ם הגדולה והמבוססת ביותר במזרח התיכון, וספקית השירותים השנייה בגודלה אחרי הרשות הפלסטינית. אונר"א מעסיקה כ־30,000 פלסטינים, והיא סוכנות האו"ם היחידה המזוהה עם קבוצה אתנית מסוימת ועם המאבק שלה לעצמאות.

שאר הפליטים בעולם מקבלים סיוע מ־UNHCR (ובהם גם פליטים פלסטינים החיים מחוץ למדינות ולאזורים שהוזכרו לעיל). ישראל וארצות הברית מאשימות את אונר"א, בצדק, בניפוח מספר הפליטים – בשנת 1950 היו רשומים 750,000 פליטים פלסטינים, והיום רשומים בסוכנות כחמישה מיליון, ומדובר בדור שלישי, ואפילו רביעי, לפליטות.

למרות הסתייגות ישראל, עד השנים האחרונות היה מעמדה של הסוכנות איתן. אונר"א הייתה לסמל הפליטות הפלסטינית וזכתה לתקציבים אדירים מהמדינות התורמות, בעיקר מדינות ה־G7, תקציבים שנתפסו לא פעם כ"דמי שתיקה" של הקהילה הבין־לאומית. לדוגמה, בנאום שנשאה בקנדה בשנת 2007 אמרה קרן קונינג אבו זייד, מזכ"ל אונר"א בשנים 2005‑2010: "הסוכנות שלי ועבודתה מסמלים את הדעה שלקהילה הבין־לאומית אכפת מהפלסטינים ומהצרכים ההומניטריים שלהם, ושהיא מתכוונת לפעול למען הצרכים האלה, למרות אתגרים פוליטיים וביטחוניים".

אולם בעשור האחרון חלה שחיקה במעמדה של הסוכנות, לצד צמצום הקשב של הקהילה הבינלאומית למזרח התיכון. העניין בסכסוך הישראלי־פלסטיני פחת, ואת מקומו תפסו השפעת אי־היציבות האזורית על הטרור העולמי וגלי ההגירה לאירופה. עידן התחזקות המנהיגים השמרניים, ובראשם, כמובן, דונלד טראמפ, הוא גורם מכריע לא פחות.

כך, בעיני חלק מהמדינות מערביות נעשתה אונר"א מפתרון לבעיה. לדוגמה, בשנת 2011 הודיע שר החוץ ההולנדי שממשלתו תבחן את תרומתה לאונר"א, ובמאי 2018 טען שר החוץ השוויצרי כי אונר"א נהפכה לחלק מהבעיה משום שהיא ממשיכה לתחזק את מחנות הפליטים ואת זכות השיבה במקום לפעול לשילובם במדינות שהם חיים בהן.

הלחץ הגובר על אונר"א וקיצוץ תקציביה הוביל את הסוכנות למתג מחדש את "הבעיה הפלסטינית" ולהפוך את הפליטים הפלסטינים מקורבנות לסיכון ביטחוני. פיליפו גרנדי, מזכ"ל הסוכנות בשנים 2010‑2014 (וכיום מזכ"ל UNHCR), נהג לשבח בנאומיו תכופות את חוזקם ואת עמידתם של הפלסטינים ואת ה"צומוד" שלהם, כלומר את עמידתם האיתנה. הוא עשה זאת בד בבד עם לחץ מצד המדינות התורמות לייעל את הסוכנות, לפטר עובדים בין־לאומיים בשל בעיות תקציביות ולהציג תוכנית לימודים מאוזנת יותר בבתי הספר של הסוכנות.

לעומת זאת, מזכ"ל הסוכנות היום פייר קרנבול, שנכנס לתפקידו ב־2014, בתקופת עלייתו של דאע"ש, שינה לחלוטין את הרטוריקה של הסוכנות, אולי עדות ללחצים גדולים יותר. בניגוד לקודמו הוא אינו מפאר את העמידה הפלסטינית, אלא מדגיש את מחויבותה של אונר"א לניטרליות ומזהיר שקיצוץ התקציבים לסוכנות יתרום להקצנה של הפלסטינים ויהפוך אותם לבעיה ביטחונית.

בריאיון שנתן בפברואר 2018 לעיתון הגרדיאן טען קרנבול כי בעקבות הקפאת התרומה האמריקאית לארגון "אנחנו ניצבים בפני משבר תקציבי [...] הגדול ביותר בהיסטוריה שלנו. הייתי לא מזמן בכנס בנושא ביטחון במינכן, ובכל סמינר שאלו אותי את אותה השאלה בנוגע לביטחון ואיך נלחמים בהקצנה. אי אפשר להילחם בהקצנה של צעירים פלסטינים בעזרת קיצוץ של שלוש מאות מיליון דולר בתקציב".

לאיזה סוג של הקצנה מתכוון קרנבול? בוודאי שלא לחמאס, שאינו מוזכר בשום נאום רשמי של בכירי אונר"א. קרנבול מזהיר את מדינות אירופה שקיצוץ בתקצבי הארגון יגרום לתמיכת הפלסטינים בדאע"ש דווקא – ארגון טרור המהלך אימה על המערב, ולא קנה לו אחיזה נרחבת בקרב הפלסטינים. בנאום שנשא בשנת 2016 בעמאן הזהיר קרנבול במפורש: "כאשר אני מתבונן באזור, כמוכם אני חש בסכנת הרדיקליזציה המאיימת על צעירים נואשים. הקיצוניים מחפשים בלא הרף מגויסים חדשים. נכון להיום הצטרפו כמה פלסטינים צעירים לדאע"ש". 

יכול להיות שטראמפ ייכשל בניסיונותיו לסגור את אונר"א, ובעזרת תמיכה אירופית חזקה תעבור הסוכנות את המשבר הנוכחי ותצליח לגייס מספיק כספים להמשך פעילותה. אולם בין שאונר"א תשרוד בין שתיסגר, הפלסטינים כבר הפסידו – בעיני הקהילה המערבית הופכת בעיית הפליטות בהדרגה ממוקד לאמפתיה ולהזדהות, לנטל ולסיכון ביטחוני.

בכנס שערכו המדינות התורמות לאונר"א ברומא במרץ 2018 נאמה מרגוט וולסטרום, שרת החוץ של שוודיה, למען הגדלת התרומות לארגון. אולם הטיעונים שלה לא התמקדו רק בסבל הפלסטיני, אלא גם הציגו את הפלסטינים כאיום ביטחוני. "עלינו לזכור", אמרה וולסטרום, "שלאונר"א יש חשיבות אסטרטגית בשל ההשפעה המייצבת שלה על אזור הנמצא בקונפליקט ונתון לסכנת רדיקליזציה".

מאמרים נוספים