יהודים וערבים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
צילום מסך
13.01.2016

לשירת התקווה, אבו-מאזן מתבקש לעבור לדום

לנוכח האקטיביזם המדיני הפלסטיני מעדיפה ממשלת הימין לנקוט גישה של "שב ואל תעשה עדיף", אשר אפיינה את העולם הערבי עד שנות התשעים והביאה עליו תבוסה אחר תבוסה

 

היפוך תפקידים היסטורי מתרחש בימים אלה לנגד עינינו. הפלסטינים, שסירבו לאורך שנים ליזמות שלום, למדו מן הציונות ופיתחו אסטרטגיה: באמצעות שתדלנות בין-לאומית אינטנסיבית הם שוקדים במרץ על גיבוש הכרה בין-לאומית במדינתם העתידית, בדיוק כפי שעשו בן גוריון, אבא אבן וגולדה מאיר בסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת. ממשלת ישראל הנוכחית, לעומתם, מעדיפה לנקוט שיטה של "שב ואל תעשה עדיף", אשר אפיינה את העולם הערבי עד שנות התשעים והביאה עליו תבוסה אחר תבוסה.

כדי להצדיק את חוסר המעש זקוקה ממשלת נתניהו למומחים דוגמת תא"ל (מיל.) יוסי קופרווסר, מנכ"ל המשרד לעניינים אסטרטגיים לשעבר, שבמאמר דעה שהתפרסם ב"הארץ" אתמול ביקש לחשוף את "אבו מאזן האמיתי" כאילו עוד מאמץ הסברה ישראלי ועוד אחד יחזירו את רכבת המדינה הפלסטינית לאחור, אל התחנה.

קופרווסר מכוון את חיציו כלפי נשיא הרשות הפלסטינית, אך מתקשה למצוא בנאום חג המולד שנשא אבו-מאזן בבית לחם בשבוע שעבר הוכחות לסרבנות או הצדקת אלימות. לכן הוא נזקק לעדי אופי בדמותם של עורך אתר "מען" נאצר לחאם וראש מנגנון הבטחון המסכל לשעבר ג'בריל רג'וב. אם אבו-מאזן חוזר שוב ושוב על מחויבותו לפתרון שתי המדינות ולמשא ומתן עם ישראל כ"דרך היחידה" לעצמאות פלסטינית, תמיד ניתן יהיה לסמוך על הרטוריקה המחוספסת והלוחמנית של הביטחוניסט רג'וב כדי להזכיר לנו שאין פרטנר.

האמת היא, שלנוכח חוסר הפופולריות הקיצוני של אבו-מאזן ברחוב הפלסטיני, והלחץ שמפעילים עליו אנשי מפלגתו לנקוט בקו לוחמני יותר כלפי ישראל, דבקותו בדרך המשא ומתן היא לא פחות ממדהימה. חבל שבמקום לחזק את עבאס בעיני הציבור שלו, פועלת ישראל הרשמית להפוך את המנהיג הפלסטיני המתון ביותר ללא רלוונטי.

 
מאמרים נוספים