יהודים וערבים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
07.06.2015

מלחמת האזרחים בסוריה: בהמתנה לשובר שוויון

מלחמת האזרחים בסוריה, שלפני ארבע שנים החלה כהתקוממות עממית נגד משטר אסד, גבתה עד כה את חייהם של 220 אלף איש לפחות, וסיומה עדיין לא נראה באופק. ההסדר שיביא לסיומה של המלחמה הזו מתרחק יותר ויותר, בפרט לנוכח העובדה שהכוחות המעוניינים בהמשך הלחימה, ובראשם דאע"ש, רק התחזקו בשנה האחרונה, ואינם מושפעים מהרצונות והאינטרסים של האוכלוסיה הסובלת.

אזרחי סוריה

מידת התמיכה של האוכלוסייה בסוריה בהמשך הלחימה קשה להערכה, מטבע הדברים. עם זאת, מספר מחקרים שנערכו באזורים שנמצאים בשליטת האופוזיציה ובקרב פליטים, לצד עדויות על המתרחש באזורים שבשליטת המשטר, מספקים הצצה אמינה לתחושות הרווחות בקרב אזרחי סוריה. כללית ניתן לומר כי לצד שני גושים מובהקים שתומכים בדרך כלל באחד מהצדדים הלוחמים, רבים בסוריה אינם תומכים באף צד. קבוצה זו, הכוללת רבים מבני מעמד הביניים העירוני הסולדים מאכזריותו של המשטר אך גם מהקיצוניות של המורדים, מכונה לעתים "הרוב הדומם" ותומכת בהסדר שיביא לסיום הלחימה. קשה להעריך את גודלה והאם היא מצדיקה את הכינוי "רוב".

האוכלוסייה המתנגדת למשטר

סקר שנערך בקיץ 2013 במחוזות חלב ואדלב בצפון סוריה, החשופים להפצצות והפגזות יומיומיות של המשטר, מעיד על התנגדות נרחבת למדי של האזרחים למשא ומתן עם שלטון אסד. כ-35% מהנשאלים תמכו במשא ומתן ללא הפסקת אש על מנת להביא לסיום הלחימה, וכ- 54% תמכו במשא ומתן עם המשטר רק אם הוא ילווה בהפסקת אש מיידית. עם זאת, קרוב ל-60% מהנשאלים תמכו בהמשך הלחימה ללא ניהול משא ומתן.

במחקר שנערך בקרב פליטים סורים בתורכיה בתחילת 2013 תמכו מעט למעלה מ-70% מהנשאלים במשא ומתן ללא תנאים עם המשטר, ורק כ-37% תמכו בהמשך הלחימה ללא מו"מ עם המשטר. פער זה בעמדות בין הפליטים לבין אזרחים הנמצאים במרחק של עשרות קילומטרים מהם בתוך סוריה נובע כנראה מכך שהפליטים משתוקקים לשוב הביתה, לכל בית שיש, ואילו התושבים שנותרו בסוריה מעוניינים להבטיח שהשלטון העתידי יהיה שונה.

בסיס התמיכה של המשטר

משטר אסד אינו מאפשר לחוקרים עצמאיים לנוע בשטחים שבשליטתו ולתחקר את האוכלוסייה לגבי עמדותיה. עם זאת, שלל סימנים מעידים על עייפות גוברת מהלחימה המתמשכת בקרב בסיס התמיכה של המשטר בתוך סוריה, המורכב כיום כמעט אך ורק מבני מיעוטים דתיים – עלווים, נוצרים ודרוזים. העדויות לעייפות הגוברת מהמלחמה כוללות נפקדוּת נרחבת מהשירות הצבאי, שמאלצת את המשטר לנהל מבצעי מעצרים וגיוס בכפייה, והפגנות נגד המשטר והגיוס הכפוי. בקרב הדרוזים, למשל, מרבית הגברים בגיל צבא נפקדים מהשירות.

בשל עריקות נרחבות, וכמובן מותם ופציעתם של עשרות אלפי חיילים, צבא אסד ירד מסדר כוחות של 325 אלף איש לפני המלחמה לכ-150 אלף בלבד. המחסור בכוח אדם אילץ את המשטר לפנות לגיוס של צעירים בוגרי השירות הצבאי לשורות המיליציות הפועלות לצדו, רובן תחת מטריית "כוחות ההגנה הלאומיים". לוחמי המיליציות מקבלים בין 30,000-15,000 לירות סוריות לחודש (150-100 דולרים) – משכורת טובה בסוריה מוכת האבטלה, פטור משירות צבאי וגם הבטחה מהמשטר שבשונה מחיילים בסדיר לא יישלחו לחזית אלא ישרתו באזור מגוריהם. בנוסף, המשטר מתיר להם לבזוז ללא הגבלה בתים של אזרחים בשכונות שיכבשו מידי המורדים, ומעלים עין משוחד שהם לוקחים במחסומים. בפועל, בשל מחסור תמידי בכוח אדם, לוחמי המיליציות נשלחים אף הם לחזית, ולאחרונה אף החל המשטר לגייס בכפייה לצבא חלק מלוחמי המיליציות.

המשטר הפסיק לפרסם את מספר ההרוגים מקרב כוחותיו עוד ב-2012, כנראה בשל חשש מפגיעה במורל הכוחות. עם זאת, ארגון זכויות האדם Syrian Observatory for Human Rights, שלו מקורות ברחבי סוריה, מנה עד דצמבר 2014 כ-44 אלף הרוגים מקרב צבא סוריה, כעשירית מהם קצינים, וכ-29 אלף לוחמי מיליציות סוריות הפועלות לצד כוחות המשטר. לעומת זאת, מקור מתוך צבא סוריה מסר לארגון באוגוסט 2014 כי מספר ההרוגים בקרב כוחות המשטר גדול בהרבה ועומד על 75 אלף חייל ו-40 אלף לוחמי מיליציות. לדברי מקור זה, 70% מההרוגים הם מבני העדה העלווית (כ-80 אלף חייל). התוצאה היא כי "כפרים עלוים רוקנו מגברים בגיל צבא".

חייל בבסיס של צבא סוריה (תמונה: Oryx blog)

על מנת להימנע מהשירות הצבאי צעירים בגיל גיוס מתחבאים מעיני הרשויות, נעזרים ברשתות מבריחים הממלטות אותם למדינות שכנות או עוברים לחיות באזורים שבשליטת האופוזיציה. בתגובה הקים המשטר מחסומים שבהם נבדקים שמותיהם של המיועדים לשירות חובה או מילואים ואף החל לגייס בכפייה קטינים בני פחות מ-18. לאחרונה החל המשטר גם לבצע פשיטות על בתים פרטיים, בתי קפה, אוניברסיטאות ואוטובוסים. העצורים עוברים אימונים מוגבלים ונשלחים לחזית תוך ימים ספורים ממעצרם. עלווים ודרוזים, אוכלוסיות הנמנות על תומכי המשטר, הפגינו נגד הכוחות שנשלחו למבצעי מעצרים אלה ואף ירו עליהם. לאחרונה החלו נשים עלוויות להקים מחסומים בכניסה לכפריהן כדי למנוע את גישתם של המגייסים לבני משפחתן הגברים. רבים מקרב העדה העלווית המתגוררים בכפרים באזור החוף זועמים גם על שליחת בניהם לחזית בעת שהם סובלים ממצב כלכלי ירוד, בעוד שהעלווים ממקורבי השלטון ממשיכים ליהנות מרמת חיים וביטחון אישי גבוהים יחסית בבירה דמשק.

עוד בשלב שבו הייתה ההתקוממות עממית ולא חמושה, רבים מקהילות המיעוטים תמכו במשטר הבעת', משום שהביא לשיפור ברמת חייהם ובמעמדם החברתי. הם גם תמכו באנשי כוחות הבטחון מבני עדתם שהשתתפו בהרג ובדיכוי ההפגנות. כאשר קבוצות מקרב המפגינים ועריקים מצבא אסד החלו להשתמש בנשק נגד הצבא, ובעיקר כאשר הצטרפו אסלאמיסטים לשורות המורדים לאחר מספר חודשי לחימה, המיעוטים נאחזו נואשות במשטר שנתפס כערובה לשרידותם, למרות ביקורתם על העדפתו של המשטר את בני שבטו של אסד, תת-קבוצה בתוך העדה העלווית. אף שאוכלוסיות רבות מתומכי המשטר חשות כיום שהן משמשות בשר תותחים של המשטר ולאו דווקא מוגנות על ידו, רובן נותרות שקטות. עלווים הנוקטים עמדה נגד המשטר נעצרים בדיוק כמו מתנגדי המשטר הסונים, וחשופים לעינויים והוצאות להורג ללא משפט. נראה כי הסדר מדיני שהיה מבטיח את ביטחונם של המיעוטים בסוריה, אך מסיים את שלטונו של משטר אסד, היה מקובל עליהם.

חללי צבא סוריה במלחמת האזרחים (תמונה: Oryx Blog)

המשטר, המורדים ודאע"ש

המשטר נחוש להכניע את המורדים

אף שנראה כי רבים מחיילי המשטר נלחמים בניגוד לרצונם, הצבא נחוש להמשיך בלחימה ולהכניע את ההתקוממות (שכבר בימיה הראשונים הודיע הצבא על דיכויה הקרב במהירות). המשטר אמנם איבד את השליטה על רוב שטחה של סוריה, אך הוא נלחם במספר חזיתות בו-זמנית ולא נראה נכון לוותר גם על מעוזיו הנותרים בפריפריה במחוזות דיר אז-זור, חסכה ואדלב. כדי להבטיח את המשך שלטונו ויתר אסד על ריבונותו בפועל על רוב השטחים המצויים רשמית בשליטתו, בכך שהעניק דריסת רגל חסרת תקדים לאיראן, חזבאללה, מיליציות שיעיות מעיראק ומאפגניסטן, וגם מיליציות סוריות הפועלות בשם המשטר אך לעיתים קרובות מתנהלות בצורה שלא מתחשבת באינטרסים שלו. כך למשל בוזזות המיליציות בתים, שודדות אזרחים באלימות ואף חוטפות אותם, וכל זאת בקרב קהילות התומכות במשטר  ושהוא זקוק להן כדי לשרוד. המשטר גם ריסק את כלכלת סוריה והבטיח כי אם ישרוד בשלטון הוא ישלוט על עיי חורבות וימשיך לחיות על חסדן של איראן ורוסיה. הסיסמה שתומכיו של אסד מרססים על קירות בערים ובשכונות שהם כובשים, "אל-אסד או שנשרוף את המדינה", מעידה, כך נראה, על הלך הרוח במסדרונות הארמון הנשיאותי בדמשק.

התנהלותו של משטר אסד בסבבי שיחות השלום בחסות בין-לאומית בז'נבה ובמספר יוזמות נקודתיות להפסקות אש מעידה על חוסר נכונותו להגיע להסכם שלום שיבטיח כל דבר פחות מהישארותו. שיחות ז'נבה הסתיימו בכישלון בתחילת 2014 בשל חוסר נכונותו של המשטר לדון בכל אפשרות של הקמת ממשלת מעבר ובהתעקשותו לדון בבעיית ה"טרור" במדינה בלבד. בשיחות הנוכחיות בהובלת סטפן דה-מיסטורה, שליח האו"ם למשבר הסורי, סירב המשטר פעם אחר פעם ליוזמות שונות ל"הקפאה" – הפסקות אש לתקופה מוגבלת – סביב העיר חלב. דה-מיסטורה כבר הודיע בשיחות סגורות כי אם לא ישיג התקדמות עד מאי 2015 יתפטר מתפקידו.

בשיחות סביב הפסקות אש נקודתיות בתוך סוריה דרש המשטר כניעה מוחלטת של המורדים, למעט במקרים חריגים. הפסקות אש אלה התקיימו לאחר שהמשטר הטיל מצור על שכונות או עיירות בשליטת קבוצות מורדים, הפציץ אותן (גם בנשק כימי) והרעיב את תושביהן. עד כה המית המשטר ברעב מעל 500 סורים ופלסטינים-סורים, כמחציתם ילדים, רובם בפרבריה הנצורים של דמשק. במקרים אלה תושבי השכונות הם אלה שלחצו על המורדים להסכים להפסקת אש. פעם אחר פעם דרש המשטר כי כל הנשק יימסר לו וכי המורדים יסגירו את עצמם בתמורה להקלות חלקיות במצור וכניסה של מזון וסיוע הומניטרי לאוכלוסייה המורעבת. המשטר מכנה את הפסקות האש הללו "פיוס לאומי", אולם את הבטחותיו במסגרתן הוא מילא רק באופן חלקי ולעתים הפר לחלוטין. השיחות על יוזמת ה"הקפאה" של דה-מיסטורה עומדות על סף קריסה בשל התעקשותו של המשטר כי הפסקת האש בחלב לא תכלול נצירה הדדית של האש אלא כניעה של המורדים, הדומה לזו שהשיג בחומס ובפאתי דמשק בעקבות הרעבת האוכלוסיה והפגזתה.

המורדים נחושים להמשיך להלחם

המורדים בסוריה שייכים לקבוצות מגוונות בעלות מאפיינים שונים, אך גם המורדים המתונים ביותר, שיש להם השפעה רק בדרום סוריה, אינם מוכנים להידבר עם משטר אסד או להשלים עם תרחיש שבו יוותר בשלטון. מחקר שנערך בקרב מורדים בצפון סוריה בחצי השני של 2013 הראה כי הסיבה העיקרית בגינה התגייסו האזרחים לשורות המורדים היה רצון לנקום באסד ולהביסו. מעל 93% מהמורדים שנשאלו תמכו בהמשך הלחימה בלי כל משא ומתן עם המשטר, בהפרש ניכר, כאמור לעיל, מעמדות האוכלוסיה שבקרבה הם פועלים ובוודאי מאלה של אוכלוסיית הפליטים מחוץ לסוריה. רק 23% מהמורדים הביעו תמיכה ברעיון של הפסקת אש מיידית.

הקבוצות הג'יהאדיסטיות בסוריה, המהוות כיום את הכוח הלוחם האפקטיבי ביותר נגד המשטר, שוללות על הסף הדברות עמו. כך, ג'בהת א-נוסרה, זרוע אל-קאעדה בסוריה, פעלה פעם אחר פעם להכשיל שיחות כניעה למשטר בפאתיה הנצורים של דמשק. לחציה של האוכלוסייה המורעבת, שגרמו למורדים מתונים יותר לוותר, לא השפיעו על ג'בהת א-נוסרה.

דאע"ש, הארגון ששולט כיום בכשליש משטח סוריה, כמעט אינו מנהל חזיתות לחימה פעילות נגד המשטר, משום ששני הצדדים מעוניינים למקד את מאבקם בקבוצות המורדים המתונות יותר. עם זאת, אין משמעות הדבר כי משטר אסד ודאע"ש יסכימו לחלק את סוריה ביניהם. דאע"ש מחוייב להמשך הלחימה וההתפשטות הטריטוריאלית כדי להבטיח את שרידותה הכלכלית והרעיונית של "המדינה האסלאמית", ואינו מתחשב בלחציה של האוכלוסיה הנתונה למרותו. המשטר, כזכור, נלחם על כל מאחז אפשרי.

לסיכום, נכונותם של רבים מאזרחי סוריה להביא קץ לסבלם אינה מיתרגמת לסיום הלחימה משום שהמשטר והמורדים אינם מוכנים לפשרה שתכיר בכוחו של האחר: המורדים ותומכיהם תובעים את סילוקו של אסד מהשלטון ואסד מוכן לשמור על מה שנותר משלטונו גם במחיר חורבנה של סוריה.


מלחמת פרוקסי

מלחמת האזרחים בסוריה הפכה למלחמת פרוקסי בין שני גושים הנאבקים על הגמוניה אזורית ומנתבים סיוע וכספים כדי להבטיח את נצחונו של בעל בריתם המקומי. ההתערבות האינטנסיבית של איראן, חזבאללה ורוסיה למען אסד היא שהבטיחה את שינוי מהלך הלחימה ב-2013. עשרות אלפי לוחמי המיליציה השיעים מלבנון, עיראק, איראן ואפגניסטן, שנשלחו לסוריה בתיאום של משמרות המהפכה האיראניים, והכשרתם של כ-50 אלף לוחמי מיליציות סורים על ידי איראן, עצרו את הפסדיו הטריטוריאליים של המשטר ואפשרו לו לראשונה לצאת להתקפה ואף לזכות בהצלחות מדי פעם. כיום המשטר חזק יותר מהמורדים, בעיקר בזכות הסיוע הזה.

מהצד השני, מורדים מתונים ואסלאמיסטים נהנים מתמיכה של קטר, ערב הסעודית ותורכיה ותמיכה מוגבלת ביותר של הממשל האמריקני. ג'בהת א-נוסרה וקבוצות אסלאמיסטיות וסלפיות אחרות נהנות מתמיכתם של גורמים פרטיים במפרץ הפרסי וכנראה בעבר גם של המשטר הקטרי. דאע"ש, שנלחמת בעיקר נגד המורדים, אינה זקוקה לסיוע חיצוני ונשענת על רווחים מבארות הנפט שבשליטתה (שחלק ניכר מתפוקתן נמכר למשטר אסד), דמי חסות, מערכת מיסוי ענפה ומכירה של עתיקות שהם בוזזים.

מחקרים על מלחמות אזרחים מעידים כי התערבות חיצונית לרוב מאריכה את המלחמות, וניתן לראות זאת בבירור בסוריה. ללא סיוע חיצוני לא היו המורדים מצליחים לצבור כוח, והמשטר היה מרסק אותם עוד בתחילת ההתקוממות החמושה. מצד שני, לולא זכה המשטר לסיוע איראני ורוסי הוא היה מאבד את השליטה על שטחים אסטרטגיים שנמצאים כיום בשליטתו.

המצב כיום

בסוריה לוחמים כיום שלושה צדדים שונים בעלי אינטרסים מנוגדים – המורדים, המשטר ודאע"ש – הנחושים להמשיך בלחימה על אף סבלה של האוכלוסיה ועייפותה. בשנה האחרונה נחלשו המשטר והמורדים, וקווי החזית נותרו סטטיים למדי ממבט על, למרות מגמה איטית במיוחד של כיבוש שטחים מחדש על-ידי כוחותיו של אסד. המשטר נחלש בשל שחיקה מתמשכת של כוחותיו וקשיים לגייס לוחמים חדשים, ירידה בהיקפי התמיכה החיצונית בשל קשייה הכלכליים של איראן, ונסיגה של המיליציות העיראקית השיעיות מסוריה במטרה להיאבק בדאע"ש בעיראק. המורדים נחלשו אף הם בשל השחיקה שמשפיעה גם עליהם, הצורך להיאבק בדאע"ש ובמשטר בו זמנית, פילוגים פנימיים רבים, ירידה בהיקף הסיוע מקטר ומתורכיה והזרמה לא עקבית של סיוע חיצוני. המשמעות היא שהלחימה הבלתי-פוסקת אינה מיתרגמת לכיבושי שטחים גדולים אצל מי מבין הצדדים. גם דאע"ש, שהצליח להתפשט באופן מסחרר במזרח סוריה, נבלם בשלהי 2014 ואף נאלץ לסגת משטחים שכבש בסוריה בזכות שיתוף פעולה בין הכורדים לחיל האוויר האמריקני.

ללא שינוי דרסטי בנסיבות האזוריות ובתמיכה החיצונית המוזרמת לצדדים הלוחמים, מלחמת האזרחים בסוריה צפויה להימשך עוד שנים.
מאמרים נוספים