23.05.2017 מאמר מאת אלה אפק
מסגד סולטאן חסן ומסגד אל-רפאעי, קאהיר (צילום: שאדי שאכר)
מסגד סולטאן חסן ומסגד אל-רפאעי, קאהיר (צילום: שאדי שאכר)    

ממגננה להתקפה: חילוני מצרים התאחדו

מצרים עדה לשיח ציבורי ער ונוקב על יחסי דת ומדינה, שבצדו צעדים מעשיים לצמצום כוחו של הממסד הדתי במרחב הציבורי. הממסד הדתי מודע להיחלשות כוחו, ונערך בזהירות ובהדרגה להתאמות הנדרשות ממנו

נוכח פעילותו של "הפורום החילוני" בישראל, שלאחרונה פרסם דו"ח מקיף על תהליכי הדתה במערכת החינוך הממלכתית, מעניין להביט על תהליכים דומים במצרים. זאת אף שבין שתי המדינות קיים הבדל חשוב: בארץ מדובר בארגוני חברה אזרחית המאתגרים את משרד החינוך ותובעים למסד זרם חינוך ממלכתי-חילוני, ובמצרים מדובר בפועל יוצא ממאבקו של הממסד באסלאם הפוליטי בכלל, ובטרור של דאע"ש בפרט.

קריאתו של הנשיא א-סיסי לרפורמה בשיח הדתי, במטרה לשרש קיצוניות המעניקה לגיטימציה והצדקה לפעולות טרור, נתפסת על ידי אינטלקטואלים, אנשי רוח ועיתונאים כאור ירוק לקידום סדר יום חילוני בשיח הציבורי. בסיוע רוח גבית מהממסד הם קוראים תגר על "פרות קדושות" ומבקרים את ליבת ההיסטוריוגרפיה הדתית, קוראים לשינויים בתכניות הלימוד במוסד אל-אזהר, מטילים ספק בפסקי הלכה קאנוניים, קוראים לפרשנות מחודשת של הקוראן ולעתים אף מפקפקים בקדושתו.

מצרים כבר ידעה אינטלקטואלים שהטילו ספק בעיקרי הדת ובכתבים מקודשים. הידוע שבהם היה פרג פודה, שבשנות השמונים של המאה ה-20 ניסה להחיות את הליברליזם המצרי, קרא להפרדת הדת מהמדינה ולבסוף שילם על עמדותיו בחייו בשנת 1992. יוזכר גם הפילוסוף הליברלי-חילוני סייד אל-קימני, שתקף מעל דפי השבועון רוז אל-יוסף, החל בראשית העשור הקודם, את תכניות הלימוד הקיצוניות באל-אזהר. בעקבות איומים על חייו הוא הסתגר בביתו, והסתפק בהעברת מסרים דרך חשבון הטוויטר שלו, המנוהל על ידי בתו.

לאחר הפיגועים בכנסיית אל-בוטרוסיה בקאהיר (דצמבר 2016) והכנסיות בטנטא ובאלכסנדריה (אפריל 2017) התעצמו ההתקפות בתקשורת על מערכת החינוך של אל-אזהר והוא תואר כ"חממה לטרוריסטים". בין המבקרים היו חוקרים ואנשי מקצוע, לרבות מתוך אל-אזהר עצמו.

בין המבקרים נשים רבות, המנצלות את הנסיבות כדי למתוח ביקורת על היחס לנשים בתכניות הלימוד במוסד ועל "פלישת" האחים המוסלמים לבתי הספר ולמוסדות להשכלה גבוהה במצרים. חידוש נוסף הוא הצטרפותם של פעילים קופטים למבקרים, תוך ניצול המדיה החברתית להוכחת טענותיהם.

בין מבקרי האסלאם מהצד החילוני בולטים שני אינטלקטואלים. הראשונה היא המשוררת והמתרגמת פאטמה נאעות, אשר נדונה בשנה שעברה לשלוש שנות מאסר בעקבות פוסט שכתבה בפייסבוק במחאה על התעללות בכבשים בעיד אל-אדחא. הודות למוניטין הבינלאומי שלה היא הצליחה לבטל את ביצוע גזר הדין, ומאז היא מניפה את נס המרד על דיכוי חופש הביטוי על בסיס סעיף ה"זלזול בדתות" בחוק העונשין ומבקרת בחריפות את אנשי הדת, בין היתר על הפגיעה בנוצרים. בחודש ינואר האחרון היא אף השיקה את ספרה "דיאלוג עם ידידי הקיצוני".

השני הוא האינטלקטואל והחוקר אסלאם אל-בוחיירי, אשר נדון לחמש שנות מאסר בגין הרצאה שהעביר על המורשת האסלאמית והדרך לנאורות. בהרצאתו טען אל-בוחיירי שפסוקי קוראן מסויימים, למשל אלה המזכירים עונש "עין תחת עין", אינם מתאימים לתקופתנו, וכי ספר התורה שבעל פה הקאנוני מעודד הרג ופוגע בזכויות נשים. אל-בוחיירי שוחרר מהכלא בצו נשיאותי לאחר ריצוי חמישה חודשי מאסר בלבד, מה שעורר פרשנויות בדבר נכונותו של הנשיא א-סיסי לדלל את סעיף ה"זלזול בדתות" בחוק.

נציגי מוסד אל-אזהר משיבים מלחמה שערה על "מיליציות התקשורת הממסדית", אולם השיח הציבורי הסובלני לביקורת על הדת אינו הבעיה הגדולה ביותר שלהם. על שולחן הפרלמנט מונחת הצעת חוק המאיימת לפגוע בעצמאותו של המוסד ושל חכמי ההלכה שלו וכן במשך כהונתו של שיח' אל-אזהר (הנבחר כיום לכל ימי חייו). אף שקבוצה גדולה של חברי פרלמנט מתנגדים לשינוי החוק הנוכחי, נחישותו של חבר הפרלמנט העומד מאחורי המהלך מטרידה את הנהגת אל-אזהר.

על כן, לצד ניהול הקמפיין התקשורתי, מוסד אל-אזהר והעומד בראשו מתייחסים ברצינות לביקורת עליהם. שיח' אל-אזהר הדיח לאחרונה את נשיא האוניברסיטה של המוסד, לאחר שכינה את אל-בוחיירי "מוּרְתַדּ" – מוסלמי ש"חזר בשאלה", הנחשב לכופר שדינו מיתה (התנצלותו של הנשיא לא הועילה לו). הנשיא המודח, יש לציין, דחה בעבר את תביעתו של אל-בוחיירי להכריז על דאע"ש ככופרים, בטענה כי הם מאמינים בעיקרי האסלאם.

יתר על כן, אנשי אל-אזהר מתאמצים עתה להחיל את סעיף ה"זלזול בדת" גם על פגיעה בנוצרים. בסוף החודש הבא יועמד לדין בכיר לשעבר בהנהלת רשות ההקדשים המצרית, לאחר שכינה את הנוצרים "כופרים". ערוץ הטלוויזיה שבו נאמרו הדברים התנצל עליהם והתחייב שלא להזמין את השיח' עוד לתכניות המשודרות בערוץ, ומשרד ההקדשים והנהגת אל-אזהר התנערו מהדברים וכינו אותם "דעה אישית" שאיננה מייצגת עמדה רשמית. גם כאן, התנצלותו של השיח' לא הועילה לו. פעולת עונשין ננקטה גם נגד התועמלן עבדאללה מוחמד רושדי, לאחר שהשמיע עמדות דומות ביחס לנוצרים. רושדי הועבר מתפקידו ונאסר עליו להופיע בציבור, בתקשורת וגם במוסד אל-אזהר.

לסיכום, מצרים עדה לשיח ציבורי ער ולעתים נוקב בנושאים רגישים הנוגעים ליחסי דת ומדינה, לצד צעדים מעשיים לצמצום כוחו של הממסד הדתי במרחב הציבורי. הממסד הדתי, מצדו, מודע להיחלשות כוחו ולהתאמות הנדרשות ממנו, ומגיב בהתאם.

 
שתף מאמר זה