18.01.2018 מאמר מאת שאול ינאי
סעודיה, מבט על מכה
סעודיה, מבט על מכה     

ממדינה שבטית למדינה מודרנית?

האליטות הסעודיות מבקשות ליצור זיהוי כמעט מוחלט בין האינטרסים שלהן לאלה של המדינה, תוך דגש על זהות אסלאמית מקומית. עם זאת, המתח בין זהות שבטית לבין בניין המדינה מצמיח קריאת תגר על מרכזי הכוח הקיימים

במאה השנים האחרונות עיצב השלטון הסעודי מחדש את הנרטיב ההיסטורי, השיח הציבורי והפעילות הפוליטית במדינה, במטרה ליצור זיהוי בין האינטרסים של המדינה הסעודית ושליטיה לבין האינטרסים של האזרחים הסעודים.

הנרטיב הרשמי בסעודיה מקבע בתודעה הקולקטיבית את המשפחה השלטת, אאל סעוד, ככוח ההגמוני בהיסטוריה של הארץ. ההיסטוריוגרפיה הרשמית, כפי שהיא באה לידי ביטוי גם בספרי הלימוד הנוהגים במערכת החינוך, פועלת לעיצוב הזהות הלאומית כפועל יוצא של ההקשר האסלאמי המקומי, בתיווכה של המשפחה השלטת. כך למשל, תלמידי בתי הספר היסודיים והתיכוניים לומדים כי תקופת הנביא מוחמד היא תחילתה ושיאה של הציוויליזציה האסלאמית, בעוד שהדוקטרינה הווהאבית, שהתפתחה במאה ה-18 בחצי האי ואומצה על ידי שושלת אאל סעוד, היא ראשיתה של התרבות והזהות הדתית הסעודית.

אין פלא, אם כן, כי רעיונות חילוניים כמו הלאומיות הערבית עומדים במוקד של ביקורת נוקבת. השיח' הסעודי החשוב עבד אל-עזיז אבן באז (נפטר ב-1999) הגדיר את הלאומיות הערבית כ"ג'אהליה אתאיסטית" החותרת להרס האסלאם, עקרונותיו וערכיו. בספרי הלימוד הסעודיים מוצגת הלאומיות הערבית כלא פחות מאשר "אירופאית במקורה, יהודית במניעיה".

בתהליך בניית המדינה הסעודית, במיוחד מאז שנות הששים של המאה ה-20, מתח השלטון ביקורת קשה על עקרון הסולידריות השבטית, בהסתמך על ציטוטים מהקוראן והחדית'. הטענה המרכזית הייתה כי השבטיות מעודדת נאמנות למעגלי המשפחה וקרבת הדם בעוד הנאמנות אמורה להיות שמורה לדת, כפי שהמדינה מפרשת אותה כמובן.

בשנות הלימוד האחרונות בבתי הספר התיכוניים עוברים התלמידים הסעודים מלימודי היסטוריה אסלאמית כללית להיסטוריה סעודית: תולדות התנועה הווהאבית וההיסטוריה של שלוש המדינות הסעודיות שקמו מאז המאה ה-18, בדגש על עלייתן ונפילתן של השתיים הראשונות והצלחתה של המדינה הסעודית הנוכחית. פרופ' עוזי רבי מציג את הופעתה של המדינה הסעודית במתכונתה הווהאבית כ"התעוררות אסלאמית רבת תושיה ומבשרת ניצחון, שהופיעה למרבה המזל במצב משברי עמוק שבו היו שקועים המוסלמים בחצי האי הערבי. ציר קיומה של המדינה הוא הופעת הווהאביה ואימוצה בידי אל-סעוד".

בפועל, המדינה הסעודית שונה במידה ניכרת מהטענות הרשמיות, והממלכה הסעודית שבטית באופייה ובמנגנוניה. מוסדותיה הם מנגנוני כוח המעניקים עדיפות כמעט מוחלטת לצרכים הפוליטיים והכלכליים של אלפי הנסיכים לבית אאל סעוד, ואחוז גבוה מתקבולי הנפט של המדינה מממן את צרכיהם של הנסיכים.

לפי הערכות שונות, עשרות מיליארדי דולרים עוברים מדי שנה מקופת המדינה לחשבונות הבנק הפרטיים של כלל הנסיכים, אשר רבים מהם מייצגים את האינטרסים של שבטי המוצא שלהם יותר מאשר את אלו של המדינה. הכוח הצבאי החשוב במדינה – המשמר הלאומי – מורכב מבני השבטים החשובים בממלכה ומקבל הוראות ישירות מהמלך, ולא משר ההגנה. מנגנוני הממשל הפורמאליים הם, אם כן, צינור למימוש האינטרסים של השושלת המלכותית ובעלי בריתה.

בשנה האחרונה החל תהליך מעניין שבו מוחמד בן סלמאן, יורש העצר והשליט בפועל, מנסה להביא לשינוי בסעודיה ולצמצם באופן משמעותי את סמכויותיהן של האליטות השליטות, לרבות משפחת המלוכה עצמה והממסד הדתי, לטובת בנייתה של מדינת מוסדות מודרנית. מגמה זו עדיין בחיתוליה ומוקדם להעריך את סיכויי הצלחתה. אולם עצם הניסיון לשינוי יסודי במבנה הכוח מצביע על חוסר התאמתה של המערכת המדינתית הקיימת לשינויים שעוברת החברה הסעודית והמזרח התיכון בכלל.

 
שתף מאמר זה