יהודים וערבים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
20.07.2018

מתניעות את העתיד הסעודי

מתן רישיונות הנהיגה לנשים סעודיות הוא חלק מתהליך היסטורי ודרמטי המתחולל בערב הסעודית. מתוך חשיבה אסטרטגית ורצון אמיתי להתקדם, סעודיה בחרה ללכת נגד הקיפאון העכשווי של האזור ולחשוב על שינוי ועל העתיד

אין זה מפתיע שעיתונאים מסוכנויות הידיעות הגדולות בעולם הגיעו בהמוניהם לצפות בנשים הסעודיות נוהגות במכוניות, ואין זה מפתיע שהמקרה זכה להתעניינות עולמית עצומה. לסעודיה יש חשיבות מיוחדת בשל מעמדה בעולם הערבי והאסלאמי ובקהילה הבינלאומית בכלל, ובשל התפקיד הכלכלי, הפוליטי והדתי שלה. לכן רבים עוקבים אחר השינויים המתחוללים בה, במיוחד בתקופה הנוכחית שבה נדמה כי השינויים הללו משמעותיים ועמוקים מאוד.

את מתן רשות הנהיגה לנשים הסעודיות יש לקרוא לצד התהליכים שהממלכה הסעודית חווה בשנים האחרונות. הבולט שבהם הוא תחושת התקווה המפעמת בחברה, בעיקר בקרב בני השכבות הצעירות. לדעתי, לתחושת התקווה הזאת יש חשיבות מכרעת: אי אפשר להתגבר על קשיים, להפעיל לחץ או להביא לידי שינוי בלא תקווה שיכולה לגייס אנרגיות ומשאבים ולהניע תהליכים.

לפיכך אני מבקש להדגיש את חשיבות הנושא הזה – מהצעירים, דרך התקווה ועד השינוי במדיניות – בהנעת תהליכים בסעודיה. האופציה האחרת – ייאוש בקרב הצעירים, הרמת ידיים וחוסר אמון לגבי האפשרות שיתחוללו רפורמות אמיתיות – היא מצב מנוון, אחד המצבים הקשים שיכולים להתרחש במדינה. מנגד, תחושת התקווה השוררת בממלכה יכולה להצביע על סיכוי ממשי לראות סעודיה אחרת.

זאת ועוד, אני טוען כי על רקע תחושה זו יש לנתח את יסודות התוכנית הסעודית השאפתנית "חזון 2030" – תוכנית הפיתוח שהוכרזה בשנת 2016, שעיקרה אסטרטגיה להתנתקות מהתלות הכלכלית המוחלטת בהכנסות הנפט וגיוון מקורות ההכנסה, שכן רק תקוותם של הצעירים היא שתוכל למנף אותה באמת.

מי שמכיר את סעודיה של ימינו מבין כי הצעירים הסעודיים כבר אינם יושבים בחיבוק ידיים ומביטים מהצד, אלא מעורבים לחלוטין ביוזמות רפורמה ומודרניזציה מקיפות. אני טוען כי בניגוד לתחושות התסכול והייאוש המדבקות המתפשטות במדינות המזרח התיכון, ערב הסעודית – דווקא היא – בחרה ללכת בכיוון ההפוך. הממלכה הסעודית הבינה שהקרב על העתיד צריך להתחיל עכשיו, והצליחה במהלך השנתיים האחרונות להפוך את העתיד לנושא בעל משנה חשיבות בחיי הסעודים, אם בהקשר של הזדמנויות לימוד, מקומות עבודה וחיים בכבוד, אם בבניית כלכלה שאינה נסמכת רק על מחירי הנפט, ואם במעורבות בתהליכים בינלאומיים. בהצלחתו של מאבק בסדר גודל כזה אי אפשר להקל ראש, ומשמעותו שינוי בגישה, באידאולוגיות ובמנהגים.

בהקשר זה וברוח זו התקיימו בסעודיה הדיונים על התוכניות השונות של ההנהגה (בראשותו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן, בנו של המלך הנוכחי סלמאן בן עבד אל-עזיז), לרבות תוכנית הרפורמה הארצית, תוכנית הטרנספורמציה, תוכנית המודרניזציה ושלבי חזון 2030. ברור לכול כי כדי להשיג את המטרות השאפתניות של שינוי אמיתי יש לשנות את הדקדוק: צריך לחשוב ולעבוד אחרת, צריך לשנות את החקיקה וצריך להסכים להשתנות – גם בהקשר של משיכת משקיעים מחו"ל ותיירות לשם תיירות. לשם כך יש לשנות הרגלים ואידאולוגיות שהתקבעו והשתמרו, ובכללם היחסים בין השלטון לאזרחים. השינוי לא יקרה בלא הכשרה של החברה, שכן חברה קשיחה ומקובעת לא תאפשר שינוי ולא תרצה בו, קל וחומר בהגשמת תוכניות מרחיקות לכת.

שינוי בסדר גודל כזה אינו יכול להצליח ללא מעורבות מלאה של האזרחים, משום שכדי להבטיחו יש לטפל במכשולים שעלולים לעכב אותו. כך, למשל, מסורות ומנהגים מסוימים הגבילו את חופש התנועה של האזרחית הסעודית ומנעו ממנה למלא תפקידים משמעותיים בחברה ובמשפחה. היה חשוב להפנים כי הסעודיות צריכות למלא תפקידים בעבודה, בייצור ובבניית העתיד האישי, המשפחתי והלאומי, וכן שהן רוצות בכך. בהקשר זה, החלטתו של המלך סלמאן בן עבד אל-עזיז לאפשר לנשים לנהוג הייתה צעד ראשון לקראת העצמת האישה.

התגובות למראה הנשים הסעודיות נוהגות במכוניותיהן ברחובות הממלכה משקפות את תחושת התקווה הסעודית. הממלכה קיבלה החלטה ברורה להתקדם לעבר העתיד. רק כך אפשר להסביר את התוכניות השאפתניות שלה, את הפרויקטים האדירים ואת החלטותיה האמיצות.

כל מה שמתחולל בסעודיה בשנים האחרונות מבטא אותו שינוי כיוון: גיוס משאבים ומחשבה לטובת בניית עתיד סעודי חדש. אך טבעי הוא שהאזור והעולם כולו נושאים עיניהם לסעודיה ושעיתונאים נוהרים אליה לסקר את המתרחש בה. הרפורמה והשינויים שמתבצעים בסעודיה, בתוך אזור המכורסם על ידי מלחמות, מצוקה כלכלית וייאוש, מובהקים כל כך דווקא בשל המצב באזור; שכן סעודיה בוחרת ללכת בכיוון הנגדי ולהתחיל לעבוד על העתיד שלה כבר עכשיו. 


רסאן שרבל הוא עיתונאי ופובליציסט לבנוני המשמש כעורך הראשי של עיתון א-שרק אל-אווסט, הרואה אור בלונדון.

המאמר המלא התפרסם בעיתון א-שרק אל-אווסט. הוא תורגם לעברית במסגרת פרויקט "אופק לתקשורת הערבית" המשותף למרכז אעלאם ולמכון ון ליר. הפרויקט מבקש לחשוף את הקורא הישראלי למאמרי דעה, ניתוח ופרשנות מרחבי העולם הערבי, על מגוון הדעות שבו.

תרגמה מערבית: ז'נאן בסול.

מאמרים נוספים