יהודים וערבים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
20.10.2011

עסקת החלשים

כל שלושת השחקנים המעורבים בעסקת השבויים שהתבצעה לאחרונה – ישראל, חמאס ומצרים – ביצעו את העסקה מתוך חולשה ברורה. אפשר להעיז ולנבא שהעסקה, שבה הם ראו חבל הצלה אפשרי, לא תצליח לשנות את מגמת ההחלשות שלהם, אלא אף תאיץ אותה בחלוף כמה ימים של חגיגה תקשורתית.

כל שלושת השחקנים המעורבים בעסקת השבויים שהתבצעה לאחרונה – ישראל, חמאס ומצרים – ביצעו את העסקה מתוך חולשה ברורה. אפשר להעיז ולנבא שהעסקה, שבה הם ראו חבל הצלה אפשרי, לא תצליח לשנות את מגמת ההחלשות שלהם, אלא אף תאיץ אותה בחלוף כמה ימים של חגיגה תקשורתית.

הסממנים הבולטים ביותר של החולשה נוגעים ליחס של שלושת הגורמים לתקשורת. בפייסבוק נפוצו בימים האחרונים תמונות היסטוריות, מקמפ דיויד ועד סרטי הבורקס, שבהם נשתלה דמותו המצודדת של בנימין נתניהו, ראש הממשלה, כמשקיף, בדומה לתפקידו ברגע הדרמטי אך מבויים של פגישתו של גלעד שליט עם אביו נועם. ומה משקף יותר את רצונו של נתניהו לקבל נקודות מהציבור, שעקב בעינים לחות אחרי אירועי היום הזה? נתניהו חושש מאד: גם משותפיו לקואליציה, גם מגלי המחאה החברתית שרוחשים מתחת לפני השטח, גם מהצונמי המדיני שעדיין לא הסתיים. אפשר לנחש שאם נתניהו היה מספיק חזק, הוא היה מצליח לרסן את עצמו ואת היצר לביים את הדרמה.

שותפיו לחולשה, ולעסקה, הם ראשי חמאס. מדוע צריכים רמטכ"ל חמאס, אחמד אל-ג'עברי, בבגדים אזרחיים, ומוסא אבו מרזוק, המנהיג עם תעודת הכשרות בדמות נקודה על המצח המעידה על דבקותו במנהגי האסלאם, להצמד אל החייל הישראלי הכחוש? ג'עברי טרח להוביל את שליט בזרועו, אבו מרזוק התייצב מאחורי ראשו בזמן הראיון ההזוי, הכל כדי להוכיח את עליונותם וחוזקתם. ושוב, אפשר לנחש, אם הם היו חזקים הם היו נמנעים מביום הדרמה.

בהקשר זה יש לציין גם את הקשיים שעימם מתמודד שלטון חמאס מבית. הסימנים מעידים על קשיים של ממשלת חמאס לממן את פעילות מנגנוני הביטחון המנופחים שלה. גביית המסים ברצועה, שמסתמכת על התנועה המסחרית במנהרות, ירדה מאז שישראל פתחה את מעבר כרם שלום לפני יותר משנה. התמיכה מאיראן בירידה, בסוריה בוערת הקרקע, הציבור הפלסטיני לא תומך כבעבר. יש לתנועה כל הסיבות להיות בלחץ, במיוחד כאשר קשה לדמיין באופק שינוי משמעותי במצב.

ומצרים? רבות נכתב על המצב הפוליטי במדינה. הראיון ההזוי שאליו דחפו שר התקשורת או אנשי המודיעין, או כמו שאמרה זאת שהירה אמין להיבה עליאן מהערוץ הראשון, הרצון להחזיר את האמינות לטלוויזיה המצרית, אחרי שאיבדה את אמון הציבור במהפכה המצרית או באירועים הדתיים האחרונים בקהיר, דחף אותה לשבת מול גלעד שליט. הסיטואציה אכן הזויה: מוקף בחמושים פלסטינים ואולי מצרים, נדחף אל פיו מיקרופון. הוא היה המום, חלש, נרגש, ומי יכול לסרב להצעה כזו להתראיין? העובדה שגם ישראלים מראיינים פלסטינים בכלא לא יכולה לתת לגיטימציה למעשה המגעיל הזה, שהמרחק בינו ובין עיתונות מקצועית גדול מאד. יותר מכל מעיד הראיון הזה על המצוקה המצרית, כמובן של המועצה הצבאית, מנגנוני הביטחון והממשלה שממלאת את הוראותיהם, בפני הציבור שלה.

ואם כולם חלשים, מי בכל זאת חזק? עוד ניחוש: דווקא פתח ומחמוד עבאס (אבו מאזן) יתחזקו בשבועות הקרובים. אף אחד בציבור הפלסטיני לא מעוניין היום בחידוש העימות המזויין. עבאס ימשיך להוביל את הקו הדיפלומטי באו"ם, ואולי במשא ומתן עקיף עם ישראל, בדיוק כפי שפעלה תנועת החמאס. אולי אפילו יובילו אלה קמפיין לשינוי ההסדרים הכלכליים בין הצדדים, דבר שיאפשר לו להעניק לציבור תחושה של הובלה לעתיד טוב יותר.

מאמרים נוספים