יהודים וערבים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
19.05.2014

שתיקה רועמת: איראן וחטיפת הנערות בניגריה

חששם של השלטונות באיראן מפני הקבלה אפשרית בין הקיצונים בניגריה לקיצונים באיראן מחייבם לנקוט משנה זהירות בתגובתם למתרחש בניגריה. בינתיים, באיראן גוברת הביקורת הציבורית כלפי בכירי המשטר וראשי הממסד הדתי בשל תגובתם הרופסת לחטיפת הנערות על ידי "בוקו חראם".

איש הדת האיראני הבכיר, איתוללה מוחמד עלי גראמי, פרסם בימים האחרונים הודעת גינוי לחטיפתן של קרוב ל-300 תלמידות בית ספר מצפון-מזרח ניגריה, רובן נוצריות, בידי הארגון האסלאמי הקיצוני "בוקו חראם". גראמי כינה את החטיפה "צעד איום ואנטי-אנושי" שבוצעה על-ידי "קבוצת תכפיר אנטי-אסלאמית" והדגיש כי הפעולה מנוגדת לאסלאם. הודעת הגינוי הפרה את שתיקת הממסד הדתי השיעי ביחס לחטיפת הנערות שנמשכה מאז החלה הפרשה בחודש אפריל. שתיקת בכירי אנשי הדת האיראנים בלטה במיוחד על רקע התגובות הסוערות שעוררה הפרשה בכל העולם, כולל בעולם הערבי.

שלטונות איראן שמרו אף הם על שתיקה יחסית והסתפקו בהודעה קצרה מטעם דוברת משרד החוץ, שגינתה את החטיפה והביעה תקווה להפסקת פעילותן של קבוצות טרור קיצוניות בניגריה ולהשבת היציבות במדינה. היחידה ששברה את שתיקת בכירי הממשל היתה סגנית הנשיא לענייני נשים ומשפחה, שאהין-דוח'ת מולא-ורדי, שפרסמה הודעה בה תקפה בחריפות את חטיפת הנערות ואת מבצעיה. מולא-ורדי טענה כי "בוקו חראם" אינו מייצג את האסלאם ומסב לו פגיעה קשה במעשיו הקיצוניים. היא גם מתחה ביקורת על עמדת הארגון השוללת השכלת נשים וציינה כי חינוך לנשים ולילדות הכרחי להעצמת החברות המוסלמיות במאבקן נגד עוני, רעב ומחלות. סגנית הנשיא קראה לפעולה נחושה לשחרור הנערות והדגישה כי שתיקה בעניין זה היא בבחינת סיוע לפשעים נגד האסלאם.

שתיקת בכירי המשטר וראשי הממסד הדתי עוררה בימים האחרונים ביקורת פנימית גוברת באיראן. ב-14 במאי פרסם האתר "עסר-י איראן" המזוהה עם האגף המתון במחנה השמרני מאמר פרשנות שקרא לבכירי הממסד הדתי, לרשות השידור ולמשרד החוץ לשבור את שתיקתם ולהתגייס למאבק לשחרור הנערות החטופות. במאמר נכתב כי רוב תושבי העולם שאינם מוסלמים אינם מודעים להבדלים בין האסכולות והזרמים השונים באסלאם ומעשיהם של קיצונים הפועלים בשם האסלאם פוגעים, לפיכך, בתדמיתם של כלל המוסלמים. קולם של הקיצונים המוסלמים, כך נטען, נשמע יותר מאשר קולו של האסלאם האמיתי והם עלולים להפוך לסמל המרכזי של העולם המוסלמי ולחזק עוד יותר את דימוי האסלאם בעולם כדת הדוגלת בטרור ובאלימות, מתנגדת למדע ולנשים ומהווה איום אמיתי על ביטחון העולם. "עסר-י איראן" קרא לאנשי הדת הבכירים להשמיע בפני העולם את קולו של האסלאם המתון וליצור אבחנה בין האסלאם של אל-קאעדה, הטאלבאן, "בוקו חראם" ודומיהם לבין האסלאם האמיתי המבוסס על שלום. משרד החוץ ואמצעי התקשורת הממלכתיים נקראו, אף הם, לשים קץ לשתיקתם ולהתגייס למאבק לשחרור החטופות באמצעות כתיבת מאמרים, פרסום גילויי דעת, כינוס מסיבות עיתונאים וארגון מערכה לשחרור הנערות בהשתתפות דיפלומטים מוסלמים. שתיקה לנוכח הקיצונים המוסלמים, סיכם האתר, מהווה בגידה באסלאם ופגיעה באיראן.

הנערות החטופות בניגריה (צילום מסך: יוטיוב)

בתוך כך ניצלו כמה מתנגדי משטר איראנים את הפרשה על מנת ליצור ברשתות החברתיות הקבלה בין הקיצונים בניגריה לקיצונים באיראן. כך, למשל, פרסם מוחמד-תקי כרובי, בנו של אחד ממנהיגי האופוזיציה הרפורמיסטית, מהדי כרובי, רשומה בדף הפייסבוק שלו בה תקף את קבוצת "בוקו חראם" והשווה את תפישותיה לאלה של אנשי דת רדיקלים באיראן. הוא ציין כי קיים דמיון רב בין עמדות הקבוצה הניגרית לעמדותיהם של אנשי דת בכירים המזוהים עם הימין הרדיקלי, ובהם: איתוללה מוחמד-תקי מסבאח-יזדי, איתוללה אחמד ג'נתי המשמש כמזכיר "מועצת שומרי החוקה" ואיתוללה סיד אחמד עלם אל-הודא, דרשן תפילות יום השישי בעיר משהד, הפועלים לשינוי תכני הלימוד באוניברסיטאות ודוגלים בעמדות קיצוניות ביחס לתפיסת החירות ולזכויות האדם. הסיבה לכך ש"בוקו חראם האיראנית" אינה נוקטת בפעולות דומות לאלה של "בוקו חראם הניגרית" נעוצה, לדברי כרובי, בהשפעת המורשת התרבותית האיראנית העתיקה.

שתיקתם של בכירי המשטר האיראני לנוכח חטיפת הנערות הניגריות עשויה לשקף מבוכה בצמרת האיראנית הנובעת, בין היתר, ממערכת היחסים המורכבת בין איראן לניגריה. לצד שיתוף פעולה כלכלי שגבר בשנים האחרונות מתאפיינים היחסים בין שתי המדינות במורכבות הנובעת מתחרות בתחום יצוא הנפט וממתיחות על רקע דתי. מאז שנות השמונים הואשמה איראן במספר הזדמנויות בעידוד מגמות רדיקליות ובדלניות בקרב המוסלמים בניגריה המהווים כמחצית מהאוכלוסיה, ובעיקר בקרב השיעים המונים על-פי הערכות שונות בין שלושה לעשרה מיליון בני-אדם. בפברואר 2013 הודיעו שירותי הביטחון של ניגריה על חשיפת רשת טרור בהנהגת איש דת ניגרי שיעי, שפעלה בחסות איראן ותכננה לבצע תקיפה נגד מטרות אמריקאיות וישראליות או יהודיות בלאגוס.

הרגישות הרבה הקיימת ממילא בניגריה ובמדינות אפריקה נוספות ביחס לקשרים בין איראן לגורמים מוסלמים רדיקלים ביבשת מחייבת אותה לנקוט עמדה זהירה ביחס למאבקים הדתיים הפנימיים בניגריה. אף על-פי שאיראן אינה מזוהה באופן ישיר עם קבוצת "בוקו חראם", נראה כי היא מעדיפה לשמור על פרופיל נמוך ולהימנע ממעורבות כלשהי העלולה לפגוע עוד יותר במרקם היחסים העדין בינה לניגריה. החשש האיראני מפני הקבלה אפשרית בין הקיצונים בניגריה לקיצונים באיראן מחייב את השלטונות באיראן לנקוט משנה זהירות בתגובתם להתפתחויות בניגריה.

מדיניות החוץ האיראנית מאז המהפכה האסלאמית מבטאת שילוב בין אידיאולוגיה אסלאמית וחזון מהפכני לבין אינטרסים ממלכתיים. במקרים רבים בעבר העדיפה איראן להימנע מתמיכה במאבקם של מוסלמים ברחבי העולם בשל שיקולים פוליטיים. כך, למשל, נמנעה איראן בשנות התשעים מתמיכה במוסלמים הצ'צ'נים שנאבקו להשתחרר מעול מוסקבה, ובקיץ 2009 שמרו שלטונות איראן על שתיקה לנוכח ההתנגשויות שפרצו בין שלטונות סין למיעוט המוסלמי האויגורי במערב המדינה. ניכר, איפוא, כי כשם שאיראן אינה מזדרזת תמיד לתמוך במאבקם של מוסלמים, כך היא גם אינה מזדרזת להתייצב נגד פעילותן של קבוצות מוסלמיות רדיקליות כאשר הדבר אינו משרת לתפישתה את האינטרסים הפוליטיים שלה.

מאמרים נוספים