מולד - המרכז להתחדשות הדמוקרטיה

ניתוח ופרשנות
25.08.2017 מאמר מאת אלה אפק
ברקע: מגדל בורג' אל-ערב בדובאי
ברקע: מגדל בורג' אל-ערב בדובאי     

ביקיני בסעודיה?

הדיון הפנימי המרתק בנושא החילוניות במרחב הערבי הוא מטבעו אמוציונלי וטעון. פעמים רבות הוא מאפיל על אירועים רגישים מההיבט הדתי המתרחשים במציאות, למשל בהר הבית/אל-אקצא

המתיחות במפרץ אינה מתכוונת להיעלם בקרוב. להיפך, ככל ששני הצדדים מתבצרים בעמדותיהם צפים על פני השטח חילוקי דעות עמוקים.

אלה השתקפו בדבריו של שגריר האמירויות בארצות הברית, יוסף אל-עתיבה, שטען בתכניתו של צ'רלי רוז כי האמירויות, סעודיה, ירדן, מצרים ובחרין שואפות לבנות משטרים חילוניים, חזקים ומשגשגים, לעומת קטר התומכת באחים המוסלמים ובארגוני אסלאם רדיקלי במזרח התיכון.

המושג "עלמאניה" (חילוניות) בערבית חורג מהעניין המצומצם של הפרדת הדת מהמדינה וגולש אל ערכים של ליברליות וליחסי מזרח ומערב באופן כללי. בעוד האסלאמיסטים קושרים בין האימפריאליזם המערבי להחדרת ערכים "חילוניים", המאיימים כביכול על ערכי האסלאם, החילונים ("עלמאניון") מעוניינים לקדם מודרניזם, קדמה, נאורות וחשיבה הומניסטית ורציונלית.

ויכוח מעניין בנושא מתנהל בתיאוקרטיה הסעודית. פהד אל-שקיראן, חוקר סעודי, קבל לאחרונה על כך שהמושג "עלמאניה" הפך לקללה במקום לסמל להתעוררות תרבותית כוללת. שקיראן מזכיר את הפילוסוף האלג'יראי מוחמד ארקון, שהתגורר עד מותו בצרפת, ואת ממשיכו, אל-זואוי בגורה, אלג'יראי אף הוא, המרצה באוניברסיטת כווית ומרבה לכתוב על החילוניות כמזור לנחשלות ולטרור.

בתגובה חש האינטלקטואל הסעודי פהד א-דגית'ר להסביר כי ה"חילוניות" של עתיבה אין משמעה פריצות נוסח שוודיה וצרפת או הזנחת המסגדים ולימודי הדת בבתי הספר. א-דגיתר הזכיר את הביקורת באמירויות על מה שהתפרש כהצהרה של השגריר על הפיכת מדינתו ל"חילונית". המחבר נשען על עמדתו של אינטלקטואל ליברלי סעודי אחר, אבראהים אל-בליהי, שאינו מקדש בהכרח את החילוניות אך מקונן רבות על ה"פיגור האינטלקטואלי בעולם הערבי וניתוקו מהציוויליזציה המערבית" ועל היחס המגמתי בעולם הערבי והמוסלמי למערב, תוך הבלטת כשליו והתעלמות מהישגיו.

הוויכוח הפנימי הזה משמש כתחמושת עבור קטר ותומכיה, הטוענים כי יצא המרצע מן השק וכי מקור המאבק בין קטר לבין סעודיה אינו התמיכה הקטרית בטרור, כביכול, אלא רצונן של המדינות המחרימות לחזק את מגמות החילוניות במפרץ, בניגוד לקטר ה"מגנה על ערכי האסלאם". מוחמד א-שנקיטי, איש אקדמיה קטרי בעל נטיות אסלאמיסטיות, קושר את המשבר במפרץ לחששן של מדינות האזור מחדירת רוחות ה"אביב הערבי" לשטחן. בעוד שקטר ומרוקו מנסות להכיל את האסלאם הפוליטי כדי להתקרב לציבור הרחב, סעודיה ותומכיה מבקשות לדכא את האסלאם הפוליטי כדי להכניע את רוחות המרי.

הפולמוס בנושא החילוניות החריף עם פרסום תכניתו של יורש העצר הסעודי  להקים מתחם תיירות ענק בדרום ים סוף, אשר בנייתו תסתיים בשנת 2022. הריביירה הסעודית, אשר תשתרע על כחמישים איים בלתי מיושבים, תנוהל בסטנדרטים בינלאומיים ומבקריה לא יצטרכו להצטייד באשרה. נוכח הידיעות על הכוונה להחריג את האזור מההגבלות המחמירות על לבוש נשים הובלטה בתקשורת המערבית נכונותה של סעודיה לאפשר לתיירות ללבוש ביקיני.

 



מיזם הים האדום של סעודיה: סרטון תדמית

 

לצד תומכיו של יורש העצר הסעודי, המאמינים שהפרויקט ישתלב היטב בחזון 2030 המיועד לשחרר את סעודיה מהתלות בהכנסות הנפט, כל הגורמים השמרנים בעולם הערבי, ובכלל זאת בסעודיה, מבקרים את מיזם הריביירה ומפרשים אותו כדוגמא למימוש "חזון החילוניות" של אל-עתיבה. בטוויטר תהו אחדים האם מעוניינת סעודיה לחשוף את חמודותיה בפני זרים, ואחרים הצביעו באירוניה על הפער שבין התרת הביקיני לזרות לשלילת זכויות בסיסיות של נשים בסעודיה. אולי יימצא גם היתר לגמיעת "יין כשר", לעגו.

הציניות כלפי מיזם התיירות ה"מתירני" לא הוגבלה לרשתות החברתיות בלבד. גם אינטלקטואלים אסלאמיסטים מחו וטענו כי סעודיה, שומרת המקומות הקדושים, מחויבת לתיירות בעלת אופי דתי בלבד.

עמדה מעניינת הציע האינטלקטואל הסעודי ג'מאל ח'אשקג'י, שאינו נמנה עם אומרי ההן המקיפים את יורש העצר. לדבריו, חילוניות אינה חנות ממנה ניתן לבחור מוצרים ספורים בלבד. סעודיה, הזכיר, נוסדה על אידיאולוגיה אסלאמית, ולא ניתן להמירה ב"קצת" חילוניות. את דבריו כיוון ח'אשקג'י לסעוד אל-קחטאני, יועץ ומקורב ליורש העצר הסעודי, שהציע להמיר את ה"לגיטימציה האידיאולוגית" של סעודיה, המובילה רק להקצנה ולניתוק מהקהילה הבינלאומית, בבנייתה של "מדינת לאום" הדואגת לרווחת אזרחיה. ח'אשקג'י סבור כי ויתור על האסלאם יפגע בדבק שבין המשטר לעם, אולם מציע להתמקד ב"אסלאם חיובי" הפתוח לרפורמות ולמודרנה.

הדיון הפנימי בנושא החילוניות במרחב הערבי הוא מרתק ונוגע כמעט בכל אחת ממדינות ערב. דיונים כאלה הם מטבעם אמוציונאליים וטעונים, ופעמים רבות מאפילים על אירועים רגישים מן ההיבט הדתי המתרחשים במציאות, למשל בהר הבית/אל-אקצא.