מול שפע המזרחנים והמומחים לעולם הערבי במחוזותינו נשאלת השאלה המתבקשת: מה קורה בצד השני.
מעקב אחר הפרסומים בתקשורת הערבית וממכוני המחקר השונים במדינות ערב מעלה כי המומחים הטובים ביותר לנושא הישראלי הם חוקרים ופובליציסטים מצרים. זאת למרות התחרות הטבעית מצד חוקרים פלסטינים, שההיכרות שלהם עם השפה העברית ועם החברה והפוליטיקה הישראלית היא אינטימית יותר, בייחוד אם למדו בעבר באוניברסיטאות ישראליות.
ובכל זאת קיימים מומחים מצרים לענייני ישראל שרמתם גבוהה, ביניהם בוגרי החוג לשפה וספרות עברית באוניברסיטאות בולטות במצרים. לא קלים חייו של מומחה מצרי המכיר את מורכבותה של התרבות, ההגות והספרות בישראל ומוכן להשתחרר מדפוסים פופוליסטים, תיאוריות קשר וסיסמאות נבובות. איש מקצוע כזה מסתכן בחשד לקבלת טובות הנאה מישראל או בנטישת ה"אינטרס הערבי".
סעיד עכאשה, חוקר בכיר האחראי על ענייני ישראל במרכז אל-אהראם למחקרים מדיניים ואסטרטגיים, הוא מומחה יוצא דופן. שליטתו בשפה העברית גבוהה מאוד, הוא בקיא בתולדות הציונות והיהדות המודרנית, עוקב באופן שוטף אחר הזירה הפוליטית והתרבותית בישראל ומכיר היטב את המחנות הפוליטיים השונים בה. אולם מעל לכל הוא מתעקש על הטענה כי ביקור בישראל הוא מחויב המציאות, אם רוצים להבין את התנהלותה ואת מדיניותה.
רמתו הגבוהה של עכאשה מוכרת וידועה למכוני המחקר הנחשבים בעולם הערבי. מאמריו המפורטים לקראת הבחירות לכנסת בשנת 2013 ובשנת 2015 שימשו כמקור כמעט בלעדי למכוני מחקר ערביים שונים להבנת ההתרחשויות בישראל.
הדוגמאות שלהן מסייעות להבנת האופן שבו מנתח עכאשה את הנעשה בישראל ומנגישו לקוראיו במדינות ערב.
אחד ממאמריו הבולטים פורסם על ידי מכון המחקר של רשת אל-ערביה בספטמבר 2014, תחת הכותרת "לאחר המלחמה השלישית עם עזה – כיצד ישראל שופטת את עצמה". עכאשה הציע ניתוח פסיכולוגי של מה שכינה "האישיות הישראלית והיהודית" כדי להבין את התופעה של הקמת ועדת חקירה לאחר כל מלחמה או פעולה צבאית.
אפשר להתווכח עם קביעתו כי מדובר ב"תסביכים" החוזרים לפרפראזה של ראש הממשלה לשעבר, מנחם בגין המנוח, על דקארט – "אני נאבק משמע אני קיים". עם זאת, אין ספק כי עכאשה התעמק בהגותו של בגין ושל ז'בוטינסקי במטרה להבין את שורשי התנהלותה של ישראל.
במאמרו סקר עכאשה את חילוקי הדעות בנושא המנהרות, ההתמודדות עם חמאס, הויכוח על תוצאות המבצע הצבאי ועוד. כדי להסביר מדוע הציבור הישראלי דבק במחנה הימין כדי שזה יספק לו בטחון נעזר עכאשה במאמרו הידוע של ז'בוטינסקי, "על קיר הברזל", שבו מוצגת הטענה כי לא ייתכן שלום כל עוד יאמינו הערבים שניתן לחסל את ישראל באלימות.
תובנות מעניינות נוספות של עכאשה ניתן למצוא במאמרו "התחרות מול איפא"ק – השפעת תנועת ג'יי סטריט על הלובי היהודי בארצות הברית". המאמר פורסם במרכז "אל-מוסתקבל" למחקרים מתקדמים באבו-דאבי, אך צוטט בבמות אחרות. עכאשה קשר בין ג'יי סטריט לבין הציונות התרבותית (אף שבמקום אחד העם הזכיר את הבעש"ט), והציג את הוויכוח בקהילה המוסלמית בארצות הברית בשאלה האם יש לתמוך בארגון בשל התנגדותו לכיבוש, או שמא לסרב לכל שיתוף פעולה עמו משום שהוא מתייחס לציונות כאל תנועת שחרור לאומי של העם היהודי.
מרכז אל-מוסתקבל פרסם גם מאמר של עכאשה על מדיניותה של ישראל בהקשר האזורי, "הצופה הזוכה – עתיד הקווים האדומים של ישראל לאחר המערכה בחלב", המסכם ניתוחים של מומחים ישראלים שפורסמו בתקשורת הישראלית.
תחת הכותרת "ישראל נערכת לעימות אפשרי בסוריה" פרסם עכאשה מאמר באתר המכון למחקרים אסטרטגיים של "אל-אהראם", שבו ניתח את התקיפה האווירית של ישראל בסוריה לפני כעשרה ימים, ואת מניעיה של ישראל להודות לראשונה בתקיפה, כפי שהוצגו על ידי אנשי מקצוע ופובליציסטים ישראלים. לצד זאת הוסיף עכאשה הערכות משלו על המסרים שישראל ביקשה להעביר לרוסיה, לבנון ואיראן.
לפני כשנה נדרש עכאשה לסוגיית הנורמליזציה בין ישראל לבין מצרים, בעקבות הפגישה בין חבר הפרלמנט המצרי תופיק עכאשה (אין קרבת משפחה) לבין שגריר ישראל בקהיר באותה תקופה, חיים קורן. בדיון טלוויזיוני בנושא שיבח סעיד עכאשה את המפגש וטען כי אין בו פסול וכי חבר הפרלמנט המצרי מימש בכך את זכותו האישית בהתבסס על הסכם השלום בין ישראל למצרים. להערתה המתגרה של מנחת הדיון, אשר האשימה אותו ברצון לקבל הזמנה לביקור בישראל, השיב עכאשה כי כבר ביקר בישראל שלוש פעמים, וכי "מי שלא נסע לישראל לאחר הסכם השלום – יש לו בעיה".
תשובתה המתגרה של העיתונאית, "דע לך שמעיינות המדע אינם נמצאים רק בישראל', מלמדת על הקושי של חוקר כעכאשה לנקוט יחס מאוזן כלפי ישראל. עכאשה, ראוי לציין, דיבר על חשיבות הקשר עם ישראל גם בתקופת הנשיא האסלאמיסטי, מורסי, כאשר טען בראיון למוסף הצעירים של היומון רב התפוצה "אל-אהראם" כי עדיף שיחסי החוץ שלל מצרים יתבססו על אינטרסים ולא על רגשות. בשנה שעברה הוא המליץ לא להתייחס לביקורו של נתניהו באפריקהה כמזימה "לכתר את מצרים".
