בתחילת יולי 2013, בתום שמונה שנים ושתי קדנציות של מסעוד בארזאני כנשיא החבל הכורדי האוטונומי בעיראק, התייצב בארזאני בפני הפרלמנט הכורדי וביקש כי כהונתו תוארך. לא היה מדובר בבקשה שגרתית, שכן הוא עצמו הצהיר קודם לכן שוב ושוב כי הוא מחוייב לבחירות דמוקרטיות ואחריהן יעביר את השלטון לנשיא הנבחר. לאחר כחודש וחצי של דיונים אישרו נציגי שתי המפלגות הגדולות בפרלמנט, KDP (מפלגתו של בארזאני) ו-PUK, מפלגתו של נשיא עיראק (הנבצר) ג'לאל טאלבאני, את בקשתו של בארזאני והאריכו את כהונתו בשנתיים באופן מיוחד וחד-פעמי, במקביל להארכת כהונתו של טאלבאני כנשיא עיראק. לאחר ההצבעה שב בארזאני והדגיש כי הוא מחויב לקיומן של בחירות ולהעברת השלטון באופן מסודר.
עתה מאויימים החבל הכורדי והמדינה העיראקית כולה על ידי "המדינה האסלאמית", אולי האיום המשמעותי ביותר לישות הכורדית האוטונומית מאז כינונה לפני כתריסר שנים, המכלה את כוחותיהם ויכולותיהם של רוב השחקנים באזור, כורדים ושאינם כורדים. במקביל שרויה היישות הפוליטית הכורדית בכאוס פוליטי ניכר ומשבר מנהיגות משמעותי, וכורעת תחת עומס בלתי נסבל של למעלה מ-800,000 פליטים שהציפו את שטחה. עד כה לא נמצא אדם מתאים שהעמיד עצמו לבחירה לנשיאות החבל, ושעון החול לקראת סיום כהונתו החוקית של בארזאני אוזל. בנסיבות אלה, הדיון הציבורי על העברת השלטון מידיו של בארזאני מייצר רעש ומתח גדול במערכת הפוליטית הכורדית המעורערת ממילא.
נשיא החבל הכורדי האוטונומי בעיראק, מסעוד בארזאני (צילום מסך)
חשש ממלחמת אזרחים מחודשת
ככל שמתקרב מועד תום כהונתו של בארזאני נדמה כי הוא מבקש להרדים את השיח הציבורי בעניין הנשיאות. הוא מתבטא בעיקר בסוגיות ביטחוניות "בוערות" ובמקביל יוצאים מקורביו לתקשורת ומסבירים מדוע אין זו השעה לדבר על סוגית הנשיאות. ראש ממשלת המחוז ואחיינו של הנשיא, נצ'ירוואן בארזאני עשה זאת רק לפני ימים אחדים (לאחר שאמר לפני חודשים ספורים כי הארכת כהונתו של דודו היא הכרחית ובלתי נמנעת). הערפול מצדו של הנשיא והיעדרה של אלטרנטיבה נראית לעין לשלטונו מעודדים תרחישים שונים. ההערכה הרווחת היא כי בארזאני יסכים לוותר על משרת הנשיא בסופו של דבר, אך רבים מעריכים כי הוא יבקש ברגע האחרון לשנות את חוק הנשיאות בחוקה הכורדית במטרה לאפשר את המשך כהונתו. אחרים מעריכים כי הנשיא יעמיד את השאלה למשאל עם.
חבר כורדי, פוליטיקאי ותיק המכיר היטב את המערכת הפוליטית הכורדית בכלל ושל בארזאני בפרט, העריך באזניי השבוע כי גם אם הנשיא יפנה את כסאו ולא ילך למשאל עם, מפלגתו תפעיל את כל כוחה הפוליטי כדי להעביר את בחירת הנשיא מידי הפרלמנט אל הציבור הרחב. לפי עדויות שונות, המפלגה תיאמה בחודשים האחרונים הנפקה של תעודות זהות כורדיות ("תעודות מעמד אזרחי") לעקורים ופליטים הנמנים על תומכיה, כך שיוכלו להשתתף בבחירות. בכך מבקשת המפלגה לנצל לטובתה את מספרם הרב של פליטים השוהים על-כורחם בכורדיסטאן העיראקית. הציניות הזו לא זרה לה, שכן בארזאני השתמש בפרלמנט פעם אחר פעם כדי להגיע למשרת הנשיא ולדבוק בה.
אם אכן יבקש בארזאני הארכה מיוחדת נוספת של כהונתו הוא עשוי להצטייר בתור ה"מבוגר האחראי" וה"מושיע", שנזעק להציל את מפעל חייו מגלישה אל תוך כאוס פוליטי, שיסיג אותו אחורה לימי מלחמת האזרחים הפנים-כורדית באמצע שנות ה-90. בכירים באיחוד הפטריוטי הכורדיסטאני (PUK), המפלגה המתחרה-שותפה למפלגתו של בארזאני, מסרבים לכל תרחיש כזה, ומצהירים כי שינוי חוק הנשיאות יהיה מהלך לא מקובל בעליל. אף אחיינו של הנשיא בארזאני וחבר הוועד הפועל של מפלגתו, אדהם בארזאני, טען כי הזהיר את דודו כי בקשה להארכת כהונתו תהיה בלתי חוקית.
סימנים מדאיגים של דיקטטורה משפחתית
כבנו של המנהיג המיתולוגי מולא מוסטפא בארזאני וכלוחם פשמרגה בולט בפני עצמו נהנה מסעוד בארזאני מהילה של מנהיג היסטורי. מחוייבותו המוצהרת לדמוקרטיה וחששו הפומבי מגלישה לדיקטטורה הם הסיבה לכך שתחת שלטונו נהנית כורדיסטאן העיראקית מדימוי רומנטי וזוכה לסימפטיה ואהדה רבה מצד המערב. הדבר בא לידי ביטוי גם השנה, עם התייצבותה של הקהילה הבין-לאומית לצד שלטונות החבל מול דאע"ש. אלא שההישגים הללו עלולים להימצא בסיכון אם במערב תיתפס התנהלותו של בארזאני כחתירה לביצור שלטון יחיד או לביסוסו של שלטון אוליגרכי-משפחתי. מעבר לכך, תכסיסים ותעלולים פרלמנטריים שיבצרו את השלטון הנשיאותי יפגעו קשות במערכת הפרלמנטרית שנבנתה בעמל רב במדינה בעשורים האחרונים.
האם יאבד את חשיבותו? בניין הפרלמנט הכורדי בארביל (צילום מסך)
סכנה זו מתעצמת על רקע שמועות עיקשות שמתרוצצות בזירה הפוליטית הכורדית שלפיהן בארזאני יכשיר במחטף את בנו, מסרור, לתפקיד הנשיא. מסרור, המשמש כיו"ר מועצת הביטחון של החבל הכורדי, הואשם של ידי גורמים אופוזיציוניים שונים כי הוא מפקד על חוליות חיסול מתוך שורות כוחות הביטחון הכורדיים, המתנכלות במיוחד לעיתונאים ביקורתיים (האשמות שהתחזקו לאחר רציחתו המסתורית בשנת 2010 של העיתונאי הכורדי זרדשת עות'מאן, שכתב שיר סאטירי שבו ביקש להינשא לבתו של הנשיא בארזאני). אם אכן ימונה מסרור, או כל אחד אחר מבניו ואחיינו של הנשיא (שלפחות 13 מתוכם נושאי משרות רשמיות ברשויות החבל הכורדי השונות), הטענות הישנות על הדואופול השלטוני של משפחות בארזאני וטאלבאני (שתשעה מבניה מיוצגים ברשויות החבל) תקבלנה משנה תוקף. המעטה הדק של דמוקרטיה שבו מתהדר השלטון הכורדי בעיראק זה שנים רבות, אשר מהווה הצדקה העיקרית לקיומו וללגיטימציה הבין-לאומית שלו, ייסדק ואולי ייעלם כליל.
כישלון אישי של הנשיא בארזאני
על רקע המציאות המדאיגה הזו ראוי לשאול מספר שאלות קשות: מדוע כורדיסטאן העיראקית אינה מוכנה לקיומן של בחירות? האם עשור של יציבות יחסית תחת שלטון בארזאני, על רקע שיתוף פעולה הדוק עם המערב, לא הספיקו כדי לבסס לכל הפחות יסודות למערכת מפלגתית דמוקרטית בריאה, מוסדות מדינתיים מתפקדים, תודעה דמוקרטית ופלורליזם פוליטי? האם הכשלון להכשיר מועמדים מגוונים לכס הנשיאות אינו אות קלון על מצחו של בארזאני, שהביא את ארצו לפתחה של בחירה בין משפחתו ובין כאוס?
רבים סבורים כי בשנה האחרונה במיוחד היה בארזאני כשלון מנהיגותי מהלך. התייצבותו נגד ה"מדינה האסלאמית" באה רק לאחר התעלמותו מבקשות להתערב במשבר כבר ביוני 2014, עם כיבושה של מוסול, שנבעה ממחשבה כי האיום על הטריטוריה הכורדית אינו ישיר ומפורש. הנשיא נגרר להתערב במתרחש בעל כורחו רק בעקבות משבר הפלישה לסינג'אר ונסיגת הפשמרגה מהשטח בלי קרב. את האחראים לנסיגה, אגב, הוא עדיין לא העמיד לדין, בניגוד להבטחתו המפורשת ליזידים.
מסרור בארזאני (צילום מסך)
האם בארזאני, המזהה את העדר האלטרנטיבות לשלטונו ורוכב על גלי הפופולריות שרכש לעצמו, מבקש לנצל את שעת הכושר ולבסס שלטון נשיאותי בדומה לזה של נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן? או שמא הוא פועל בסתר להורשת השלטון לאחד מבניו, כמנהגם המגונה של מובארכ ואסד, אשר עוררו עליהם את חמת ההמונים? ואולי הוא מבקש לבצר את שושלת בארזאני כאמצעי להמשך שליטתה על המשאבים הציבוריים ומנגנוני המדינה הכורדית שבדרך? אם כך ינהג, הוא יקריב את מפעל חייו – תחייה לאומית כורדית בעיראק על בסיס יישות דמוקרטית (לפחות להלכה) במרכזו של אזור לא-דמוקרטי בעליל – על מזבח שאיפותיו האישיות והמשפחתיות.
בימים האחרונים הצהיר מסרור בארזאני, בנו של הנשיא והמועמד בכוח לתפקיד יורשו, כי מדינה כורדית עצמאית עשויה להטות את הכף ולהביא להכרעה במלחמה נגד המדינה האסלאמית. לדבריו חשיבות גדולה במיוחד, על רקע היותם של הכורדים קו ההגנה הנחוש ביותר נגד המדינה האסלאמית ועל רקע מעורבותה הגוברת של טורקיה בכורדיסטאן הסורית, במטרה למנוע מהאחרונה להפוך למדינה. על רקע השינויים הרי הגורל שעוברים על המזרח התיכון כולו, ההתפתחויות בזירה הפוליטית הפנימית בכורדיסטאן העיראקית חשובות לעיצובו של האזור כולו וליציבותו. סוגיית הנשיאות אינה עניין של מה בכך; היא מהותית לשאלה איזו מדינה כורדית תיוסד, ועד כמה היא תהיה שונה מהמדינות הכושלות המקיפות אותה.
