המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
07.04.2013

"ראשיתה של ידידות נפלאה" פרק ב'

הדרך לנורמליזציה מלאה בין איראן למצרים עודנה רחוקה. רגשות איבה וחשדנות עדתית הינן גורם אחד במכלול מורכב של סיבות, בהן תמיכתה הכלכלית והצבאית של איראן בארגוני טרור וג'האד עולמי ובמשטרו הרצחני של אסד בסוריה
בראשית חודש פברואר השנה ביקר נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, במצרים, במהלך שהוגדר כלא פחות מהיסטורי (אם כי סיפק לא מעט רגעי מבוכה לאחמדינג'אד). ביקור זה היה הראשון של נשיא איראני על אדמת מצרים מאז ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין המדינות מאז המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979. בסוף אותו חודש הגיע שר התיירות של מצרים, השאם זעזוע, לטהראן כדי לחתום על מזכר הבנות לקידום יחסי התיירות בין המדינות. במקביל הצהיר שר החוץ האיראני, עלי אכבר סאלחי, כי תיירים וסוחרים מצריים המעוניינים לבקר באיראן יהיו פטורים מהוצאת ויזה בבואם למדינה.

ואמנם, בבוקר יום שבת האחרון, מטוס ועליו מספר אזרחים איראניים ומצריים יצא את שדה התעופה של קאהיר בדרכו לטהראן. מספר שעות מאוחר יותר נחת מטוס ראשון מטהראן בנמל התעופה של אסואן ועליו 45 תיירים איראנים. על פניו, נראה כי רצף אירועים זה אכן מבשר על ראשית נרמול היחסים בין המדינות. אולם עיון נוסף בשיח החברתי המצרי בנוגע ליחסים עם איראן מעלה תמונה שונה לחלוטין.

את עמדתם של החוגים הסלפים, למשל, החוששים מהפצת השיעה על אדמת מצרים, ניתן לבחון בשני מישורים – ההצהרתי והמעשי. במישור ההצהרתי, לדוגמא, הדגיש ד"ר השאם אבו אל-נצר, דובר הזרם הסלפי הכללי, כי "מועצת השורא של העולמא ובכירי חכמי ההלכה והזרם הסלפי החליטו לקיים כינוס נרחב שיעסוק בסוגיית הביקורים האיראניים על אדמת מצרים ולנקוט צעדים מרחיקי לכת נגד סכנה זו". לדידם של הסלפים, העובדה שממשלת "האחים המוסלמים" נותנת יד לביקורים אלו "מסייעת בהפצתה של השיעה במצרים". זאת ועוד, יחיא אל-שרביני, מתאם תנועת "מהפכנים מוסלמים" (תֻ'וַּאר מֻסְלִמוּן) דרש להיפגש עם הנשיא מחמד מורסי כדי "להזהירו מסכנת נרמול היחסים עם איראן [...] ולהודיעו כי בכוונת התנועות הסלפיות להחריף את צעדיהן – מהפסקת נרמול היחסים ועד לסגירת השגרירות האיראנית וגירוש שגרירהּ".

מאידך, במישור המעשי, פרצו ביום שישי שעבר עשרות סלפים למתחם אוניברסיטת אל-אזהר בשעת קיום הטקס השנתי המסורתי להולדת עאישה (אשת הנביא מוחמד) שנחוג על ידי המסדרים הצופיים, מחאה על נוכחותו של השגריר האיראני בטקס.  בתגובה נאלץ נשיא האוניברסיטה, ד"ר אסאמה אל-עבד, להפסיקו.

נראה כי קריאותיהם של החוגים השמרנים במצרים לא נפלו על אזניים ערלות. בתגובה לדבריהם של הסלפים הצהיר שר התיירות המצרי, טרם הגעת התיירים האיראנים, כי "אין מה לחשוש מביקורם של התיירים האיראנים ואין בכוונתם להפיץ את בשורת המהפכה האסלאמית על אדמת מצרים", ואף הוסיף כי "האתרים הדתיים ישארו סגורים בפניהם".

מהלך זה של הממשל המצרי לא עבר בשתיקה מצידם של האיראנים. ביום שני האחרון, בכתבה שהתפרסמה בעיתון א-שרק אל-אוסט הלונדוני (וצוטטה לאחר מכן גם בעיתון אל-מצרי אל-יום), נמסר כי "נתגלעו מחלוקות בין קאהיר וטהראן על רקע סירובו של שר התיירות המצרי לאפשר את ביקורם של התיירים האיראנים באתרים הדתיים ובכללם במסגדי 'אאל אל-בית'". בתגובה טען שר התיירות המצרי כי "במסגרת ההבנות שסוכמו עם הממשל האיראני לפני כחודש, אמורים התיירים האיראנים לבקר באתרי נופש בלבד". מאידך מסר מוג'תבא אמאני, ראש הלשכה האמונה על היחסים שבין איראן למצרים, כי "זכותו של כל תייר איראני לבקר היכן שיחפוץ במצרים ואסור להתערב בתכניותיהן של חברות התיירות במצרים ובאיראן".

נראה אם כן כי הדרך לנורמליזציה מלאה בין המדינות עודנה רחוקה. רגשות איבה וחשדנות עדתית הינן גורם אחד במכלול מורכב של סיבות, בהן תמיכתה (הכלכלית והצבאית) של איראן בארגוני טרור וג'האד עולמי, שהפכו את חצי האי סיני, אחד ממקורות ההכנסה החשובים ביותר לכלכלתה של מצרים, לכר נוח לפעילותם הרדיקלית. סיבה אחרת היא תמיכתו של המשטר האיראני במתרחש בסוריה, אשר לא עולה בקנה אחד עם מדיניותה של מצרים.

 


שי מלכי הוא דוקטורנט בחוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב

מאמרים נוספים