מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
09.09.2012

אני פליט?!

הקמפיין החדש של משרד החוץ בנושא "הפליטים היהודיים" אינו צודק ואינו חכם. טוב יעשו אנשי המשרד אם יחשפו את המניע האמיתי מאחוריו: שלילת הלגיטימציה מנושא הפליטים הפלסטינים

בקול תרועה רמה השיק השבוע משרד החוץ קמפיין חדש בניצוחו של סגן השר דני איילון תחת הכותרת "אני פליט". מטרת הקמפיין, נטען בדף הבית של משרד החוץ, "קידום הכרה בינלאומית בסוגיית יהודים עולי ארצות ערב כפליטים". בין 1948 ו-1952 ברחו וגורשו מארצות ערב כ-856,000 יהודים, "בשל גילויי אנטישמיות ופרעות."

במסגרת הקמפיין הקים המשרד דף פייסבוק ייעודי ובו מתבקשים יוצאי מדינות ערב להעלות מסמכים וקטעי וידאו המתעדים את נישולם מרכוש או את בריחתם מארץ מוצאם. "התחלנו 64 שנה מאוחר, אך לא מאוחר מדי," מודה דני איילון בדף של משרד החוץ. ובאמת, מדוע נזכרה מדינת ישראל להכיר בכמעט מיליון "פליטים" רק עכשיו, כ-65 שנה לאחר האירועים המדוברים? או במילים אחרות- מה המטרה האמיתית של הקמפיין ומה בכוונתו להשיג מעבר ל"הכרה"?

ברור לכל, כי העיסוק החדש ב"פליטים היהודיים מארצות ערב" החל במקביל לעיסוק הגובר והולך בצד הערבי בדרישה לזכות שיבה ופיצוי של הפליטים הפלסטינים. באופן תמוה למדיי, איילון טוען כי "למען פיוס אמיתי עם שכנינו הפלסטינים, חייבים לפתור את סוגיית הפליטים היהודים". את הקשר בין הכרה בזכויותיהם של יהודים יוצאי מדינות ערב ובין קידום הפיוס עם הפלסטינים הוא אינו מסביר.

את הקשר בין שתי "הפליטויות" מגדיר עבורו איש משרד החוץ לשעבר צבי גבאי במאמר דעה בעיתון הארץ שכותרתו "הנכבה היהודית". לדידו, המצב שנוצר בעקבות קום המדינה דומה לחילופי האוכלוסין בין הודו ופקיסטן לאחר חלוקת תת-היבשת לשתי מדינות על בסיס דתי. מדבריו של גבאי עולה כי עיקר מטרת הקמפיין לחנך את העולם שישראל אינה האשמה הבלעדית בהיווצרות  בעיית הפליטים הפלסטינים, וכי קיימת טרגדיה לא פחות נוראית, "נכבה" ממש, שבמסגרתה יותר יהודים נאלצו לעזוב את בתיהם במדינות ערב מאשר פלסטינים במלחמת העצמאות.

סוגיית הפליטים היא אכן אבן הנגף העיקרית בהגעה להסדר שלום עם הפלסטינים. במחקר שפרסמתי לאחרונה, טענתי כי על הקהילייה הבינלאומית לפעול להסרת הנושא משולחן המו"מ מתוך הבנה שהנושא אינו פתיר, ולהתייחס אליו כנושא הומניטרי בכדי ששאר הנושאים העומדים על הפרק יוכלו לבוא לידי פתרון. היוזמה החדשה של משרד החוץ עושה בדיוק את ההפך -- היא מחזירה את נושא הפליטים למרכז הבמה ובכך מונעת ומסבכת כל פתרון.

יוזמת "אני פליט" מוטעית מכמה סיבות:

ראשית, היא אינה צודקת (היסטורית). נכון אמנם שיהודים רבים עזבו את ארצותיהם לאחר שאיבדו את אזרחותם ורכושם הוחרם. מבחינה זו, נסיבות עזיבתם כמעט זהות לאלה של הפליטים הפלסטינים. אך האם כך היה המצב בכל ארצות ערב?  קלרה יונה משומר, שהוריה עזבו את לוב בשנים 1947 ו-1950 סיפרה השבוע לסוכנות הידיעות היהודית (JTA) שהוריה עזבו את המדינה לא בכפייה אלא "מתוך אמונה דתית. הם תמיד אמרו 'לשנה הבאה בירושלים'." למרות ההדרדות באווירה הציבורית והתגברות האלימות, רוב יהודי מרוקו עזבו את המדינה בסוף שנות החמישים ובמהלך שנות השישים, ולא סביב קום המדינה. מדינת ישראל, מצידה, מעולם לא התייחסה ליוצאי מדינות ערב כפליטים. היא לא טרחה לפצות אותם על סבלם או על רכושם האבוד ומעולם לא השתמשה במונח "פליט" ובטח ובטח שלא במילה "נכבה" כדי לתאר את מצבם.  

שנית, היא אינה חכמה. היוזמה של משרד החוץ תגרום "מירוץ לפליטות". צאצאי פליטים פלסטינים יתחילו לפשפש בארכיונים המשפחתיים ולהגיש תביעות פיצויים על בתיהם בטלביה, בקטמון ובבקעה. בני כפרים שהוחרבו עד היסוד ועל הריסותיהם קמו קיבוצים ומושבים יגישו תביעות ייצוגיות לבית המשפט העליון ולערכאות משפטיות בינלאומיות. לא יהיה לדבר סוף. האם סגן השר איילון מאמין שארה"ב או האיחוד האירופי יפרעו לבסוף את הצ'ק המנופח? האם הוא חושב שהתביעות הישראליות והפלסטיניות יתקזזו? האם הוא משוכנע שבקרב ההוכחות ידה של ישראל תהיה על העליונה?

שלישית, היא מזלזלת בציונות של יוצאי מדינות ערב. כאן, אולי, הפגיעה החמורה ביותר. באבחת קמפיין אחד, החליט משרד החוץ שהמניעים הציוניים והאידיאולוגיים של יוצאי מדינות ערב היו משניים לכפייה שבגינה ברחו למדינת ישראל כפליטי חרב. כמיהת הדורות של בני עדות המזרח לעלות לארץ הקודש, או המניעים הציוניים "החילוניים" שהשפיעו על חלקם, הושלכו לפח הזבל של ההיסטוריה. "אני איני פליט," אמר השבוע נעים ראובן מבגדאד לסוכנות הידיעות JTA, "אני ישראלי לכל דבר". אבל מה אכפת למשרד החוץ מנעים ראובן? בשם קמפיין הסברה ממשלתי, גם הוא יהיה פליט. 

במשך עשרות שנים ניצל העולם הערבי בצורה צינית ומחפירה את סבלם של הפליטים הפלסטינים בכדי לעשות הון פוליטי ולנגח את ישראל. מצוקתו, צרכיו ומאוויו של הפליט הבודד נמחקו והוא הוכנס על ידי כוחות גדולים ממנו לקבוצת "הפליטים" והפך מבן אנוש ל"סוגיה." כך, ממשיכים היום אלפי צאצאי פליטים פלסטינים לחיות בתת-תנאים בעולם הערבי כאשר רבים מהם עדיין מדקלמים את שטיפת המוח לפיה המצב הזה בעצם טוב עבורם כקולקטיב.

נראה שדני איילון למד משהו משכנינו. למען ההגינות, לפחות, כדאי לו לשנות את שם הפרוייקט מ"אני פליט" ל"אתם (הפלסטינים) אינכם פליטים".

מאמרים נוספים