מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
02.11.2013

בדידותו של הנרקיסיסט

ישראל וראש ממשלתה בנימין נתניהו משלמים מחיר כבד על התנהלותו הכושלת של האחרון, שכן, כפי שהוא עצמו מודה, מנהיגי העולם "לא סופרים אותו". כך ייעשה לנרקיסיסט זחוח דעת שמעדיף התנצחויות אינפנטיליות על פני השפעה בינלאומית.
חיוכיו הזחוחים של נתניהו בעת שהתראיין נגד המשא ומתן עם איראן מלמדים שהוא מאוד מרוצה מעצמו. מהמרקע נשקפה דמות מלאה חשיבות עצמית המשוכנעת בצדקת דרכה ההיסטורית, ובזה לכל מי שאינו מסכים עמה. מעין קאובוי שנלחם לבדו ברָעים בעוד שאר העולם צופה מרחוק מפחד. אולם מאחורי שביעות הרצון העצמית מהדהד כישלון דיפלומטי מביך. נתניהו בודד את עצמו, דחק את ישראל לשולי המפה הדיפלומטית ואף פגע ביכולתה להשפיע – והוא יודע זאת. הוא אפילו אומר זאת, בדרכו הפתלתלה והמתנשאת.
 
התבטאויותיו של נתניהו חושפות שני מסרים. האחד: אני צודק, אני אמיץ, ואני אומר כל מה שעולה על רוחי. השני: אני מבודד, מתעלמים ממני, ולמעשה, אין לי שום השפעה על התנהלותן של מדינות המערב מול איראן. בראיון לרשת הטלוויזיה פראנס 24 הוא בישר חגיגית: "אם על ישראל לעמוד לבד, היא תעמוד לבד". אולם ישראל איננה חייבת לעמוד לבד. זו לא גזֵרה משמים; זו המדיניות של נתניהו, שהיא שהוציאה את ישראל ממעגלי ההשפעה הבינלאומיים. לתוקפנות של נתניהו יש מחיר. מי שמתעמת עם נשיא ארצות הברית בעיצומה של מערכת בחירות, כפי שנתניהו עשה כאשר אובמה התמודד ב-2012 נגד רומני; מי שמשתמש בכל אירוע מתוקשר להשתלחות ביריביו; מי שהופך את המאבק נגד הגרעין - שעיקר מטרותיו מושגות בידי ארגוני ביון במחשכים - להצגה ולסקופים עיתונאיים; מי שמבטיח משא ומתן עם הפלסטינים ובה בעת שם מקלות בגלגליו (וזו איננה דעת השמאל בלבד, אלא גם של אנשי מערכת הביטחון, כגון יובל דיסקין), משלם מחיר ברגעי האמת: לא מקשיבים לו, לא מתייעצים בו, לא מתעניינים בדעותיו. לכל היותר שולחים אליו איזה גנרל שיכופף לו את היד וירגיע אותו, כפי שעשו האמריקאים לנתניהו בעבר. לכן לא נותר לנתניהו אלא להצהיר, כיאה למי שמבין שלא מתחשבים בדעותיו: "ואל תאמרו שלא הזהרתי אתכם".
 
תמונה: ויקיפדיה
 
בניסיונו לטשטש את החולשה הדיפלומטית שאליה גרר את ישראל, עוטה נתניהו על עצמו את גלימת "גיבור העל", ועכשיו, בדמיונו, התהפכו היוצרות – במקום להודות שהוא זה שהחליש את ישראל, הוא מספר לעצמו ולמצביעיו הפוטנציאליים שהוא ה"סוּפר-פוליטיקאי" הישראלי המציל את עם ישראל מכליה.
 
למרות דימויו העצמי המחמיא, נתניהו ספג מרוחאני מט סנדלרים. עם הופעתו של המנהיג האיראני באומות המאוחדות התחלפו התפקידים בין ישראל לאיראן – כעת איראן היא ה"מקובלת" בעוד ישראל סופגת ביקורת. התעקשותו של נתניהו לחזור ולטעון שרוחאני מוליך שולל את העולם כולו וכי דבר לא השתנה באיראן נראית תלושה לגמרי מהמציאות לאור הדו"ח של אמ"ן הקובע כי חל שינוי אמיתי באיראן. ניסיונותיו של נתניהו להסיט את ארצות הברית ממסלול המשא ומתן הקימו עליו את מזכיר המדינה, ג'ון קרי, שציין כי יהיה זה חוסר אחריות להיכנע ל"טקטיקות הפחדה" – רמז עבה לנתניהו ולמסרים שהוא משמיע באוזני כל מי שמוכן לראיין אותו. 
 
נתניהו, כך אומרים מאחורי גבו דיפלומטים שונים, נעשה לאיש יחסי הציבור הטוב ביותר של איראן. בעבר, בתקופת אחמדינג'אד, התבטאויותיו של הנשיא האיראני פגעו קשות במעמדה של איראן והקלו על ארגון משטר הסנקציות הכלכליות נגדם. יתר על כן, אחמדינג'אד נתפס כליצן-החצר הגלובאלית. כיום, התבטאויותיו של נתניהו נתפסות כתלושות מהמציאות והוא-עצמו מככב כמחליפו של אחמדינג'אד בתפקיד התימהוני.
 
בדידות בזירה הדיפלומטית פירושה חולשה, ולא כוח. היא מובילה לחוסר השפעה ולחוסר יכולת לקדם אינטרסים לאומיים. איראן למדה זאת על בשרה, והיא משלמת את המחיר בעקבות הסנקציות המוטלות עליה. לאחרונה היא השכילה לדחוק את ישראל לעמדת החולשה הזאת. ברור שהאינטרס של ישראל הוא שדעתה תישמע בעת המשא ומתן עם האיראנים על סעיפי ההסכם הנרקם, אולם סביר להניח שאיש לא יקשיב לנרקיסיסט הנכנס לתפקיד הליצן הגלובאלי החדש, בייחוד כאשר הוא איבד את היכולת לאיים במכה צבאית ונותר ללא חיצים צבאיים או דיפלומטיים באשפתו.
 
הפוזה שאימץ נתניהו, הפוזה של "אני צודק ואתם לא מקשיבים לי", עשויה לשאת חן בעיני כמה מלחכי פנכה בעיתונות הישראלית, אולם בפועל היא איננה יותר מאשר הודאה בכישלון. נתניהו יודע שהוא חסר אונים מול ההצלחות הדיפלומטיות של איראן. בדרכו העקלקלה הוא אפילו מודה בכך.  
מאמרים נוספים