מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
01.04.2014

בובה על חוט: הרשות השופטת של מצרים

משפט קיקיוני, ובתומו החלטתו של שופט מצרי להוציא להורג 529 נאשמים מקרב ה"אחים המוסלמים", חושפים שוב את פרצופה האמיתי של מערכת זו -- בובה על חוט הנמשך על ידי הצבא.
ביום שני, ה-24 במרץ 2014, רשמה מערכת המשפט המצרית את אחד הרגעים המביכים בתולדותיה. בגזר דין תמוה קבע השופט כי 529 נאשמים המשתייכים ל"אחים המוסלמים", ביניהם מנהיג התנועה מוחמד בדיע, יוצאו להורג. ההליך המשפטי שקדם לפסיקה כלל שני מפגשים בלבד, התביעה לא הציגה עדויות על כל אחד ואחד מן הנאשמים, ולסנגוריה לא ניתנה הזדמנות להגן על הנאשמים. בצעד קיקיוני חשפו השופטים שהם שפוטים של שליטי המדינה.
 
מטבע הדברים, הכרעת בית המשפט עוררה זעם בחוגי ה"אחים" ומשפחותיהם. נביל עבד אל-סלאם, עורך הדין של כמה מחברי ה"אחים" ואף של הנשיא המודח מוחמד מורסי, קבע כי "זה המשפט המהיר ביותר ומספר הנידונים למוות הגדול ביותר בתולדות מערכת המשפט". ארגוני זכויות אדם במצרים, בין עצמאיים ובין ממשלתיים-למחצה כגון המועצה הלאומית לזכויות האדם, גינו את הצעד או ציינו שהוא יבוטל כאשר הנאשמים יערערו. מחלקת המדינה של ארצות הברית הודיעה שהיא מזועזעת מגזר הדין. 
 
אירועים אלה התרחשו לצד פרשיות משפטיות נוספות, כגון מעצרם וכליאתם של עיתונאים של רשת הטלוויזיה אל-ג'זירה לפני חודשים ספורים, בטענה שדיווחיהם פגעו במדינה. מעצרו של אחד מהם, העיתונאי האוסטרלי פטר גרסט, מעורר מתחים דיפלומטיים בין מצרים לבין אוסטרליה ואף מאיים להפוך לתקרית פוליטית באוסטרליה עצמה, שכן גרסט נעצר בסוף 2013 אך ראש ממשלת אוסטרליה, טוני אבוט, יצר קשר בעניינו עם הנשיא הזמני של מצרים, עדלי מנצור, רק בשבוע האחרון. תגובתו האיטית של אבוט עוררה ביקורת קשה מצד האופוזיציה באוסטרליה.
 
פעילי האחים המוסלמים שנדונו למוות בבית המשפט (צילום מסך: יוטיוב)
 
מערכת המשפט המצרית, המקימה עליה מבקרים רבים מבית ומחוץ, היא מושא עבודתו האקדמית של חוקר המשפט נתן בראון. לאחרונה פרסם בראון באתר של קרן קרנגי, ולפני כן כמאמר מערכת בוושינגטון פוסט, דיון על תרבותה ועל התנהלותה של מערכת המשפט במצרים. בראון ציין כמה מאפיינים שיש בהם כדי להסביר את סדרת הפסיקות התמוהות של בתי המשפט, השמה ללעג את ההליך המשפטי התקין: כפיפותה של מערכת המשפט לכוחות פוליטיים, הנובעת מכך שבמשך תקופה ארוכה הייתה בידי הרשות המבצעת הזכות למנות בעלי תפקידים מרכזיים במערכת המשפט, כגון נשיא בית המשפט של החוקה והתובע הכללי, ומכך ששופטים לא מעטים נהנים מ"סל הטבות" הנמצא בידי הרשות המבצעת; סולידריות קבוצתית וזיקה משפחתית, הכוללות אף מקרים של העברת משרות שיפוט מאב לבן; והתבטלות-מרצון של מערכת המשפט בפני זרועות הביטחון.
 
זיקותיה הפוליטיות של מערכת המשפט המצרית נחשפו לעין כל ביוני 2012, יומיים לפני הבחירות לנשיאות, כאשר מוחמד מורסי, המועמד מטעם "האחים המוסלמים", ואחמד שפיק, איש צבא וממעגל המקורבים של מובארכ, התחרו זה בזה על משרת הנשיא, ודווקא אז החליט בית המשפט הגבוה לחוקה שיש לפזר את הפרלמנט המצרי, שהיה בשליטת "האחים המוסלמים". צעד זה נועד להזיק ל"אחים" הן בכך שפירק את משענת הכוח שלהם בפרלמנט הן בכך שהשפיל אותם ופגע בסיכוייהם לזכות בבחירות. כידוע, בסיכומו של דבר המהלכים הללו לא מנעו את ניצחונו של מורסי, אך הם חשפו את נכונותם של השופטים לשתף פעולה עם השליטים ולהעמיד את מערכת המשפט לרשות יריבי "האחים". למעשה, זו הייתה גישתם העקבית של שופטי מצרים בשנים 2011–2013, השנים שבהן "האחים" הגיעו להישגיהם הדמוקרטיים. המשׂוכות העיקריות שבלמו אותם והכוחות המרכזיים שניצבו מולם היו הצבא ומערכת המשפט, שדיברה בשם החוק אך פעלה עבור חוגי הצבא.
 
רבים סבורים שהַפסיקה משבוע שעבר לא תוּצא אל הפועל ואותם 529 נידונים למוות לא יוצאו להורג. ייתכן. אולם המסר האלים והכוחני הועבר בהצלחה. החרב הונחה על צווארם של מתנגדי הצבא והמשטר, ומערכת המשפט היא שעשתה זאת. כך העידה מערכת המשפט המצרית על עצמה שאינה אלא בובה שהצבא מושך בחוטיה.      
מאמרים נוספים