מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
28.07.2012

בורגס כפרומו

אם תקיפה באיראן לא תפיל את משטר האייתוללות, ישראל תלחם באיראנים עשרות שנים. לנהל שיח ציבורי הנסוב סביב שואה גרעינית ומתעלם ממלחמה ארוכת שנים, זו אי הבנה או הונאה
"אנחנו במידה רבה הצד היוזם, [...] ובעיקר אנחנו מנהלים מאבק נגד איראן. אנחנו לא צד סביל. והצד השני הוא הצד המתגונן, מרתיע, וגם תוקף. אם ישראל תגיב בצורה כזו היא תיקח בחשבון שעל התגובה שלה תבוא תגובה. זאת הדינמיקה". כך תיאר עוזי ארד, בכיר במוסד וראש המל"ל לשעבר, את הפיגוע בבורגס ואת האירועים שקדמו לו.

הנקודה  החשובה בדבריו אלה של ארד היא הקביעה בדבר ההדדיות. אם נתקוף, נותקף – ויש התאמה בעוצמת התקיפה. עד כה, המאבק של ישראל נגד איראן היה סמוי. אף אחד מהמעשים המיוחסים לישראל – תקיפת המחשבים, הרג המדענים, פגיעה ב"משמרות המהפכה" – לא יוחס ישירות ובאופן בלעדי לישראל, והאיראנים הגיבו בהתאם:  בסדרה של ניסיונות כושלים לפגוע בישראלים בחו"ל – מדענים, דיפלומטים ותיירים. בסוף הסדרה הכושלת הגיעה ההצלחה בבורגס. "זאת הדינמיקה", קובע נכונה עוזי ארד; מכה גוררת מכה, ועוצמת המכה שספגו האיראנים מותאמת לעוצמת המכה שניסו לתת לישראל.

כעת, צריך להתאים את הנוסחה של ארד לתקיפה ישראלית גלויה באיראן. תקיפה כזאת לא תוגבל למתקני הגרעין. סביר להניח שיש בישראל מי שמקווה ואף מוכן להמר על כך שתקיפת המתקנים תערער את יציבות המשטר בטהראן ואף תפיל אותו. במקביל, יש בטהראן מי שחרד שתקיפה ישראלית תביא להפלתו. במילים אחרות, תקיפה ישראלית באיראן איננה מבצע צבאי רחב היקף אך נשלט, אלא הפיכת להבות המאבק הסמוי באיראן לאש משתוללת ובלתי נשלטת. שהרי הדעת נותנת שהמשטר בטהראן יילחם על חייו.

ניתן אפוא לשער שכאשר בישראל מדברים על תקיפה כאמצעי לעצור את ההתחמשות הגרעינית, באיראן שומעים ומפרשים את הדברים כניסיון להפיל את המשטר. מבחינת המשטר באיראן, המאבק איננו על תכנית הגרעין בלבד אלא על עצם קיומו של שלטון האייתוללות ו"משמרות המהפכה". ממשחקי "חתול ועכבר" סמויים, המשחק הופך למשחק סכום אפס גלוי, שבו ישראל והשלטון באיראן מנסים להשמיד זה את זה . לא פחות מכך.

כדי להציל את עצמה איראן תפעל על פי ההיגיון המנחה מדינות רבות, כולל ישראל, לאורך ההיסטוריה. היא תנקוט צעדים שירתיעו את ישראל מלהמשיך לתקוף אותה. היא תחפש דרכים להכאיב לישראל עד כדי כך שישראל לא תעלה על דעתה לתקוף שוב. כלומר, אם עד כה איראן הפנתה משאבים מסוימים לטרור נגד ישראל, כעת, כאשר המשטר נלחם על חייו, הוא יפנה למאבק זה אמצעים בלתי מוגבלים, וסביר להניח שהעימות לא ייפסק בעוד כמה חודשים אלא בעוד הרבה שנים.  שכן, מבחינת האיראנים, ישראל עשויה לתקוף שוב בעתיד הרחוק,  ועליהם להבהיר לה שלא ישתלם לעשות זאת. כלומר, אם ההימור של קברניטי ישראל לא יצלח, והמשטר באיראן לא ייפול, ישראל צפויה לעשרות שנות מאבקים אשר יתלקחו מדי כמה שנים.

אם לחזור לנוסחה של ארד – תקיפה המאיימת על קיום האייתוללות מזמין תקיפה המאיימת על קיום ישראל. כל עוד ישראל נאבקת באמצעים חשאיים נוסח ה"מוסד", המאבק מתחולל על אש קטנה. כאשר היא תתקוף באמצעות חיל האוויר ותאיים על השליטים, הלהבה תהפוך לאש מאכלת המאיימת על ישראל וקיומה. אם לא נכריע את משטר האייתוללות מיד אחרי התקיפה, ואם הוא לא ירים דגל לבן, האיום צפוי להמשך כמה דורות.

ניסיונותיהם של מנהיגים ישראלים לנהל את הדיון הציבורי מבלי להתייחס לתסריט הסביר ביותר, מלחמת חורמה לאורך עשרות שנים, גובלים באי-הבנה במצב הטוב, ובהונאה במצב הרע. השאלה איננה אם חזבאללה יתקוף מיד עם עשרות אלפי טילים; זו שאלה טובה לעצמה, אך גם אם התשובה עליה תהיה שלילית ואיראן לא תצליח להניע את חזבאללה  לפתוח באש נגד ישראל, האיראנים עדיין יהיו חייבים להרתיע את ישראל. השאלה היא כיצד האיראנים, שכבר תקפו אותנו בעבר בארגנטינה, שיודעים לגייס בעלי ברית נגדנו ואף לבצע פיגועים נוסח בורגס, יגנו על עצמם  מפני ישראל כאשר זו מאיימת על עצם קיומו של המשטר.    

תקיפה באיראן פירושה להעביר לילדינו ולנכדינו חזית מלחמה חדשה עם אויב מוכשר, מתוחכם וערמומי יותר מכל אויבינו בעבר. זאת מלחמת ברירה, או במושגיו של עוזי ארד – זו יוזמה ישראלית - שעתידה לשנות לרעה את מצבה של ישראל לדורות, שכן איראן תמשיך ותתייחס אלינו כאל איום קיומי. המשמעות היא שארגנטינה ובורגס תיראנה כמו מתאבנים זעירים לפני מנת אש בלתי פוסקת.

מאמרים נוספים