המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
07.05.2015

בחרין: מחאה יצירתית ושִברהּ

בחרין היא מקרה יחודי בעולם הערבי שבו אינסטגרם הפכה לכלי מחאה מרכזי נגד הרשויות. אולם ארבע שנים לאחר פרוץ ההתקוממות משקפות הרשתות החברתיות בממלכה הקטנה את הפיצול והשסע החברתי המעמיק. מתנגדי משטר רבים, מסתבר, אינם מוצאים טעם בתשלום מחיר כבד על שכנועם של המשוכנעים מלכתחילה.

מאז עצמאותה בשנת 1971 חוותה ממלכת בחרין הקטנה סדרה ארוכה של תנועות מחאה מתמשכות. מרבית המשתתפים במחאות היו שיעים, הסובלים מאפליה, דיכוי והעדר הזדמנויות לעומת המיעוט הסוני השליט. המחאה האחרונה פרצה בפברואר 2011, כחלק מגל ההתקוממויות שסחף את העולם הערבי. ההפגנות הגדולות, שבהן השתתפו עשרות אלפים איש בְּאִי שמספר אזרחיו נמוך מ-570,000 איש, דוכאו חודש לאחר מכן עם פלישתם של כוחות סעודים למדינה. עם זאת, הפגנות נגד המשטר נמשכות ברחבי הכפרים השיעים בבחרין עד היום. את המידע עליהן לא ניתן למצוא באמצעי התקשורת של המשטר אלא רק ברשתות חברתיות, ובמיוחד באינסטגרם.

לאחר שדיכא את המחאה ברחובות פנה המשטר לדכאהּ גם ברשתות החברתיות. אלה היו כלי מרכזי בידיהם של מתנגדי המשטר עוד לפני ההתקוממות של 2011, אך תפקידן הפך חשוב עוד יותר לאחריה. מרכזיותן של הרשתות החברתיות בבחרין נובעת ממספר סיבות. ראשית, מעל 80% מאזרחי בחרין מחוברים לאינטרנט ו-90% מהם מחזיקים בחשבונות ברשתות החברתיות השונות – פייסבוק, טוויטר ובמיוחד רשת שיתוף התמונות והסרטונים אינסטגרם. הבחריני הממוצע משתמש ברשתות חברתיות ארבע שעות ביום, יותר מבכל מדינה ערבית אחרת.

שנית, השליטה של המשטר על התקשורת הממוסדת בממלכה (עיתונים, רדיו וערוצי טלוויזיה) והתמיכה של ערוצי הלוויין המרכזיים בעולם הערבי, אל-ג'זירה ואל-ערביה, במשטר הבחריני, גרמו לכך שמתנגדי המשטר היו יכולים להביע את עמדותיהם רק באמצעי תקשורת חלופיים. שלישית, לאחר ההתקוממות החל המשטר להגביל בצורה משמעותית את הגישה של עיתונאים זרים לבחרין. חסן (שם בדוי), מתנגד משטר בולט בבחרין, הסביר לי בראיון שערכתי עמו: "הפכנו לעיתונאים-אזרחים כדי לספר לעולם על המתרחש בבחרין. הממשל לא רוצה שאנשים ידעו מה קורה פה". לבסוף, אתרים של ארגוני אופוזיציה וזכויות אדם חסומים בבחרין ואילו הרשתות החברתיות אינן חסומות, כנראה בשל חששה של המשפחה המלכותית, אאל ח'ליפה, כי חסימתן תגרור תשומת לב עולמית מיותרת.

מחאת אינסטגרם בבחרין (צילום מסך)

בעקבות מעצרים של פעילים ברשתות חברתיות שהשתמשו בשמם האמיתי, פעילים בחרינים החלו להשתמש ברשתות חברתיות בעילום שם. ב-2013 נעצרו גם הם, לאחר שארגוני המודיעין בבחרין הטמיעו מערכות ניטור ומעקב של חברות בין-לאומיות דוגמת Blue Coat ו-Gamma. לדברי חסן, פעיל בכיר ב"מרכז הבחריני לזכויות אדם", רבים מבין כ-3,500 האסירים הפוליטיים השתמשו בטוויטר לדיווחים ולהבעת עמדה, וכ-50 איש עצורים כיום באשמת ציוצים ופוסטים באינסטגרם. העצורים עוברים עינויים קשים ולאחר מכן נשפטים לתקופות ממושכות על "העלבת המלך", "הפצת מידע שגוי", "שימוש לא ראוי בטכנולוגיה" ואישומים שאינם קשורים לרשתות החברתיות כמו "התקהלות אסורה". חסן עצמו נעצר ועונה ב-2012 על כך שסיקר בטוויטר הפגנה שבה השתתף.

גם ביקורת על בעלות בריתה של בחרין, ובמיוחד ערב הסעודית, הפטרונית של משטר אאל ח'ליפה, גוררת מעצר. התוצאה היא שמתנגדי משטר שהשתמשו ברשתות חברתיות נעצרו או חדלו להשתמש ברשתות. גם המרכז הבחריני לזכויות אדם נמצא תחת מתקפה וראשיו נעצרו או נאלצו לברוח מהמדינה, כפי שעשה גם חסן.

השימוש ברשת החברתית הוויזואלית אינסטגרם (Instagram) למטרות פוליטיות די ייחודי לבחרין. במדינות ערביות מחזיקים אחוזים בודדים מקרב האזרחים חשבונות פעילים באינסטגרם, בעוד שבשנת 2013 דיווחו 61% ממשתמשי האינטרנט בבחרין כי יש להם חשבון באפליקציה. הפופולריות של הרשת בבחרין נובעת, בין היתר, מהמספר הקטן של האזרחים שחיים בקהילות הקשורות הדוקות זו לזו. "כל המדינה היא כמו כפר קטן", הסביר לי חסן, "זו קהילה קטנה – כולם מסתכלים איך חיים האנשים האחרים". אין פלא כי הטרנדים נפוצים במהירות בין אזרחי הממלכה, כפי שמוכיח המקרה של אינסטגרם או של הרשת הכושלת Google+ שזכתה לפופולריות בבחרין.

מפלגות אופוזיציה ופעילים בולטים זוכים למספר רב של עוקבים. כך, אל-ופאק, מפלגת האופוזיציה המרכזית בבחרין, היא בעלת 121,000 עוקבים באינסטגרם, ולחסן יש מעל 78,000 עוקבים. עם זאת, נראה כי השימוש המרכזי באפליקציה הוא חברתי ומסחרי – חברות רבות כמו בוטיקים, חנויות טלפונים ומסעדות מציגות את סחורתן באינסטגרם, ובחרינים מובטלים משתמשים באפליקציה כדי לפרסם מוצרים שהם קונים ומוכרים ברווח קטן. בחרינים בעלי חשבונות אינסטגרם פופולריים אף גובים כסף על מודעות שהם מפרסמים בחשבונם.

לאחר תחילת ההתקוממות ב-2011 פנו בחרינים רבים לאינסטגרם כחלופה לרשתות הפוליטיות יותר, פייסבוק וטוויטר. אחת מהן היא פאטמה (שם בדוי), בלוגרית בחרינית ותיקה. "אינסטגרם הייתה הדרך שלי לברוח מהמציאות הקשה שתועדה בטוויטר ובפייסבוק", היא מספרת. "יכולתי להסתכל על חברים מטיילים ברחבי העולם, חולקים את החוויות והזיכרונות הטובים בחייהם, האוכל שהם אוכלים, דברים של לייף-סטייל". לאחר שהרשת הפכה לפופולרית החלו אנשים להשתמש בה לצרכים מסחריים. "אז הבינו הפעילים את הפוטנציאל והתחילו לפרסם דברים פוליטיים – הדברים שמפניהם ברחנו לאינסטגרם, הרשת שאמור להיות המקום השמח. זה כאילו הם אמרו 'בואו נהרוס את המקום ההוא' ", התרעמה פאטמה.

חסן מסביר את ה"פלישה" לאינסטגרם בחסינותה היחסית מפני הרשויות ובצורך של הפעילים בערוצים נוספים לחשיפת המתרחש במדינה בעולם. השימוש באינסטגרם פונה גם לקהל המקומי: "אנשים לא אוהבים לקרוא, הם אוהבים הצהרות קצרות או תמונות. אבל אנחנו מגיעים לדבר בכל מקום שבו אנחנו רואים נוכחות של אנשים". אולם גם אינסטגרם אינה בטוחה לחלוטין: בשנה שעברה נעצרו ארבעה בחרינים על "הכפשת בני לווייתו של הנביא" (השיעים רואים בשלילה את מורשתם של חברי הנביא מוחמד, שמנעו מעלי לרשת את השלטון לאחר מותו של הנביא).

הרשתות החברתיות בבחרין משקפות את השסע החברתי שהעמיק לאחר ההתקוממות בשנת 2011. המשטר צייר את המחאה כ"שיעית" במטרה לתקוע טריז בינה לבין האוכלוסיה הסונית, והאשים את מתנגדיו בפעולה בשירותה של איראן שיעדה הוא החלפת משפחת אאל ח'ליפה הסונית במשטר שיעי. עד מהרה פרשו פעילים סונים ליברלים, דוגמת תומכיה של מפלגת "ועד", מהמחאה, וכבר בשנתה הראשונה היא הצטמצמה לכפרים השיעים בלבד. המשטר המשיך ללחוץ; הוא סילק שיעים רבים מעבודתם, עודד את אזרחי המדינה להישבע מחדש אמונים למלך, ואמצעי התקשורת הממסדיים הפיצו תעמולה כיתתית בוטה נגד השיעים. כתוצאה מכך נפרמו הקשרים החברתיים והכלכליים בין שיעים וסונים. הקהילות, אשר חיות בנפרד זו מזו, התפצלו גם ברשתות החברתיות: תומכי משטר מתחברים אל הדומים להם ומתנגדי משטר אל הדומים להם. לאור זאת קל להבין מדוע מתנגדי שלטון רבים בבחרין נאלמים דום ברשתות החברתיות: מה הטעם לשכנע את המשוכנעים ועוד לשלם על כך בשנים רבות בכלא?
מאמרים נוספים