המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
05.05.2012

ביס גדול מדי

נדמה ש"האחים" עומדים לספוג מהלומה פוליטית בבחירות הקרובות לנשיאות במצרים

השבועות האחרונים מצביעים על כך ש"האחים המוסלמים" אינם שונים מפוליטיקאים במערב ובעולם כולו. חטא הגאווה טשטש את כושר השיפוט והניתוח שלהם והם  נקטו כמה צעדים שעלולים לעלות להם ביוקר. עדות לכך היא העובדה שעל פי הסקרים, מועמד "האחים" לנשיאות, מחמד מורסי, מפגר אחר אויבם הגדול , עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח.

אם הסקר של מרכז אל-אהרם מדויק, הרי ש"האחים" עומדים לספוג את אחת הסטירות הפוליטיות הצורבות ביותר שספגו בשמונים שנות קיומם. על פי הסקר, המועמד המוביל כעת בבחירות לנשיאות הוא המועמד העצמאי והחילוני עמר מוסא עם כ-41 אחוזי תמיכה, ואחריו ניצב מי  ש"האחים" סילקו משורותיהם משום שהציג עצמו ביוזמתו כמועמד לנשיאות לפני כמה חודשים, עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח, עם כ-27 אחוזים. אחריהם מצויים כמה מועמדים נוספים, ורק בסוף הרשימה מופיע נציגם הרשמי של "האחים", מחמד מורסי, עם פחות מארבעה אחוזי תמיכה.

מה גרם למפלה זו? לפני חודשים ספורים "האחים" זכו כמעט במחצית  מהמושבים בפרלמנט המצרי. מדוע סקרי דעת הקהל מנבאים להם בבחירות לנשיאות רק כעשירית מאחוז התומכים שהצביעו בעדם בבחירות לפרלמנט? סביר להניח שהיו לכך כמה סיבות, אולם הסיבה העיקרית היא המעידה האופיינית כל כך לפוליטיקאים מצליחים אך חסרי ניסיון – שיכורים מהצלחתם, הם אינם מסוגלים לדמיין את כישלונם.

התנהלות "האחים"  מעידה על כך שהם אינם מבינים מה סוד כוחם ומה אופי הבחירות לנשיאות. בבחירות לפרלמנט, שבהן "האחים" הצליחו, כאמור, נבחרו תנועות. המצביעים לא הכירו היטב את מאות המועמדים שהציגו עצמם, אבל הם הכירו והעריכו את תנועת "האחים". לכן היה להם קל להצביע בעד נציגי "האחים". אולם הבחירות לנשיאות הן בחירות אישיות, ובבחירות כאלה נדרשים המועמדים להיות בראש ובראשונה מוכרים וכריזמטיים. מועמד "האחים", מחמד מורסי, חסר את התכונות הללו; אמנם הוא עסקן בכיר, אך כנראה שאין לו אישיות ציבורית מרשימה והוא נתפש כאיש המנגנון המפלגתי של "האחים".

את המהלומה הכואבת ביותר הנחילו לו דווקא חבריו לתנועה. כאשר "האחים" החליטו להציג מועמד לבחירות לנשיאות הם לא בחרו כלל במחמד מורסי.  נציגם הנבחר היה ח'ירת אל-שאטר. אל-שאטר  מוכר היטב לציבור המצרי, והוא נהנה מהילה של לוחם נגד הממסד שהשתחרר זה עתה מן הכלא. יתר על כן, ח'ירת אל-שאטר הוא איש עסקים מצליח, אדם שגם כאשר ישב בכלא הצליח להערים על שומריו ולנהל מרחוק הן את תנועת "האחים" והן את עסקיו-שלו. במילים אחרות, אל-שאטר הוא דמות פופולארית, הוא נתפש כגיבור אנטי-ממסדי והוא מעורר רגשות הזדהות בקרב אנשי השורה של "האחים".

אולם ח'ירת אל-שאטר נפסל בידי ועדת הבחירות משום שלמרות שחרורו מהכלא לפני כשנה הוא עדיין נושא בקלון ההרשעה שבגינה נשלח לכלא, ולפי תקנון הבחירות הוא איננו יכול להשתתף בבחירות לנשיאות.  החלטת הוועדה לא הפתיעה את "האחים"; הם אמנם זעמו וביקרו קשות את ההחלטה, אך ודאי שצפו אותה מראש. לכן הם הגישו מלכתחילה שני מועמדים, ח'ירת אל-שאטר ומחמד מורסי. מורסי, אם כן, הוא הגלגל הרזרבי של "האחים". לא צריך הרבה יותר מזה כדי להמחיש לבוחרים שאפילו "האחים"  אינם מתפעלים ממורסי; בעיני הציבור המצרי, מורסי הפך לבדיחה.

אם נוסיף לאישיותו החיוורת של מורסי את העובדה ש"האחים" סתרו עצמם עוד לפני שהחלו הבחירות לנשיאות בכך שהתחייבו כמה פעמים לא להציג מועמד משלהם ובסוף עשו את ההפך, נקבל מתכון בטוח לכישלון. לאחר  שטעמו את טעמה המתוק של ההצלחה בבחירות לפרלמנט החליטו "האחים" לקחת עוד ביס גדול  ולהשתתף בבחירות לנשיאות. אך דומה שהביס היה גדול מדי. כאשר אינך מעריך נכון את כוחך, אתה סבור שתוכל להתגבר על כך. בקרוב נדע אם הדימוי העצמי של "האחים המוסלמים" עומד במבחן המציאות.

מאמרים נוספים