מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
17.11.2017

בית ספר לקיסרות מודרנית

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, ניסה לאחרונה להחמיא לעמיתו הסיני שי ג'ינפינג וכינה אותו "מלך סין". אם ימחל שי לטראמפ על בורותו בכל הקשור למונחים הלקוחים מההיסטוריה הסינית, ייתכן שהוא דווקא יאמץ בחום את המחמאה

כשסוּן גֶ'נגצאי, חבר הפוליטבירו ומזכיר המפלגה הקומוניסטית הסינית בעיר-המחוז צ'ונגצ'ינג, האזין לשבחים שהעתיר עליו שי ג'ינפינג בביקורו הראשון בעיר כיו"ר המפלגה ונשיא המדינה בינואר 2016, הוא בוודאי לא שיער את מה שעתיד להתחולל כעבור שנה בלבד. בשעתו, זה נראה כמו הרגע שבו סומן המטאור הצעיר כיורש אפשרי של שי וכמועמד כמעט ודאי להתברג בועדה המתמדת של הפוליטבירו, גוף ההנהגה המצומצם של המפלגה.

הסנונית הראשונה שבישרה על כך שסר חינו של סון הופיעה בפברואר השנה, אז נכתב בדו"ח בדיקה שפרסמה ועדת המשמעת המרכזית של המפלגה כי צ'ונגצ'ינג טרם עקרה את ההשפעות הרעות של בּוֹ שילאי, קודמו של סון בתפקיד. החל בחודש יולי ניחתו המכות בזו אחר זו. סון הודח ממשרתו כמזכיר המפלגה בצ'ונגצ'ינג, נפתחה נגדו חקירה על "בעיות משמעת", הוא סולק בבושת פנים משורות המפלגה באשמת שחיתות, ולקינוח הואשם בקשירת קשר לחבלה בבחירות הפנימיות בקונגרס המפלגה, קשר שלו היו שותפים לכאורה ג'וֹאוּ יוֹנגקאנג ולינג ג'יחוּאָה, שני האישים הבכירים ביותר שנפלו בקמפיין נגד השחיתות שמוביל הנשיא שי.

אם סון הופתע מהמהלך, ראוי היה שייזכר מה עלה בגורלו של קודמו בתפקיד, שגם אותו שיבח שי ג'ינפינג בביקורו הקודם בצ'ונגצ'ינג ב-2010, אז עוד כיהן שי כסגן הנשיא ומנהיג המפלגה המיועד. בו שילאי הורשע בשורת עבירות שחיתות ונשפט למאסר עולם בדיוק לפני חמש שנים, מעט לפני תחילת כהונתו של שי. בדיעבד נראים כיום דבריו של סון מ-2013 על כך שצ'ונגצ'ינג הניחה מאחוריה את פרשת בו שילאי באור קצת אחר. תעתועי הגורל, אם תרצו.  

פרשות נפילתם של בו וסון הן אולי שני האירועים הסמליים ביותר שתוחמים את תקופת כהונתו הראשונה של שי ג'ינפינג כמנהיג סין. המשותף לשניים מסתכם לא רק במחוז האחרון שבו משלו – צ'ונגצ'ינג, אלא בהיותם איום פוטנציאלי מבחינתו של שי. סילוקו של בו סלל את דרכו של שי לצמרת תוך חיסול הכוכב העולה של המפלגה ומי שנתפס ככוח הנגד הגדול ביותר שלו בטרם נכנס לתפקיד. סון, שסומן עוד לפני תחילת הכהונה הראשונה של שי כמועמד אפשרי להחליפו, הוסר מהדרך ממש לפני קונגרס המפלגה ה-19 וראשית כהונתו השנייה. שי התחיל אפוא את כהונתו הראשונה ללא יריב של ממש בהנהגה הבכירה, ואת השנייה ללא יורש שממתין לתורו. עיתוי הנפילה לא היה מקרי.

תיוגן של שתי הפרשיות תחת אטצלת המלחמה בשחיתות עשוי לשפוך מעט אור על הכוונות העומדות מאחורי המפעל המרכזי של כהונת שי הראשונה. כשמביאים בחשבון את רשימת האישים שהואשמו בעבירות שחיתות בחמש השנים שחלפו בין שתי הפרשיות, התמונה מתחדדת עוד יותר. כמה מהבכירים ביותר שנפלו – ה"טיגריסים" כפי שמכנה אותם שי – היו מזוהים עם קודמיו בתפקיד ועם סיעות יריבות במפלגה, או שלטו בבסיסי כוח שהקימו בעמדות מפתח בצבא, בתאגידים הממשלתיים ובממשל המקומי במחוזות. במקומם נכנסו רבים מאנשי שלומו של שי.   

אף על פי כן, אינטריגות ורדיפה פוליטית אינן מספקות תמונה מלאה. לצד סילוק יריביו של שי – הממשיים, הפוטנציאלים או המדומיינים – המלחמה בשחיתות אכן נגעה באחד האתגרים הסבוכים ביותר בניהול האימפריה הסינית מאז ראשית ימיה: הקשרים בין השלטון המרכזי למקומי. בעקבות הרפורמות הכלכליות של שנות ה-80, ומאוחר יותר רדתו מן הבמה של דנג שיאופינג כמנהיג עליון, אחיזתו של השלטון המרכזי בבייג'ינג התרופפה. מערכת של קשרי פטרון-קליינט בשדרות השלטון וההון מילאה את החלל במחוזות ובערים.

אין פלא, אם כן, ששלושה מהמחוזות שבהם המלחמה בשחיתות הכתה יותר מכל היו אלה שבהם נוצרו מעין ממלכות עצמאיות; בשאנשי היו אלה הקשרים הענפים בין אנשי המפלגה לברוני הפחם, במחוז גואנגדונג, שתמיד התאפיין בבדלנות יחסית, הוחלפו החמולות הקנטונזיות ששלטו בפוליטיקה המקומית באישים שהוצנחו מבחוץ, ובג'יאנגסו, חברי הקליקות המקומיות הפילו אלה את אלה במה שנראה כמו חיסול חשבונות. על הרקע הזה, בין היתר, אפשר להבין את המינוי המעניין ביותר לוועדה המתמדת של הפוליטבירו, זה של ואנג חוּנינג, תיאורטיקן פוליטי שהרבה לעסוק במציאת הנוסחה הנכונה לאיזון בין סמכויות השלטון המרכזי והמקומי.

ובכל זאת, צריך לזכור שנגע השחיתות הוא בעיה אמיתית שמקעקעת את האמון של הציבור הסיני בממשלה ובמפלגה, וגם אם רבים מבינים היטב שהקמפיין לביעור השחיתות לא נעשה רק לשם שמים, במבחן התוצאה הוא הצליח להוביל בשנים האחרונות לשינוי נורמות בלתי מעורערות כמעט, שעד לא מזמן היו חלק מחיי היומיום. די לחזות בהצלחתה המסחררת של סדרת הטלוויזיה "בשם העם", המבוססת על רב-מכר באותו השם ומגוללת פרשיית שחיתות עסיסית, כדי להבין מה מידת העניין שמגלה הציבור הסיני בקמפיין הזה, וגם, עד כמה הוא משתוקק להצצה, פיקטיבית ככל שתהיה, על הפוליטיקה אפופת המסתורין של החלונות הגבוהים.  

מפגן הכוח האדיר של שי ג'ינפינג בקונגרס המפלגה שננעל לא מכבר בבייג'ינג גרר בעקבותיו השוואות בלתי נמנעות למאו דזה-דונג. אלא שעם כל הכבוד, ההיסטוריה של סין לא התחילה וכנראה גם לא תסתיים במפלגה הקומוניסטית. אם מוותרים על הניסיון להכריע מה המניע האמיתי מאחורי המלחמה בשחיתות שמוביל שי, ומקבלים את כל ההשערות שלעיל כנכונות במידה כזו או אחרת, עשויה להתגלות תמונה מעניינת של דמות השליט בעיני שי – ריכוזי ומושל ביד חזקה, אבל שולט מתוקף מעלותיו המוסריות וטוהר המידות שהוא משכין ברחבי אימפריה.

זוהי בדיוק דמותו של "המלך החכם" שהיתה משאת נפשו של כל קיסר סיני שרצה להיחקק מעל דפי ההיסטוריה. חיבתו של שי לציטוטים מן הקלאסיקות הסיניות בדבר הדרך הנכונה לנהל מדינה לא מותירה מקום לספק כיצד הוא רואה את תפקידו ההיסטורי, וייתכן שעשויה לרמז כיצד ייראה העתיד.   

מאמרים נוספים