המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
22.09.2011

גאבון: בין צרפת לרשות הפלסטינית

אינטרסים צולבים בהצבעה במועצת הביטחון בין תמיכת במדינה פלסטינית ליחסיה עם צרפת. דילמה שעשויה להשפיע על יחסי הרשות עם ארה"ב וישראל.

גאבון נהנית בימים אלו מתהילה רגעית מאחר ועיני כל העולם נשואות אליה ולאופן הצבעתה העתידית במועצת הבטחון בסוגיית ההכרה במדינה הפלסטינית. מופעלים עליה לחצים כבדים גם מצד הפלסטינים להצביע בעד הכרה במדינה פלסטינית וגם מצד ישראל וארה"ב להצביע נגד. אולם, נכון לעכשיו, גאבון עדיין שומרת על עמימות וטרם החליטה על אופן הצבעתה. יחד עם זאת, כבר עתה ניתן לנתח את השיקולים שידריכו אותה בהצבעתה.

גאבון היא מדינה קטנה במערב אפריקה, אשר מרבית תושביה הם נוצרים ורק כ- 10 עד 12 אחוזים מאוכלוסייתה הנם מוסלמים. בניגוד למרבית מדינות אפריקה שמדרום לסהרה, גאבון הינה מדינה עתירת משאבי טבע ועשירה, בעלת אוכלוסייה מעטה ונהנית מיציבות שלטונית יוצאת דופן. גאבון זכתה בעצמאותה מצרפת ב- 17 באוגוסט 1960. מאז, שלטו בה שלושה נשיאים בלבד.

נשיאה השני של גאבון, אלברט ברנרד בונגו, אשר שלט במדינה עד מותו בשנת 2009, התאסלם בשנת 1973 ומאז נודע בשם חאג' עומר בונגו אונדימבה. את מקומו בשלטון תפס בנו, עלי בונגו, השולט במדינה עד היום. גם הוא מוסלמי כמו אביו.

גאבון נשלטת ע"י שליט מוסלמי ולכן, היא נמנית על מדינות ארגון הועידה האסלאמית ומקורבת למדינות ערביות ומוסלמיות. אבל עוד לפני כן, בשנות הששים, גאבון הצטרפה לגוש המדינות הבלתי מזדהות. לפיכך, במשך השנים היא תמכה באופן עקבי בפלסטינים ובזכותם למדינה עצמאית בגדה המערבית וברצועת עזה. בשנת 1973, גאבון ניתקה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים. הקשרים הדיפלומטיים בין שתי המדינות חודשו בשנת 1993, בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו. גם אז, גאבון המשיכה לקרוא לייסודה של מדינה פלסטינית בגבולות 1967 ולסיום הכיבוש הישראלי. 

אפשר כי בשל קרבתה של גאבון לעולם הערבי והמוסלמי, מדינה זו הושפעה באופן ישיר מ"האביב הערבי". ב- 29 בינואר 2011  יצאו אלפי מפגינים לרחובות הבירה, ליברוויל, כדי לקרוא להדחתו של עלי בונגו. אמנם, המפגינים דוכאו ע"י כוחות הבטחון, אך המהומות התפשטו לערים נוספות בכל רחבי המדינה והפגנות מחאה המוניות שתוכננו לראשית פברואר 2011 דוכאו ביד ברזל ע"י המשטר. 

אבל, מצד שני, גאבון מקורבת מאד לצרפת ולכל אורך ההיסטוריה שלה כמדינה עצמאית היו קשרים הדוקים בינה לבין צרפת. צרפת הייתה מעורבת בענייניה הפנימיים של גאבון במהלך קיומה כמדינה עצמאית וגאבון, מצדה, צידדה בצרפת גם כאשר לא עלה הדבר בקנה אחד עם עמדת מדינות אחרות ביבשת. כך, למשל, גאבון לא נותרה אדישה למתרחש בלוב ותמכה בכוחות המורדים נגד קדאפי יחד עם ניגריה ודרום אפריקה ובניגוד למדיניות האיחוד האפריקני. 

אולם, לאחרונה נחשפה פרשת שחיתות, לפיה נשיא גבון, עומר בונגו, מימן יחד עם שליטים אפריקנים אחרים, את מסע הבחירות של נשיא צרפת לשעבר, ז'אק שיראק, ושל ראש ממשלת צרפת לשעבר, דומיניק דה וילפן. חשיפת פרשה זו עלולה להטות את הכף ולהביא את גאבון לצדד בהכרה במדינה פלסטינית כנגד לחצי צרפת והמערב וזאת, על מנת ליצור את הרושם כי המדינה איננה בעלת קשרים כה הדוקים עם צרפת ובעלת מעורבות פעילה בפוליטיקה הפנים צרפתית כפי שמרמזת הפרשה. 

לכן, הצבעתה של גאבון במועצת הבטחון תלויה בשני גורמים עיקריים: ראשית, כיצד תצביע צרפת. במידה וצרפת תימנע או תצביע נגד, מה שמסתמן כרגע כמה שצפוי לקרות, הרי שהיא תלחץ על גאבון לעשות כמוה. ישראל וארה"ב מנסות לרתום את צרפת כדי להפעיל לחץ על גאבון להצביע נגד או, לכל הפחות, להמנע בהצבעה. מצד שני, שאיפתה של גאבון, כמדינה בלתי מזדהה וכמדינה אשר מזה שנים קוראת לסיום הכיבוש הישראלי ולהקמת מדינה פלסטינית, להכיר במדינה שכזו במועצת הבטחון צפויה אף היא להיות בעלת משקל רב במערכת השיקולים של גאבון. בינתיים, גם הפלסטינים מפעילים מכבשי לחצים על גאבון דרך מדינות ארגון הועידה האסלאמית ובאמצעות המדינות הבלתי מזדהות להצביע בעד הכרה במדינה פלסטינית.


השיקולים הצפויים לקבוע במידה רבה את אופן הצבעתה של גאבון במועצת הבטחון הם רצונה להרחיק את עצמה ממעורבות שליטה לשעבר, עומר בונגו, במימון מערכת הבחירות של נשיא וראש ממשלת צרפת לשעבר וכן רצונה לראות בהקמתה של מדינה פלסטינית בפועל ולא רק להלכה. לכן, נכון לעכשיו, היא צפויה להצביע בעד הכרה במדינה הפלסטינית ולא להכנע ללחצי מדינות המערב. יחד עם זאת, קשה לדעת מה צופן העתיד בחובו ועד ההצבעה במועצת הבטחון, במידה ואכן תתקיים, יש עדיין מספיק זמן שבמהלכו מערכת השיקולים של גאבון עשויה להשתנות מסיבה זו או אחרת.   

מאמרים נוספים