המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
09.08.2014

גבולות כוחו של הפנאט

ההצלחות הצבאיות של דאע"ש הביאו אותה להישגים שאף תנועה אסלאמיסטית מיליטנטית בעיראק לא השיגה. אולם בו זמנית הקימה עליה דאע"ש אויבים חזקים ומרים. האם ניתן לראות את סופה של המדינה האסלאמית באופק?
התעוזה והאכזריות של המדינה האסלאמית (או דאע"ש, בשמה המקורי) העירו בשבועות האחרונים שני פטרונים ענקיים של האזור, ארצות הברית וערב הסעודית, והפכו אותם לשותפים של יריביהם מהעבר – האיראנים. עקב סיכון האינטרסים שלהם וסכנת המשבר ההומניטרי בעיראק נאלצו האמריקאים לוותר על מדיניות הריחוק שלהם מעיראק, שעליה הכריז אובמה במסע הבחירות שלו, ושאותה טיפח ויישם במהלך שנות כהונתו. האיום על אירביל, בירת חבל כורדיסטן, שבה שוכנת קונסוליה אמריקאית ואנשי עסקים אמריקאים עושים בה עסקים, עורר בבית הלבן זיכרונות מביכים; האמריקאים ראו מול עיניהם את "בנגאזי השנייה" – והכוונה, כמובן, לאותה עיר בלוב שבה נרצחו דיפלומטים אמריקאים בידי מוסלמים פנאטים. כרגע, מעורבותה של ארצות הברית עדיין מצומצמת מאוד – הפגזות ספורות על עמדות דאע"ש והצנחת מזון לפליטים הבורחים מפניה. המשך מדיניותה תלוי ככל הנראה במידת האיום שתציב דאע"ש ובהתנהלות הפוליטית של מנהיגי עיראק.
 
מעברו השני של הסהר הפורה, בגבול שבין סוריה ללבנון, פיגועים של סלפים מיליטנטים וחדירה של כוחות שונים של אל-קאעדה לתוך לבנון הניעו את ערב הסעודית לסייע לצבא לבנון. בשונה מהאמריקאים, הסעודים אינם עושים זאת במבצעים צבאיים אלא באמצעות רכש צבאי. אף על פי שסעודיה עצמה היא מדינה שמרנית מאוד מבחינה דתית, רצחנותם של אנשי דאע"ש והזלזול שהם מפגינים בדעת הקהל המוסלמית והעולמית הניעו אותה לסייע לצבא לבנון ולשפר את חימושו כדי שיוכל להתמודד עם דאע"ש. כך הודיע השבוע סעד אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר אשר שהה שלוש שנים מחוץ לארצו בשל סכנת חיים וחזר אליה בימים אלה, על הבטחה מצד הסעודים למענק בסך מיליארד דולר, לרכישת ציוד עבור צבא לבנון.
 
למעשה, הכוחות הלוחמים נגד דאע"ש כבר פעילים מזה כמה חודשים. חזבאללה פועל בסוריה במשך תקופה ארוכה, בין היתר נגד כוחות אל-קאעדה למיניהם, והוא הכוח שהִטה את הכף לטובת אסד. לאחרונה הגיעו גם אנשי משמרות המהפכה לעיראק במטרה לסייע במאבק נגד דאע"ש. מיליציות שיעיות מקומיות תורמות אף הן את תרומתן לדרדורה אל עבר מלחמת אזרחים וטובחות בסונים בערי עיראק. המאבק השיעי, שהוא למעשה התגוננות מפני העוצמה והרצחנות של דאע"ש, מתנהל כבר תקופה ממושכת.
 
חמושי דאעש במחוז נינוה בעיראק (צילום מסך: יוטיוב)
 
אולם לצד המפנה במדיניות של שלוש מדינות אלה מתרחש תהליך מכריע נוסף. הסונים בעיראק, שרבים מהם סובלים ממדיניותו המפלה והכיתתית של נורי אל-מאלכי, מתרחקים מדאע"ש. אישים בכירים בקרב הסונים, כגון ראפע אל-עיסאווי ואת'יל א-נג'יפי, אפילו ביקשו שארצות הברית תחזור לאזור ותסייע לסונים לשפר את מצבם בעיראק – וזאת לאחר שלא מעט מהם ביקרו קשות את האמריקאים לפני שנים ספורות. הפנייה לארצות הברית מלמדת על סדרי העדיפויות של האליטה הסונית בעיראק: זו מעדיפה לשתף פעולה עם השיעים והאמריקאים כדי לגבור על סונים מיליטנטים כגון דאע"ש, מאשר להילחם נגד השיעים ולנסות להחזיר לידי הסונים את השליטה על עיראק.
 
למעשה, למרות שדאע"ש מפתיעה במהלכיה הצבאיים וגוברת על יריבים שנחשבו לחזקים, כגון יחידות הצבא הכורדי, היא ממשיכה להתמודד עם שתי בעיות חמורות: איבתם של ההמונים ועוינות של כל הגופים הפוליטיים באזור. קירובם של יריבים שבעבר לחמו אלה באלה ואיחודם לבעלי ברית הנלחמים בדאע"ש עומדים לרועץ בפני הארגון. הדבר מונע ממנו את תמיכת ההמונים, שאינם מוכנים לקבל את סגנון החיים השמרן והנוקשה שדאע"ש כופה עליהם – איסור לעשן, קוד לבוש מחמיר ביותר לנשים, שיפוט מחמיר בבתי המשפט, התעמרות בנוצרים והרס בתי תפילה. במקביל קמים על דאע"ש אויבים חזקים, שבטווח הארוך יגברו על הארגון.
 
עד כה דאע"ש קראה נכון את המפה הפוליטית וזיהתה את חולשת המדינה והצבא בעיראק. לאחר שכבשה במפתיע את מוסול נפלו לידיה תחמושת וסכומי כסף ששיפרו באופן ניכר את יכולותיה הצבאיות. אולם כעת, אחרי שהגיעה להישגים ששום תנועה מיליטנטית בעיראק לא הגיעה אליהם עד כה, היא מקוממת עליה יריבים רדומים רבי עוצמה. שתי שאלות מרתקות מתעוררות כעת, לנוכח הצלחותיה של דאע"ש: האם לאויביה של דאע"ש תהיה הנחישות להילחם בה עד חיסולה? ואם היא אכן תחוסל, האם נורי אל-מאלכי, שניהולו הכושל הוא שאיפשר לדאע"ש להנחיל תבוסה כה מבישה לצבא עיראק, יסולק מראשות הממשלה בעיראק? 
מאמרים נוספים