המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
18.01.2015

גבולות חופש הביטוי של קריקטוריסט ערבי

עימאד חג'אג', הקריקטוריסט הירדני הנודע המפורסם בכל העולם הערבי, מתאר באיוריו לא רק את מרחב חופש הביטוי המתאפשר לאמן ערבי, אלא גם את גבולותיו השלטוניים ואת הצנזורה שאמנים ערבים מחילים על עצמם.

קריקטוריסטים מרחבי העולם חידדו את עפרונותיהם והקדישו איורים לזכר עמיתיהם ב"שארלי הבדו" שנרצחו על ידי אסלאמיסטים קיצונים בצרפת. בין אלה היה גם עמאד חג'אג', יוצר קריקטורות ממוצא פלסטיני-ירדני, אשר מפרסם את הקריקטורות שלו ביומונים ירדנים בולטים כמו אל-ע'ד וא-ראי. חג'אג' הוא יוצר אהוב ופופולרי בירדן ובעולם הערבי כולו. הוא מוכר בעיקר בזכות דמותו של "אבו מחג'וב" - ירדני מבוגר, בעל כאפייה אדומה, אשר הפך לסימן ההיכר של חג'אג'.

בשתי קריקטורות שפרסם חג'אג' לאחר אירוע הטרור הוא חזר על מסר בולט ביצירותיו: חשיבות חופש הביטוי. חג'אג' משתמש במוטיב עפרון או עט הכתיבה כדי לסמל את החירות הזו, ובקריקטורה שפרסם לאחר הרצח הופיע עפרון כתיבה קשיח הסודק את נשק הטרור. אולם במקרה של חג'אג' לא ברור האם חופש הביטוי חזק יותר מהטרור המחשבתי.

ברור כי קריקטורה העוסקת בחשיבות חופש הביטוי עוברת את הצנזורה הירדנית באופן חלק יותר מקריקטורה המשתמשת בחופש הזה כדי להעביר ביקורת על האליטה השלטונית. חג'אג' יודע היטב מהי מלחמה מתמשכת על החופש הזה: חוק הפרסומים והעיתונות הירדנית אינו מתיר לצייר את המלך או למתוח עליו ביקורת, וחג'אג' אבד את מקום עבודתו בעבר לאחר שצייר את המלך עבדאללה וביקר את פעילותו. לאחר פרוץ ה"אביב הערבי" נחצו קווים אדומים רבים בירדן, אולם חג'אג' עצמו לא שב לצייר את המלך בקריקטורות שלו.

חופש הביטוי בעיני חגאג (מתוך דף הפייסבוק של האמן)

מלבד חציית גבולות הצנזורה בעיתונים, חלק מזמנו של חג'אג' מוקדש לתחזוק אתר האינטרנט שלו ופרסום קריקטורות ברשתות החברתיות. הקריקטורות שלו משקפות ביקורת נוקבת על נושאים רבים, ביניהם הקשיים הכלכליים, השחיתות השלטונית, ביקורת תרבותית-חברתית (למשל על האלימות במשפחה ובמרחב הציבורי), ואף ביקורת פוליטית-מדינית המציגה את בשאר אל-אסד כרוצח ילדים.

אולם באתר האינטרנט הישן של חג'אג' קיים אגף נסתר המציג קריקטורות שצונזרו. 183 קריקטורות אלה מציגות את החיים במזרח התיכון במבטו הביקורתי של חג'אג', ואופיין מלמד על סולם הרגישויות של האליטה השלטונית הירדנית. רבות מהן עוסקות בישראל וביחסיה עם הפלסטינים, וקריקטורות מתחילת שנות האלפיים עוסקות בפלישה האמריקאית לעיראק. ניכר כי מקבלי ההחלטות בירדן ביקשו להימנע מהבכתן של בעלות בריתה של הממלכה. קריקטורות מצונזרות אחרות הציגו מנהיגים מערביים וערביים באופן בוטה. אולם האביב הערבי נשא עמו שינוי בקריקטורות של חג'אג', והוא החל להציג בצורה מפורשת יותר את דמויותיהם של מנהיגים ערבים כמו אסד, קדאפי ומובארכ, ולצדם אף ראשי ממשלת ירדן, תוך הבעת ביקורת ישירה על פעילותם.

נושא נוסף שהופיע בקריקטורות המצונזרות הוא התייחסות, זהירה אמנם, ללאומיות הירדנית או למתח בין עבר-ירדנים לבין ירדנים ממוצא פלסטיני. אף שהנושא לא היה שכיח ביצירותיו, ניכר כי כאשר הוא עלה צונזרו הקריקטורות מחמת רגישותן הפוליטית והחברתית. ייתכן אף שחג'אג', שמוצאו פלסטיני, נמנע מלכתחילה לעסוק בנושא זה. מעניין לדעת מהם הנושאים הנוספים שהיו כה רגישים עד כדי כך שלא הצליחו לעבור את הצנזורה העצמית שלו.

למרבה הצער, באתר האינטרנט החדש של חג'אג' כבר אי אפשר למצוא את הקריקטורות המצונזרות, ולא ברור אם ההחלטה היא של היוצר או של כוחות חזקים ממנו. בראיון שנעשה עם חג'אג' לאחרונה הוא סיפר כי מאז פיטוריו החל לפתח צנזורה עצמית. יש לקוות כי גם כעת, לאחר הטרור בצרפת, הוא וקריקטוריסטים אחרים בעולם הערבי ומחוצה לה יביעו ביקורת נוקבת על המתרחש סביבם.


לילך חגי היא תלמידת תואר שני במחלקה ללימודי המזרח התיכון ואחראית מחקר במרכז המידע לנגב ולגליל

מאמרים נוספים