מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
29.10.2012

דז'ה וו - לבנון בפני מלחמת אזרחים?

ההתנקשות בוסאם אל-חסן מדרדרת את לבנון ומגבירה את האלימות בין המחנות. אולם קשה להעריך אם המדינה קרובה למלחמת אזרחים, שכן, למרות הטעויות שחזבאללה עשה, אין כוח שמאיים עליו מבחינה צבאית

ההתדרדרות בעקבות רצח וסאם אל-חסן מעלה את השאלה: האם לבנון בדרך למלחמת אזרחים נוספת? הארועים האחרונים מלמדים שדי ברור שהיא נמצאת על מדרון לכיוון יותר אלים ופחות יציב. בחודשים האחרונים חלו שינויים שמעלים את הסיכון להתלקחות פנימית, במיוחד חדירתם ללבנון של גורמים סלפים המעורבים בלחימה בסוריה ושל נשק שעבר לידי גורמים לא ממלכתיים ושאינם חזבאללה, חלקם קשורים לארגוני הג'האד העולמי. שינויים אלה יצרו אופציה מסויימת למחנה הסוני בלבנון, עליו מבוסס מחנה 14 במארס, מול יריבו המחנה השיעי, המבוסס על מחנה 8 במארס. אם קודם לכן לא היה מי שיערער את ההגמוניה של חזבאללה וצבא לבנון בנושא בטחון האזרחים, הרי שכיום ישנם בלבנון גורמים שיכולים להוביל מאבק של פיגועים קשים נגד מטרות אזרחיות, כולל מטרות שיעיות במעוזי חזבאללה. מאידך, אין גורמים בתוך לבנון שיכולים לעמוד מבחינה צבאית מול כוחו של חזבאללה, כך שלחימת מיליציות מהסוג שלבנון חוותה בחמש עשרה שנות מלחמת האזרחים (1975-90), איננה סבירה בשלב זה. גורם אחר שעלול להסחף לעימותים אלימים הוא המחנה הנוצרי. מאחר והציבור המרוני מפוצל בין שני המחנות הפוליטיים במדינה, ולאור המעורבות של השר לשעבר, המרוני מישל סמאחה בארגון פיגועים נגד המחנה הנגדי בשליחות סוריה, לא מן הנמנע שעימותים מוגבלים יפרצו בשלב כלשהו דווקא באיזורים נוצריים. אולם, יש לזכור שכמות הנשק בקרב הנוצרים בלבנון מאד מוגבלת.

הדיון בשאלת סיכויי הדרדרות לבנון למלחמת אזרחים אינו יכול לפסוח על תפקידה המרכזי של חזבאללה. לפי הלך מחשבה מערבי, אין הגיון מבחינת התנועה השיעית להגרר לעימותים בתוך לבנון. עימותים כאלה עלולים לסכן את רוב הישגיה ועומדים בסתירה למדיניותה בדרך כלל. אולם, המצב בסוריה מקרב את חזבאללה לצומת הכרעה לגבי המשך דרכה. המבחן בפניו היא עומדת מעורר שתי שאלות לגבי הנהגתה:

האחת, עד כמה הנהגה זו מקבלת החלטות רציונליות תחת לחץ – התנהלות חזבאללה בתקופה האחרונה מלמדת שהנהגתה שוגה בתדירות גדלה והולכת. להטלת כל כובד משקלה של חזבאללה לטובת משטר אסד בסוריה, תוך הובלת הציבור השיעי ללבנון לעימות ישיר מול הרוב הסוני בסוריה, עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת נגד השיעים בעידן שאחרי אסד בסוריה. אימוץ מדיניות אקטיבית בסוריה בניגוד מוחלט למדיניות המוצהרת של ממשלת לבנון בה חזבאללה חבר, התבררה גם היא כטעות שגבתה מחיר ציבורי מן התנועה על רקע החשדות התמידיות כלפי הארגון בנושא נאמנות למדינה הלבנונית. שיגור המל"ט לישראל הגביר את הטענות בנושא זה והזמין ביקורת מיותרת מבחינת התנועה. עצם התמיכה בשליט הסורי בסתירה לעקרונות השיעים של תמיכה במדוכאים מלמדת גם היא על בעייתיות בקבלת ההחלטות.

השניה, מהי מידת השפעתה של איראן על החלטות התנועה – אם בעבר נטו לייחס עלייה במשקל ההנהגה הלבנונית על חשבון זו האיראנית במגוון נושאים, אפשר להניח שלפחות חלק מההחלטות של מנהיגי חזבאללה שהוצגו בסעיף הקודם כמעוררי סימני שאלה, התקבלו באיראן. תמונה זו עשויה לחזק קו מתון בהקשר הפוליטי התוך לבנוני, אבל לעורר במקביל דאגה מנקודת המבט הישראלית לקראת הכרעה בסוגיית הגרעין.

מאמרים נוספים