מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
12.05.2012

דמוקרטיה במצרים

מצרים מאמצת תרבות פוליטית דמוקרטית

אף על פי שלרבים, הן בקרב המצרים עצמם והן למתבוננים מבחוץ, יש ספקות בנוגע ליישום הדמוקרטיה במצרים, דומה שבמצרים מתרחשים שינויים מרחיקי לכת בתרבות הפוליטית. אמנם מדי פעם אנו עדים למעידות, וברור שמעבר לפינה אורבים כוחות שאינם מעוניינים ביישום כל היבטיה של הדמוקרטיה הליברלית, אולם בפועל נראה שהציבור המצרי ממוקד במטרה זו ומתקדם לעבר שינוי השיטה הפוליטית במצרים.

אחד הביטויים לכך שמצרים מאמצת תרבות פוליטית דמוקרטית היא סדרת וויכוחים טלוויזיונים בין המועמדים לנשיאות. הסדרה נפתחה בוויכוח שנערך ביום חמישי שעבר, ב-10 במאי, בין שני המועמדים הבולטים בבחירות לנשיאות. עמרו מוסא, בעבר שר החוץ של מצרים ומזכ"ל הליגה הערבית, התייצב מול ד"ר עבד אל-מנעם אבו אל-פתוח, בעבר חבר הלשכה המכוונת של ארגון "האחים המוסלמים". הסדרה מנוהלת על ידי רשתות טלוויזיה ועיתונים עצמאיים. יד השלטונות לא הורגשה.

הוויכוח תואר כענייני וניתן לשער שהוא משקף את הסוגיות המטרידות את הציבור המצרי: יישום השריעה, שיפור מצבה הכלכלי של מצרים,  מימוש עקרונות הדמוקרטיה וסוגיית אמינותם של המועמדים. כמו בכל ויכוח טלוויזיוני, העמדות שהצדדים הציגו מלמדות על מה שהם משערים שיביא להם מצביעים – כלומר, מה הם חושבים שהציבור רוצה לשמוע.

ואכן, האופן שבו שני המועמדים דיברו על השריעה מלמד על השקפותיהם בשאלה מה הציבור מצפה לשמוע בנוגע למקומה של דת האסלאם בפוליטיקה המצרית. עמרו מוסא ניסה להציג את אבו אל-פתוח כאסלאמיסט "בארון", שינסה ליישם את השריעה, והבליט את עברו האסלאמיסטי הקיצוני של יריבו. אמנם אבו אל-פתוח היה בעבר חבר בארגונים קיצוניים, אבל כבר עשרות שנים הוא נמצא בתהליך התמתנות אמין ומרחיק לכת. תחילה הוא עזב את התנועות הקיצוניות והצטרף ל"אחים המוסלמים", אחר כך הוא המשיך ומיתן את דעותיו, וב-2009 הוא אף הוצא בשל כך אל מחוץ למנהיגות של "האחים המוסלמים". מקרב המועמדים האסלאמיסטים הוא נחשב למועמד המתון או ה"רך" ביותר, והוא אף מנסה להציג את עצמו כמועמד-של-פשרה  בין האסלאמיסטים לבין הליברלים.

ההאשמות שמוסא הטיח באבו אל-פתוח בשל קשריו עם "האחים המוסלמים", והעלאת החשש שמא ינסה ליישם את השריעה, מלמדות שמוסא ויועציו סבורים שהקשר האסלאמיסטי של אבו אל-פתוח הוא בעוכריו וכי מאפיינים אסלאמיסטיים מובהקים מעין אלה עשויים להרחיק ממנו מצביעים רבים. אם אכן כך הדבר, זו גישה מפתיעה, שהרי בבחירות לפרלמנט המפלגות האסלאמיסטיות זכו בשלושה רבעים מן המושבים. כנראה שלדעת עמר מוסא התמונה הרבה יותר מורכבת ופחות חד-משמעית.

אם ההערכות של מארגני הוויכוח נכונות ובסוף סיבוב הבחירות הראשון יישארו עמרו מוסא ואבו אל-פתוח להתמודד זה מול זה, הרי הסיכוי שלמצרים יהיה נשיא שיתעקש על יישום מקיף של השריעה הוא נמוך: מוסא נשמע כמי שמתנגד ליישום נרחב של השריעה, ואילו אבו אל-פתוח נשמע כמי שמצדד ביישום מתון של השריעה, "שריעה לייט".

הוויכוח הטלוויזיוני, שלדעת הפרשנים בעיתונות לא הסתיים בניצחון חד-משמעי של אחד משני המועמדים, מצטרף לסדרת גילויים המלמדת על שינוי התרבות הפוליטית במצרים. תשומת הלב הניתנת לסקרים (ואשר על סמך תוצאותיהם הוזמנו מוסא ואל-פתוח לפתוח את סדרת הוויכוחים הטלוויזיונית), פיצול הקולות, הידיעה שכשליש מהבוחרים עדיין מתלבטים, הפתעות כגון הכישלון המסתמן של "האחים המוסלמים" בבחירות לנשיאות – כל אלה מעידים על כך שהמצרים מתייחסים אל הבחירות הללו במלוא הרצינות.

קשה לדעת מה יהיו היחסים בין שלושת מוקדי הכוח הפוליטיים במצרים – הצבא, הפרלמנט (הנתון בשליטת האסלאמיסטים), והנשיאות. אולם עצם  חלוקת הכוח בין שלושה מוקדים, ועצם העובדה שהשיטה איפשרה לציבור להעלות לשלטון קבוצות המתחרות זו בזו ואישים המתמודדים זה מול זה,  הן ההוכחה לכך  שמצרים מפנימה היטב, ובמהירות מרשימה, את עקרונות הדמוקרטיה.

מאמרים נוספים