מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
חיילים אמריקאים באפגניסטאן
25.02.2016

האח הגדול החדש מגיע: סין נכנסת לאפגניסטאן

סין מאותתת לראשונה כי בכוונתה לקחת חלק פעיל בדיפלומטיה בין-לאומית ולהתערב באפגניסטאן, העומדת במוקד אחד הסכסוכים הסבוכים ביותר בעולם. מהם מניעיה של המעצמה העולה?

בתחילת החודש יצאה בשורה מפתיעה דווקא מאפגניסטאן המדכדכת. בפגישה בבירת פקיסטאן ב-6 בפברואר הסכימו ארצות הברית, סין, אפגניסטאן ופקיסטאן על "מפת דרכים" לחידוש שיחות השלום בין ממשלת אפגניסטאן לבין פלגי טאליבאן השונים, שהופסקו בעקבות הפרסום מיולי 2015 על מותו של מנהיג הטאליבאן מולא עומר. אם אכן יחודשו המגעים המדיניים בין הצדדים הנצים באפגניסטאן הם עשויים לייצב את המדינה השסועה מעשורים של קרבות.

מעורבותה הגדולה של סין בשרטוט מפת הדרכים החדשה אינה אופיינית למעצמה האסייתית, שלרוב מדירה רגליה מדיפלומטיה בין-לאומית קדחתנית. אולם אפגניסטאן ופקיסטאן גובלות בסין ויש לה אינטרס חזק מאד ביציבותו של האזור. הנסיגה ההדרגתית של ארצות הברית מאפגניסטאן מספקת לסין הזדמנות בלתי חוזרת לנסות את כוחה בדיפלומטיה בין-לאומית, ולהרחיב בהדרגה את השפעתה מערבה.

המפתח לכל התקדמות באפגניסטאן, אומר כמעט כל מומחה לאזור, טמון בשיתוף פעולה מצד פקיסטאן. זו תומכת במשך שנים בטאליבאן ולכן יש לה סיכוי מסויים להביא את הארגון המיליטנטי לשולחן המשא ומתן. לסין, מצדה, יש השפעה עצומה על פקיסטאן. היא נתפסת כאמינה ואוהדת את פקיסטאן, בעוד שנהרות של דם רע מפרידים בין האחרונה לבין ארצות הברית, כפי שמסבירה החוקרת ד"ר ונדה פלבאב-בראון. התקרבות לסין עדיפה מבחינת פקיסטאן, המבקשת גם למנוע התקרבות בין אפגניסטאן לבין הודו, יריבתה משכבר הימים. סין עצמה שומרת על יחסים עם הנהגת הטאליבאן, ושליחים של הארגון התארחו בבייג'ינג בסוף השנה שעברה וגם קודם לכן.

הסכם שלום ויציבות באפגניסטאן, משימה שבה נכשלו ארצות הברית במשך עשור וברית המועצות לפניה, יהיו הישג דיפלומטי אדיר וכנראה חסר תקדים של סין. הסיכויים לכך אינם נראים מזהירים במיוחד, בהתחשב בכאוס ששורר באפגניסטאן, אולם התחזקות פעילותו של דאע"ש במדינה דווקא דוחפת את הטאליבאן לשולחן המשא ומתן, וכאן טמון אולי חלון הזדמנויות מסויים. גם לפי ההערכות האופטימיות ביותר ייצובה של אפגניסטאן יארך שנים, אולם התקדמות בשיחות לפני הבחירות, שאמורות להיערך באפגניסטאן בקיץ, תהווה פריצת דרך חשובה. 

האינטרס של סין אינו רק הישג דיפלומטי שיחזק את מעמדה הבין-לאומי. כרגיל, שם המשחק הוא כלכלה. סין רואה את אזור מרכז אסיה כתחום ההשפעה שלה והוא מרכזי לתכנית "הדרך והחגורה" או "דרך המשי החדשה" של הנשיא שי, המבקש לחזק את מעמדה של סין באמצעות שורה של בריתות כלכלית ומיזמי תשתית שיקשרו את סין למערב אסיה ולאירופה ויחזקו אותה כמרכז וכמנוע של קשרי מסחר בין-יבשתיים. יציבות במרכז אסיה חיונית להצלחת התכנית.

פקיסטאן נמצאת בלב התכנית הגדולה של סין, וכבר מוקם בה "המסדרון הכלכלי סין-פקיסטאן" (CPEC), יזמה עצומה לרישות המדינה בכבישים מהירים, מסילות רכבת וצינורות גז ונפט מחוף הים הערבי עד לגבול עם סין בהרי ההימלאיה. הסינים מממנים את התכנית בסכום של 46 מיליארד דולר בהשקעות והלוואות בתנאים מיוחדים; כביש מהיר שאורכו למעלה מאלף קילומטר, וכבר החל להיסלל, עתיד לחבר את קאראצ'י ללאהור, ונמל חדש ייבנה בגוודאר שלחוף הים הערבי בדרום-מערב פקיסטאן.

סין מצהירה כי מערכת הדרכים הזו תספק לה מסלול ליבוא נפט מהמזרח התיכון ולייצוא סחורות אליו מבלי להזדקק למיצרי מלאקה, אולם שינוע סחורות דרך ההימלאיה לא יכול להיות משתלם כלכלית, וייתכן כי מטרתה של סין אסטרטגית: השגת נמל משלה במיקום קרוב מאד למזרח התיכון, מול עומאן ובקרבת הגבול האיראני, שיכול להפוך לבסיס צבאי. בגוודאר וסביבתה כבר מתפתחת התנגדות לא מבוטלת לתכניות הסיניות, וסין תהיה תלויה ביציבות שלטונית ושקט תעשייתי כדי להוציא את תכניותיה אל הפועל.

סין לוטשת עיניים גם אל אוצרות הטבע הטמונים באדמת אפגניסטאן. המדינה המפוררת עשירה במיוחד במינרלים נדירים שכמויות זעירות מהם חיוניות לייצורם של מכשירים אלקטרוניים רבים כמו סמארטפונים, מסכי LSD ועוד. התייצבות של האזור עשויה להביא הזדמנויות השקעה שסין תרצה להיות הראשונה לנצל.

חיזוק הקשרים עם פקיסטאן ואפגניסטאן יאפשר לסין להשיג "ציפור" שלישית בדמות בידודם של האויגורים, המיעוט המוסלמי-טורקי במערב סין, שקבוצות בדלניות מקרבו, כך טוענת סין, נלחמו וקיבלו אימונים צבאיים באפגניסטאן לאורך השנים. הכנסתה של אפגניסטאן למעגל ההשפעה של סין יקל על האחרונה לכתר את הכוחות הבדלנים באזור האוטונומי האויגורי בתוך סין ולהחלישם.

האם נראה, אם כן, ניסיון רציני ראשון מצד סין לשחק בדיפלומטיה בין-לאומית ולפתור את אחד הסכסוכים הסבוכים ביותר בעולם? והאם הצלחה ראשונית תפתח את תיאבונה של סין לגישור בסכסוכים נוספים כמו בסוריה ובישראל-פלסטין, שסין לא נלהבה עד כה להתערב בהם?

דנג שיאו-פינג, מי שבנה את סין המודרנית ופתח אותה לעולם לאחר ההרס של תקופת מאו, המשיל את המדיניות הרצויה לסין כ"מישוש אבנים וחציית נהר" – התקדמות זהירה בדרך של ניסוי וטעייה. בדרכה מערבה ואל עמדת הנהגה בין-לאומית תגלה סין עד כמה עמוק נהר ההגמוניה העולמית וכמה מסוכנים זרמיו.

מאמרים נוספים