המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
22.09.2011

האם תיפול ה"חזית המפרצית" בטרם באה לעולם?

ב-9 במאי הפתיעה מועצת שיתוף הפעולה המפרצי, המאגדת את שש המדינות המלוכניות במפרץ (סעודיה, כווית, בחרין, קטר, עומאן ומדינת איחוד הנסיכויות), את העולם הערבי בהודעה על נכונותה לצרף את ירדן ומרוקו לשורותיה. בעבר ניסו כמה משכנותיהן של מדינות המפרץ להסתפח למועדון עשיר זה, אולם הדבר לא עלה בידן. עתה, לראשונה מזה שנים רבות ואולי בכלל, מדובר במהלך רציני ותקדימי בהובלת החברה החזקה במועצה, סעודיה.

מדינות המפרץ מבקשות בכך לייסד "גוש מלוכני" שמרני שיהווה משקל נגד מדיני ובטחוני לסדר החדש שיחליף את המשטרים הסמכותניים המתמוטטים ברחבי העולם הערבי. הרִיק השלטוני שעלול להיווצר כתוצאה מה"אביב הערבי" מעורר דאגה כפולה במדינות המפרץ: ראשית, מהתרחבות השפעתו של האסלאם השיעי - איראן ובעלות בריתה - במזרח התיכון, ושנית, מתמיכה של המערב באסלאם הסוני (האחים המוסלמים) על חשבון בעלי בריתו משכבר הימים, המשטרים הסמכותניים. באופן אירוני, אם כן, מדינות המפרץ חוששות הן מאיראן הן מארה"ב. אפשר לראות בכך הפקת לקחים מהירה מהאופן שבו כִּלְכֵּל ממשל אובמה את ענייניו מול משטר מֻבַּארַכּ כבר בימים הראשונים להפגנות ההמונים בכיכר אל-תחריר.

בעוד שמרוקו, שהופתעה מעצם ההצעה המפרצית, דחתה אותה בנימוס בהדגישה כי היא שייכת מבחינה גיאוגרפית ותרבותית למגרב, המשטר בירדן נאנח אנחת רווחה גדולה. מזה שנים רבות מחזרת ירדן אחר פתחיהם של שליטי המפרץ העשירים ומקוששת מאות מיליוני דולרים מפה ומשם כדי לממן את הגרעונות העצומים בתקציביה השנתיים. כעת, על סף משבר כלכלי שעלול לכפות עליה תכנית הבראה כואבת מטעם קרן המטבע הבין-לאומית, כפי שהיה בשנת 1989, מלך סעודיה נענה לחיזוריה ומציע לה את ידו באופן השאפתני ביותר: חברוּת מלאה של ירדן במועצה ללא מגבלות ותנאים. אף ששנים ספורות צפויות לחלוף טרם יושלם התהליך, ירדן כבר החלה להשתלב במערך הבטחון האזורי של מדינות המפרץ. הידוק שיתוף הפעולה בין כוחות הצבא והבטחון המיומנים של ירדן לבין אלה של מדינות המפרץ, ופתיחת שווקי המפרץ לרווחה לעובדים ירדנים, מבטיחים כשלעצמם הצלה גדולה לירדן, גם אם ה-1.4 מיליארד דולר שסעודיה כבר העבירה לה בחודשים האחרונים לא ייהפכו לקצבה שנתית קבועה.

להוותה של ירדן, במועצת שיתוף הפעולה המפרצי שררו מלכתחילה חילוקי דעות ביחס למהלך. אלה נובעים משיקולים כלכליים, מחשבונות מדיניים עם ירדן (למשל של קטר וכוית, שעדיין נוטרת לירדן איבה גדולה על עמדתה במלחמת המפרץ הראשונה), או מחשבונות אישיים בין שליטי המפרץ ובינם לבין המשטר ההאשמי. אולם אם בשבועות הראשונים היה נראה כי המדינות המתנגדות לצירופה של ירדן או מסתייגות ממנו מכבדות את עמדת מלך סעודיה, לאחרונה ניכר כי התמיכה בהצעה במפרץ נשחקת. איחוד הנסיכויות, למשל, שינתה טעמה וכיום נראה כי היא מעדיפה להעניק לירדן סיוע כספי מזדמן, גם אם נדיב, תחת צירופה למועצה. אולי זו הסיבה בגינה שלח מלך סעודיה למלך ירדן לאחרונה מכתב ניחומים פומבי חם ונרגש, בו ציין כי "מילים לא יכילו את המשותף בינינו, והסערות האזוריות לא יוכלו לו".

הדגשתו של מלך סעודיה כי מה שמציק לירדן מציק גם לסעודיה, וכי הסיוע הסעודי לירדן איננו מתנה אלא מילוי חובה, יש לה בוודאי השפעה על חוסנה האזורי של ירדן בכלל ועל יציבותו של המשטר ההאשמי בפרט, ובייחוד על רקע המתרחש בסוריה. אולם נוסחת ה"בטחון תמורת כסף", שבמסגרתה ירדן מדכאת עבור מדינות המפרץ חתרנות פנימית, שיעית או אחרת, תמורת הסיוע המפרצי, עלולה להחריף את הביקורת הפנימית בירדן ביחס לאופן השימוש בכוחות הצבא והבטחון של הממלכה בשירות הסדר הסמכותני הישן בעולם הערבי. אם תהליך צירופה של ירדן למועצת שיתוף הפעולה המפרצי יתנהל בעצלתיים ולבסוף יוקפא, הסיוע הכספי המזדמן שירדן תקבל ממדינות המפרץ עלול להיות מעט מדי ומאוחר מדי, והרעיון הירדני-סעודי לייסד "חזית מפרצית" עלול להתנפץ אל מול סלעי האביב הערבי.

מאמרים נוספים