המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
23.01.2015

הגורמים המרסנים את התגובה הצפויה של חזבאללה

בהתחשב במגוון האפשרויות העומדות בפני חזבאללה כתגובה על חיסול השיירה בסוריה, סביר כי הארגון ינסה להפתיע את ישראל בפעולת נקם מדודה, אשר תענה על מגבלות וריסונים שונים הרובצים עליו בחזיתות השונות. עם זאת, המפתח לעוצמת העימות העתידי נמצא גם בידיה של ישראל ולא רק בידי חזבאללה.

תקיפת השיירה של חזבאללה בגולן הסורי לפני מספר ימים, המיוחסת לישראל, העלתה במידה רבה את הסיכון לסבב אלים בין שני הצדדים. רמת הסיכון תלויה בשניהם: בפעולת הנקמה מצד חזבאללה על הרג אנשיה מחד, ובתגובתה של ישראל לפעולת הנקמה בהמשך. ברצוני לבחון להלן את מערכת הריסונים או השיקולים העשויים להיות תקפים בצד חזבאללה, בבואו להחליט על אופי תגובתו.

ראשית, חזבאללה מודע להנחה הישראלית שמהפן הצבאי זו התקופה הנוחה ביותר לישראל להילחם בארגון מאז הנסיגה הישראלית מלבנון במאי 2000. מלחמה מקיפה תיתן לישראל יתרונות מול יריב קטן יותר המרותק לשתי זירות נוספות – המלחמה בסוריה עצמה והגנת לבנון מפני ארגונים סונים-סלפיים המנסים להשתלט על אזורים בצפון מדינת הארזים. עצם הסיכון שישראל עלולה לנצל את העיתוי, במיוחד ערב בחירות, ולנצל את "מתיחתה" של חזבאללה בין שתיים-שלוש חזיתות, עשוי לרסן את התנועה מפעולת נקמה בהיקף שישראל לא תוכל לספוג בזמן הקרוב.

שנית, החלטת חזבאללה בנוגע לאופי הנקמה מחייבת אישור איראני. בנושאים האזוריים ובכללם ההתנגדות לישראל והמלחמה בסוריה, משמשת חזבאללה זרוע צבאית ישירה של איראן והיא איננה עצמאית להחליט. נוכחותם של אנשי משמרות המהפכה האיראניים בשיירה שהותקפה בגולן הסורי משקפת זאת. מחד, הריגתו של הגנרל האיראני באירוע יצרה מוטיבציה גדולה באיראן עצמה להשיג נקמה קשה ולהתעמת ישירות מול ישראל. מאידך, איראן לא תאפשר לארגון השיעי-לבנוני לנקום על מות אנשיו ללא תיאום עימה, וכרגע אין זה מהאינטרס האיראני לשחוק את כוחה הצבאי של חזבאללה בטרם מסתיימות שיחות הגרעין מול המערב.

לוחמי חזבאללה בסוריה (צילום מסך: יוטיוב)

שלישית, מעמדו הפוליטי והציבורי של חזבאללה בלבנון בעת הזו מהווה גורם מרסן מרכזי. במסגרת מטרותיו לטווח הרחוק, חזבאללה עמל שנים רבות לשכנע את הציבור הלבנוני כי הוא נאמן למדינה, במטרה להשתלב בממסד המדינתי ובהמשך להשתלט על מוסדותיו תוך ניצול תהליכים דמוגרפיים, המגדילים בהדרגה את חלקם של השיעים באוכלוסיית לבנון. לאורך השנים נקט הארגון כמה צעדים שפגעו קשות במטרתו ארוכת הטווח: מלחמת 2006 מול ישראל, השימוש בנשק לצרכים פוליטיים פנימיים ב-2008, והתערבותו במלחמה בסוריה, שחשפה את לבנון לטרור סוני-סלפי. צעדים אלה ואחרים שחקו בהדרגה את מעמדו הציבורי של חזבאללה, שהגיע לשפל בסוף 2013. מאז חל שיפור הדרגתי במעמדו, בעיקר כתוצאה משינויים אזוריים – במיוחד השתלטותם של ארגונים סונים-סלפיים על המלחמה בסוריה ובהמשך הקמתה של המדינה האסלאמית. נסיונם של אירגונים אלה להשתלט על שטחים גם בלבנון, אולי כדי להשיג רצף טריטוריאלי לנמל ימי בעיר טריפולי, לצד התקפות טרור נגד מטרות שיעיות ונגד צבא לבנון בלבנון עצמה, שיפרו את תדמיתו של חזבאללה והציגו אותו בעיני לבנונים רבים כמגינה של לבנון. מתנגדיו הפוליטיים מיתנו את ביקורתם נגד מעורבות הארגון בלחימה בסוריה וחלק ניכר מהמיעוט הנוצרי הגדול בלבנון, שהאסלאם הסלפי נתפס על ידו כ"סדין אדום" של ממש, הכיר בחשיבות הלחימה של חזבאללה בסוריה.

באווירה זו תורם חזבאללה את חלקו בנסיון לפתור את המשבר הפוליטי הפוקד את לבנון בשנים האחרונות ולהוריד את גובה הלהבות בויכוח הציבורי הלבנוני. בחודש האחרון החל הארגון בדיאלוג מול יריבו הפוליטי המרכזי בלבנון, זרם "אל-מֻסְתַקְבַּל" (העתיד) בראשות סעד חרירי. בשתי הפגישות שקיימו הצדדים בטרם ההתנקשות בגולן השבוע נוצרה אוירה חיובית. התבטאויות של בכירים ב"אל-מוסתקבל" מאז האירוע בגולן מבטאות השתתפות בצער משפחות ההרוגים, אך לצד זאת דוחקים אנשי אל-מוסתקבל בחזבאללה להמנע מצעדים שיגררו את לבנון לחורבן, דוגמת מלחמת 2006. יש להניח שקריאות כאלה יתרמו לריסון התגובה מול ישראל ולהרחקתה מהגבול המשותף.

רביעית, בימים האחרונים הועלתה על ידי פרשנים בלבנון הטענה שחזבאללה מבקש למנוע את הסטת תשומת הלב העולמית מהלחימה בדאע"ש באמצעות פתיחת חזית מול ישראל. הקואליציה הבין-לאומית ללחימה במדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק תורמת לעמידתו של "ציר ההתנגדות" בסוריה באופן ברור: היא מבטאת הכרה מערבית בכך שהמשך שלטון אסד עדיף על פירוקה של סוריה והשתלטות דאע"ש עליה. על רקע זה יש לשער שחזבאללה אינו מעדיף בשלב זה עימות רחב מול ישראל.

שורה של הישגים צבאיים בסוריה ובלימת גל הטרור הסלפי בלבנון במהלך 2014 העלו את ביטחונו העצמי של חזבאללה, ולאחרונה ניכר כי הארגון מבקש להתנער מכללי המשחק שישראל הכתיבה מאז פרוץ המלחמה בסוריה. הביטוי לכך היה בלקיחת אחריות על הנחת מטענים נגד חיילי צה"ל בגבול ישראל-לבנון ובגבול ישראל-סוריה, ובהצהרה שה"התנגדות" תגיב בפועל על כל תקיפה ישראלית נגד מטרות בסוריה ובלבנון. בכך לוקח הארגון השיעי-לבנוני סיכון, מחושב לתפיסתו, שיוכל להחזיר לעצמו את ההרתעה מול ישראל ואת מעמדו בציבור כמגן לבנון נגד ישראל באמצעות פעילות צבאית מהגולן הסורי.

יש להניח שסיור הבכירים לאורך גבול ישראל-סוריה השבוע, במהלכו נהרגו משתתפיו, נועד להכין את התשתית לפעילות מסוג זה נגד ישראל, מתוך הנחה שישראל לא תגיב בלבנון עצמה וכך תימנע הפגיעה המחודשת במעמדו של חזבאללה. שמירת שלטון אסד בסוריה נותרה מטרה אסטרטגית של ציר "ההתנגדות" כולו, ופעולת נקמה חריפה מגבול סוריה עלולה לפתות את ישראל לפגוע בכוחות צבא אסד, ואפילו בארמונו, וכמובן בכוחות חזבאללה על אדמת סוריה. יתכן שסיכון כזה ירתיע את חזבאללה ואיראן וירסן אותן לתגובה מדודה יחסית. בחלק מהתגובות בלבנון להתנקשות השבוע הובע ביטחון שישראל משכה את האיראנים עצמם לקו עימות ישיר מולה.

לווייתו של ג'יהאד מוע'ניה בדאחיה אל-ג'נוביה בביירות

אלא שמול מערכת הריסונים הזו ישנם גורמים הדוחפים לפעולת נקמה חריפה יותר. ראשית, מזכ"ל חזבאללה חסן נצראללה הושפל מהחיסול, לאחר שימים ספורים קודם לכן התרברב בראיון טלוויזיוני ובנאום מצולם בכוחו של ציר "ההתנגדות" להגיב על כל פעילות צבאית מצד ישראל. שנית, העובדה שבהרוגים היו "סמלי התנגדות" כג'האד מוע'נייה והגנרל האיראני מחמד עלי אללה-דאדי יוצרת ציפייה בקרב תומכי חזבאללה לנקמה ראויה.

לאור כל זאת, ובהתחשב בארסנל התגובות המגוון העומד לרשות התנועה השיעית-לבנונית בעזרת פטרוניתה האיראנית, אפשר שחזבאללה ינסה להפתיע את ישראל בפעולת נקם מדודה. שילוח כמה כלי טייס בלתי מאוישים להתפוצץ בבסיסי צבא ישראליים הרחק מגבול לבנון או סוריה עלולה להיות תגובה כזו, שבעיני חזבאללה תענה על כל המגבלות והריסונים שהוזכרו, אם כי בידיו גם אפשרויות אחרות. אולם, כפי שנכתב בפתיחה, המפתח לעוצמת העימות נמצא בידי שני הצדדים ולא רק בידי חזבאללה.

מאמרים נוספים