המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
16.06.2015

היזידים הראשונים בהיסטוריה של הפרלמנט הטורקי

שני חברי פרלמנט צעירים מטעם המפלגה הכורדית הטורקית הם היזידים הראשונים בהיסטוריה של הפרלמנט הטורקי. נסיונם הפוליטי העשיר במפלגת השמאל הגרמני בשנים האחרונות יועיל למפלגתם החדשה, אך היותם שגרירים של רצון טוב בשם קהילות הגולים הטורקים, הכורדים והיזידים בגרמניה עשוי להיות משמעותי עוד יותר.

בינות לצהלות השמחה על ההישג האלקטורלי האדיר של המפלגה הכורדית בטורקיה, כדאי לשים לב לעובדה ראויה לציון: שניים מ-82 נציגי המפלגה בפרלמנט החדש, פֶלֶקנַאס אוּגַ'ה ועלי אַטַאלַאן, משתייכים למיעוט היזידי בטורקיה. אלא שהיזידים בטורקיה חדלו מלהתקיים כקהילה עוד לפני תום המאה הקודמת, וכדי להבין את המהלך הפוליטי המעניין של הבחירות האחרונות יש להבין תחילה את סיפורה של קהילה זו.

עד אמצע המאה ה-20 הייתה הקהילה היזידית בטורקיה השניה בגודלה אחרי זו שבעיראק. בשיאה היא מנתה כמאה אלף נפש שחיו בכפרים שבמזרח אנטוליה. בשנת 1961 חתמה ממשלת טורקיה הסכם ראשון לשליחת "עובדים אורחים" לגרמניה, שנזקקה לידיים עובדות לאחר מלחמת העולם השניה. עשרות אלפי אזרחים טורקים, חלקם הגדול כורדים או יזידים, היגרו לעבודה המובטחת בגרמניה. בשנת 1973 פג תוקף ההסכם והעובדים היו אמורים לחזור לארצות מוצאם, אולם רובם ויתרו על מענקי העזיבה הנדיבים שהבטיחה להם ממשלת מערב גרמניה, השתקעו בה והביאו אליה את משפחותיהם.

היזידים, מיעוט דתי לא-מוסלמי וקהילה מסורתית ומסוגרת, נמנו על האוכלוסיות המוחלשות והמודרות ביותר בטורקיה, ולאורך השנים תמרצו אותם רשויות המדינה להגר לגרמניה. ההזדמנות לעבוד בשכר גבוה יחסית באירופה קרצה להם, בייחוד לאור העובדה שטורקיה הייתה נתונה במשבר פוליטי וכלכלי מתמשך. זרם העזיבה נמשך בשנות השבעים ובמידה מסויימת גם בשנות השמונים, וזמן לא ארוך לפני נפילת מסך הברזל ותום תוקפם של הסכמי העבודה נמחקה הקהילה היזידית בטורקיה כמעט לחלוטין.

מספר היזידים שנותרו בטורקיה מוערך כיום במאות בודדות בלבד, להוציא כ-15 אלף הפליטים שהצטרפו אליהם לאחר האירועים בסינג'אר באוגוסט שעבר. בגרמניה, לעומת זאת, התגבשה קהילה יזידית שמנתה עד אמצע שנות ה-90 כ-70 אלף נפש. באותו עשור הצטרפו ליזידים הטורקים בגרמניה פליטים יזידים מעיראק שנמלטו מאימת משטר הבעת'. לאחר נפילת סדאם בשנת 2003, וביתר שאת לאחר סדרת הפיגועים הקשה נגד הקהילות היזידיות בכורדיסטאן העיראקית בשנת 2007, יצאו מעיראק עוד אלפי פליטים. פלישת "המדינה האסלאמית" לסינג'אר הובילה להימלטותם של אלפי יזידים נוספים לגרמניה, וכיום מוערך גודלה של הקהילה היזידית במדינה בכ-120 אלף נפש. רובה המכריע מתגורר בצפון המדינה, ובעיקר בעיר הנובר וסביבתה.

אטאלאן (מימין) ואוג'ה (משמאל) על רקע דגל המפלגה הכורדית הטורקית (צילום: עמוד הטוויטר של ÊzîdîPress)

 

פֶלֶקנַאס אוּגַ'ה (39), חברת הפרלמנט היזידית החדשה מטעם המפלגה הכורדית בטורקיה, היא בת למשפחה שהיגרה מטורקיה לגרמניה במסגרת הסכם העובדים האורחים בשנות ה-60. היא נולדה בעיר צלה שבצפון גרמניה, ובשנים 1999—2009 כיהנה כחברת הפרלמנט האירופי מטעם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית. בשנה שעברה היא היגרה למולדת הוריה בהזמנת המפלגה הכורדית, שביקשה ממנה להתמודד מטעמה לבחירות כנציגת העיר דיארבקיר.

עלי אטאלאן (47), לעומתה, עקר עם משפחתו מטורקיה לגרמניה בשלב מאוחר יותר. עם סיום לימודיו הוא השתלב במפלגת הירוקים הגרמנית ובשנת 2004 נבחר מטעמה לחבר מועצת העיר מינסטר בצפון גרמניה. בהמשך הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ובשנת 2010 נבחר מטעמה לחבר בפרלמנט המקומי של מדינת נורדריין-וסטפאליה. משך השנים היה אטאלאן דובר תקיף נגד הוצאת תנועת ה-PKK מחוץ לחוק בגרמניה, נחשד לא אחת בהשתייכות לתנועה ואף נחקר על רקע זה על ידי הרשויות הגרמניות. לפני כחודשיים הוא צורף לרשימת המועמדים של המפלגה הכורדית הטורקית כנציג העיר מידיאט, שבקרבתה נולד.

עתה הפכו אוג'ה ואטאלאן לשני הנציגים היזידים הראשונים בהיסטוריה של הפרלמנט הטורקי. שניהם דוברי טורקית שוטפת כשפת אם, אך היכרותם עם טורקיה ועם הזירה הפוליטית המורכבת שלה היא מינימלית ביותר. עם זאת, כפוליטיקאים מקצועיים ומנוסים וכחברים ותיקים במפלגת השמאל הגרמנית הם מכירים היטב את המלאכה הפוליטית ואת העבודה במערך מפלגתי שמאלי-אידיאולוגי. כך, מעבר להיותם גיוס משמעותי מבחינת המפלגה הכורדית הטורקית כנציגים סמליים של הקהילה היזידית, הם יכולים לתרום רבות לעבודה הפרלמנטרית של המפלגה. יתר על כן, הם משמשים, כמעט בעל כורחם, שגרירי רצון טוב עבור קהילות הגולים הטורקים, הכורדים והיזידים בגרמניה בפרלמנט הטורקי. דווקא תפקיד בלתי-רשמי זה עשוי להתגלות בהמשך הדרך כחשוב לא פחות עבורם ועבור מפלגתם מאשר שיוכם האתני והדתי, ששימש אותם נאמנה במסע הבחירות ואת מפלגתם בשיווק הקו הפלורליסטי שלה.

מאמרים נוספים