מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
08.01.2015

הכירו את עמיתי המחקר: דותן הלוי

השיח התקשורתי בישראל משרה על רצועת עזה עלטה כבדה. אולם קטלוגה כלא יתר מיצואנית של טרור מטשטש את המציאות של חיים תחת סבבים חוזרים של אלימות ושל שיקום. במצרים, התרבות העירונית מתחדשת ביתר שאת בעקבות התהפוכות הפוליטיות. דותן הלוי על התחומים שאותם יחקור ועליהם יכתוב כעמית מחקר בפורום.

שמי דותן הלוי. אני חיפאי לעת עתה, צמחוני בימי חול, נשוי + אחד/ת בדרך. בחודשים הקרובים אסיים את כתיבת התזה שלי בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב ואני מתעתד להתחיל לימודי דוקטורט בשנה הבאה. אני מלמד במסגרות חוץ אקדמיות היסטוריה של המזרח התיכון, בדגש על סוגיות חברתיות ותרבותיות, וכותב על ערים, עירוניים ועירוניות במזרח התיכון.

כעמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית אתמקד בחברה ובתרבות המצרית וברצועת עזה. זכיתי לצלול אל חקר המזרח התיכון בשנים האחרונות, שבהן סדרים במזרח התיכון בכלל, ובשתי הזירות הללו בפרט, השתנו וממשיכים להשתנות ללא הכר. רצועת עזה תחת שלטון חמאס, למשל, היא ישות פוליטית, חברתית ותרבותית חדשה ובמידה רבה ייחודית במזרח התיכון ואולי אפילו בעולם. הנסיון להסביר מהי רצועת עזה כיום ומיהם התושבים החיים בה הוא לטעמי בעלת חשיבות ראשונה במעלה להבנת המזרח התיכון המשתנה לנגד עינינו.

לצערנו, השיח התקשורתי הישראלי משרה על רצועת עזה עלטה כבדה. במציאות הביטחונית והפוליטית בה מצויה מדינת ישראל, עזה היא מטרד שפעם בכמה חודשים מפר את שלוות החיים. אלא שקטלוגה כלא יותר מיצואנית של טרור מטשטש את המציאות. במאמריי אציע זוויות אחרות על עזה: אנסה להראות כיצד מציאות ה"סבבים" האלימים בין ישראל וחמאס הפכו את הרצועה לאוסף של חורבות שיש לשקמן פעם אחר פעם. תלים של בטון, חישולי ברזל מעוקמים ומכתשי פגזים נעשו בחצי עשור האחרון לתפאורה העירונית של עזה ולנוף המלווה את חיי היומיום ברצועה.

דותן הלוי (צילום: לילך אסף)

החיים בחסות החורבות, באופן סימבולי ופיזי, מרכיבים את הזהות של דור עזתי צעיר שיש להבין את מאווייו ושאיפותיו. תהליכים של שיקום ובנייה מחדש (reconstruction), המיועדים להשיב את החיים למסלולם ו"לאפס" את תוצאות המלחמה, הפכו למעשה להיות המצב הקבוע של החיים בעזה – יומיום תחת שיקום. בקדירה הזו בוחשים שלל ארגונים בין-לאומיים, מדינות מזרח תיכוניות, תנועת חמאס וכמובן מדינת ישראל, אשר נאבקים אחד בשני על יוקרה בין-לאומית, צדק מוסרי ועליונות כלכלית בנשק שעשוי שקי מלט, בקבוקי קוקה קולה או רשתות דייגים. תושבי הרצועה, מצדם, כלואים בסבך האינטריגות הזה בלימבו תמידי בין העבר ההרוס לעתיד ההפכפך, בזמן שפוליטיקת השיקום מעצבת את המרחב סביבם.

במאמריי אעסוק גם במעברי הגבול ברצועה, שקיבלו משנה חשיבות בצל מדיניות המצור הישראלי והמצרי על הרצועה. אתרים אלה, שלכאורה נועדו להיות מוקדים אדמיניסטרטיביים של תנועת סחורות ובני אדם, נעשו לברומטר פוליטי וחברתי של המציאות במשולש ישראל-עזה-מצרים. מבט על שגרת היומיום במעברים שדרכם מוזנת רצועת עזה יסייע בהבנת דפוסים של שלטון, סמכות, חברה ותרבות בעזה.

מוקד המחקר והכתיבה הנוסף שלי בפורום יהיה מצרים ובייחוד הזירה העירונית המצרית. גם כאן, המהפכים הפוליטיים והחברתיים שעברה המדינה בשנים האחרונות הוטבעו היטב אל תוך הרחובות ונעשו לחלק מתעודת הזהות הנופית של הערים במדינה. רבות דובר על התהליך המזורז של "כיבוש המרחב הציבורי" בחסות אירועי ה"אביב הערבי" במצרים. לאחר שנים של חוקי חירום בהן נאסרו התכנסויות המוניות, מאות אלפי אנשים צעדו ברחובות מצרים ודרשו זכות לנראוּת במרחב העירוני.

במאמריי אבקש להאיר את התופעות הנלוות, ולעתים הבלתי-צפויות, לרוח העירונית החדשה הזו. אעסוק בחזונות של תרבות עירונית מתחדשת דרך פורומים של עירוניסטים מובהקים, כמו גם בקבוצות ריצה וטיילים עירונים שמגלים בימים אלו את עירם מחדש. אראה גם כיצד תופעות עירוניות עתיקות יומין במצרים כמו המגורים המאולתרים (עַשְוַאִיַּאת), או החיים בבתי הקברות, מובנות כיום באופן שונה נוכח הדמוקרטיזציה שמאפשרות הרשתות החברתיות והתהפוכות הפוליטיות במדינה. איעזר גם בכתובות גרפיטי, ערימות זבל, אמצעי תחבורה ציבורית ועוד כדי להציץ אל החיים העירוניים של מצרים בימינו.

מאמרים נוספים