המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
גנרל בצבא העיראקי (צילום: Angie Johnston)
15.09.2016

המערכה לשחרור מוסול: הישורת האחרונה?

המערכה לשחרור העיר השניה בגודלה בעיראק מידי דאע"ש מעלה שאלות רבות על האינטרסים והיעילות של הכוחות הצבאיים השונים שישתתפו בה. למרות הסימנים המעידים על תחילתו של המבצע, המתחים הפנימיים עלולים לעכבו עוד שבועות ארוכים

שלשום פיזרו מטוסים ומסוקים של חיל האוויר העיראקי כשבעה מיליון כרוזים ברחבי מחוז נינווה שבצפון עיראק. תחת הכותרת "מוסול – שעת ההכרעה" עדכן הצבא העיראקי את תושבי המחוז כי ימשיך "לכתוש את הכנופיות התכפיריות", וקרא להם להתרחק מעמדות של "ארגון הטרור דאע"ש". כן מתוארות בכרוזים הצלחותיה של "מפקדת הפעולות המשותפות" לצבא עיראק, הפשמרגה וכוחות הקואליציה בפיקוד ארצות הברית בשחרור הערים והעיירות באזורים הסוניים שהיו תחת כיבוש דאע"ש בשנתיים האחרונות. כל ההישגים הצבאיים הללו משורטטים כחץ גדול הרומז להתקרבות מהירה אל מחוז נינווה ואל בירתו, העיר מוסול.

בימים האחרונים הצהירו בכירים בבגדאד, בכורדיסטאן ובצבא ארצות הברית כי המבצע במוסול יתחיל בתוך שבועות בודדים, ואולי עוד במהלך אוקטובר. נציגי הממשלות בבגדאד ובארביל מנהלים מו"מ מאומץ בשבועיים האחרונים במטרה לסכם סוגיות שנויות במחלוקת בין הצדדים, לרבות חלוקת רווחי הנפט והשליטה בעיר כרכוכ. עם זאת, רבים מעריכים כי עיקר המו"מ מוקדש לתיאומים אחרונים לקראת מבצע השחרור של מוסול, שהוא ללא הספק המורכב ביותר שעמד עד כה בפני המפקדה הצבאית המשותפת.

עותק מהכרוזים שפוזרו מן האוויר בעיראק לקראת פתיחת המערכה על מוסול

 

שאלות רבות מלוות בשנתיים האחרונות את התכניות לשחרור מוסול. המרכזית שבהן נוגעת לכוחות הצבא שאמורים לנהל את המערכה – צבא עיראק והפשמרגה הכורדי. כזכור, הצבא העיראקי הפקיר את העיר מוסול ביוני 2014 ואיבד אותה, ואת האזורים הסוניים בצפון עיראק ובמערבה, לכוחות "המדינה האסלאמית". באותם ימים נסוג צבא עיראק גם מן העיר כרכוכ, שמאז נפילת שלטון הבעת' ב-2003 הייתה מוקד סכסוך פעיל בין בגדאד לבין ארביל, והביא לנפילתה בידי הפשמרגה ולהשתלטות כורדית עליה ועל משאבי הנפט שבקרבתה. כיום נשאלת השאלה האם הצבא הזה יצליח לתפקד במערכה הצבאית הקשה הצפויה מול דאע"ש בעיר השניה בגודלה בעיראק.

מנגד זכורה גם נסיגתם ללא קרב של כוחות הפשמרגה מאזור סינג'אר ומאזורים נרחבים שהיו תחת שליטתם במישור נינווה, מצפון-מזרח למוסול. יתר על כן, בכירים כורדים וראשי הפשמרגה הדגישו בשנתיים האחרונות כי עיקר מעייניהם יהיה נתון למלחמה על אזורים כורדיים ועל האזורים שבהם יש להם טענות לריבונות, וכי אין להם עניין רב בלחימה על אזורים שאינם מיועדים להיות חלק מן החבל האוטונומי הכורדי.

כוחות הפשמרגה התמקדו עד כה בשמירה על גבולותיו של החבל וכמעט לא שיתפו פעולה עם צבא עיראק ואחרים בלחימה בדאע"ש. ספק קיים, אם כן, גם ביחס לתפקודם הצפוי של הפשמרגה במערכה לשחרור מוסול, שלכורדים אין כל תביעה לריבונות עליה. יתר על כן, עד כה לא היה כל תקדים לשיתוף פעולה רציני בין צבא עיראק לבין הפשמרגה, שני כוחות שהם לכל הפחות יריבים, אם לא עוינים זה את זה.

שאלה גדולה נוספת נוגעת לכוח הלוחם המרכזי בעיראק בשנתיים האחרונות – המיליציות השיעיות המכונות "אל-חשד א-שעבי". האם יוכל הארגון הזה, הכולל כמה עשרות מיליציות עצמאיות למחצה שבשורותיהן מאות אלפי לוחמים מיומנים, לקחת חלק במערכה על מוסול? עד כה התנגדו כוחות הקואליציה הבין-לאומית וצבא ארצות הברית בתוקף לשילובן של המיליציות הללו בחזית הקרבות נגד דאע"ש והסכימו בשתיקה לשתפן במעגלים החיצוניים. זאת על רקע האשמות חוזרות ונשנות נגד לוחמיהן בדבר ביצוע מעשי טבח אכזריים ופשעי מלחמה נוספים באוכלוסייה הסונית בערים שבשחרורן סייעו (בראשן פלוג'ה ורמאדי).

קשה להעלות על הדעת מנגנון בקרה יעיל שימנע מעשי טבח מצד לוחמים שיעים בתושבים הסונים ובלוחמי דאע"ש, ונשאלת השאלה האם ממשלת עיראק תימנע, עקב כך, משיתופן של המיליציות השיעיות במערכה על מוסול. אם אכן כך תנהג, היא תוותר על הכוח הלוחם המרכזי ביותר בעיראק כיום דווקא כשהיא נדרשת לגיוס מאמץ מלחמתי מלא.

מאמרים נוספים