מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
14.06.2016

המערכת הבין-לאומית: ידיד ויריב בעת ובעונה אחת

המזרח התיכון והמפרץ הפרסי הם מגרש משחקים שבו מתגבש מודל בין-לאומי חדש, שבמסגרתו ארצות הברית הנסוגה, המעצמות העולות ושחקנים נוספים משתפים פעולה ומתחרים ביניהם חליפות לשם השגת יעדים משתנים במדיניות החוץ והבטחון שלהם

העשור השני של המאה ה-21 עומד בסימן שינוי מהותי במאפיינים המערכתיים של הזירה הבין-לאומית: הפיכתה, בהדרגה, לזירה רב-קוטבית.

משך קרוב לחמישה עשורים הייתה המערכת הבין-לאומית זירה דו-קוטבית, הנתונה להשפעתן האדירה של שתי מעצמות על: ארצות הברית וברית המועצות. לאחר תום המלחמה הקרה וקריסתה של ברית המועצות ובעלות בריתה הקומוניסטיות במזרח אירופה, הפכה המערכת הבין-לאומית, החל בשנות ה-90, לזירה חד-קוטבית הנתונה להשפעתה הכמעט הגמונית של מעצמת העל האמריקנית.

אולם בשנים האחרונות צמצמה ארצות הברית את מעורבותה במספר זירות מפתח אזוריות כמו המזרח התיכון והמפרץ הפרסי. מדיניות החוץ והביטחון שהנהיג ממשל אובמה בסוף העשור הקודם הייתה זהירה ובלתי מתערבת, הן על בסיס לקחים שהופקו מהמעורבות הצבאית האמריקנית האינטנסיבית בעיראק ואפגניסטאן הן בשל השחיקה המתמשכת בחשיבות האסטרטגית והכלכלית של המזרח התיכון בעיני ארצות הברית עקב הגעתה לעצמאות אנרגטית. תחת זאת מפנה ארצות הברית את תשומת הלב האסטרטגית שלה אל סין המתעצמת. אל הריק שהותירה ארצות הברית באזורים שממנה נסוגה נכנסו מעצמות כרוסיה וסין, והן מתערבות בהם בכל היבט אפשרי.

מאפיין מרכזי של הזירה הרב-קוטבית החדשה הוא המודל של "ידיד ויריב בעת ובעונה אחת": שחקנים מדינתיים ואחרים מתעמתים בזירת משנה אחת, אך משתפים פעולה ביניהם בזירות אחרות בעולם.

מודל זה בא לידי ביטוי בשלוש התרחשויות מרכזיות בזירות שונות בעולם: מלחמת האזרחים העקובה מדם בסוריה, הסכם הפיקוח הגרעיני על איראן ומלחמת האזרחים באוקראינה.

בסוריה משתפות פעולה ביניהן ארצות הברית, רוסיה ובמידה מסוימת צרפת ובריטניה במאבק צבאי מוגבל במדינה האסלאמית, אף שמניעיהן, וכן עמדותיהן ביחס למשטר אסד, שונות זו מזו. באותו זמן מטילות ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות סנקציות כלכליות ופוליטיות על רוסיה עקב מעורבותה הצבאית הנמשכת במלחמה באוקראינה וסיפוחו של חצי האי קרים בשנת 2014, מהלכים שפגעו באינטרסים כלכליים, צבאיים ופוליטיים של המערב במזרח אירופה.

ארצות הברית, בריטניה, צרפת וגרמניה שיתפו פעולה עם רוסיה בגיבושו של הסכם הפיקוח על מתקניה הגרעיניים של איראן ומשתפות פעולה ביישומו. רוסיה מילאה תפקיד מרכזי בהשגת ההסכם למרות הסנקציות המערביות החריפות שהוטלו עליה בגין מהלכיה באוקראינה, משום שרצתה להרחיב את השפעתה הפוליטית, הצבאית והכלכלית במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי. המערב, מצדו, ביקש לנטרל מוקד מתיחות הולך ומסלים בין איראן לבין ישראל ולפתוח את השוק האיראני בפני סחורות מערביות.

שיתוף הפעולה המוגבל בין מעצמות המערב לבין איראן במאבק הצבאי נגד המדינה האסלאמית בסוריה ובעיראק, לצד מהלכיהן לצמצום הפעילות החתרנית של איראן בלבנון, בתימן, בסודאן ובבחרין, גם הם ביטוי למודל ה"ידיד ויריב בעת ובעונה אחת".

המודל הבין-לאומי המתגבש הוא משמעותי להבנת יחסי הגומלין בין ארצות הברית לבין מעצמות עולות ובין מדינות שונות בזירות אזוריות ברחבי העולם. בזירה הרב-קוטבית החדשה מנצלים שחקנים שונים את האינטרסים שלהם באזור אחד, ממירים אותם וסוחרים בהם לשם השגת יעדים משתנים במדיניות החוץ והבטחון שלהם. כך יכולות מדינות ושחקנים לא מדינתיים, ואף אנטי-מדינתיים, לשתף פעולה ולהתחרות ביניהן חליפות באזורים שונים בעולם. מרחב התמרון של כל השחקנים גדל, ובהתאם גם יכולתם לצבור עוצמה והשפעה ולממש קשת גדולה של אינטרסים שלהם.

מאמרים נוספים