המזרח התיכון ומעבר לו

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
11.05.2013

הסלפים ואלימות

למרות שבאזורים מסויימים בצפון אפריקה כוחות סלפים-ג'האדיסטים הגבירו את קצב הפיגועים, מרבית המוסלמים באזור נרתעים מאלימות שכזו. כמו כן, מרבית הסלפים עצמם מסתייגים מהשגת יעדיהם באלימות

השבוע נערכה הפגנה מפתיע בטוניס, בירת טוניסיה: אנשי ביטחון עמדו עם שלטים מול בניין "מועצת התחיקה הלאומית" ומחו נגד התנאים שבהם הם נאלצים להילחם נגד הסלפים הג'האדיסטים בטוניסיה. בשבועות האחרונים נפגעו עשרות מאנשי כוחות הביטחון של המדינה בהר צ'מבי על גבול אלג'יריה, שבו התבצרו כוחות סלפים-ג'האדיסטים. כמו כן, בשבוע שעבר הרגו סלפים-ג'האדיסטים שוטר בפרברי טוניס עצמה. המאבק נגד גורמים סלפים אלימים הולך ומחריף, והשוטרים דורשים לשפר את תנאי המאבק שלהם.

ההתרחשויות בטוניסיה מלמדות על תופעה רחבה יותר: יכולת ההתחדשות והפעולה של זרמים סלפים אלימים אחרי טלטלת 2011. התפוררות השלטון המרכזי בטוניסיה, בלוב ובמצרים יצרה ריק שלטוני, ובמקביל, ציוד צבאי רב, בייחוד ממאגרי הנשק של קדאפי, זורם ברחבי צפון אפריקה ומגיע לידי גורמים אלימים – מהם אסלאמיסטים, מהם כנופיות פשע, מהם פושעים המשתפים פעולה עם אסלאמיסטים. עקב היחלשות השלטונות המרכזיים מצד אחד והיווצרות הזדמנויות לרכוש נשק ולהתעצם מצד שני אירעו לא מעט פיגועים ופעולות טרור בצפון אפריקה בשנה האחרונה, כגון השתלטות של בנמכתר ואנשיו על שדה הגז באמנס שבדרום אלג'יריה ופלישת כוחות אל-קאעדה למאלי, כל זאת לצד האלימות הגוברת במדינות צפון אפריקה.

לצד היחלשות השלטונות והיווצרות ההזדמנויות הרבות להתחמשות ישנם גורמים נוספים המשפיעים על הסלפים הג'האדיסטים. אחד מהם הוא התמיכה שהם זוכים לה בקרב הציבור הרחב. סוג הפעילות שהסלפים האלימים נוקטים, קרי, פעילות אלימה נגד אזרחים חפים מפשע – בין שהקורבנות מצהירים על עצמם כמוסלמים ובין שלא – נבחן בסקרי דעת קהל והעלה ממצאים מורכבים. על הקביעה שהושמעה על ידי הסוקרים מטעם מכון PEW, "לעתים ניתן להצדיק התקפות נגד אזרחים בשם הגנה על האסלאם", השיבו מרבית הנשאלים בשלילה. בשתיים ממדינות צפון אפריקה, טוניסיה ומרוקו, רק כ-10% מן הנשאלים השיבו בחיוב. כלומר, רוב מוחץ סבור שבשום מצב לא ניתן להצדיק הרג אזרחים, אפילו לא בשם הגנה על האסלאם. אולם שתי קבוצות של נבחנים בעולם המוסלמי חרגו מן הממצא הזה: אפגניסטן, והשטחים הפלסטיניים. בשני המקרים הללו השיבו כ-40% מן הנשאלים בחיוב. במילים אחרות, אמנם גם באפגניסטן ובשטחים הפלסטיניים השיבו רוב הנשאלים שאין זה מוצדק להרוג אזרחים כדי להגן על האסלאם, אך מיעוט גדול תמך בפעולות שכאלה. סביר להניח שהמצב הביטחוני באפגניסטן ובשטחים הפלסטיניים, ובעיקר נוכחותם של כוחות לא-מוסלמים (נאט"ו וצה"ל) השולטים בשטחים אלה, הוא המסביר את הפער ביניהן לבין מרבית החברות המוסלמיות בעולם כיום.

עם זאת, חשוב להדגיש שהמונח "סלפים" עלול להטעות, שכן, המונח משמש כדי לתאר סלפים-ג'האדיסטים הנשענים על אלימות כדי לקדם את תפישתם הפוליטית, אך בה בעת הוא מתאר קבוצות של אסלאמיסטים שמרנים במיוחד, שבניגוד לג'האדיסטים, דוחים כל סוג של אלימות. למרות העלייה באלימות מצד הסלפים-הג'האדיסטים, הם אינם אלא חלק קטן ביותר מכלל הסלפים. במצרים, למשל, מרבית הסלפים ויתרו על המאבק האלים נגד השלטונות כבר בשנות התשעים. עד היום, כשנתיים אחרי החלפת השלטון במצרים, הם סובלים מרדיפות מצד כוחות הביטחון, אך מעטים מהם יוצאים במאבק אלים נגד השלטונות. בלוב המצב שונה ממרבית מדינות האזור, משום שהסלפים אינם נהנים בה מתמיכה רחבה, ולמעשה, הכוחות המפוררים את השלטון המרכזי במדינה הם מיליציות של שבטים ולא התארגנויות של סלפים-ג'האדיסטים.

היחלשות הממשלות בעקבות הטלטלות הפוליטיות ב-2011 יצרה לגורמים הסלפים-ג'האדיסטים הזדמנות להתחזק ולשלב אוכלוסייה רחבה במאבק האלים נגד המערב ונגד משטרים מתמערבים. אולם עלייתם לשלטון של כוחות אסלאמיסטיים פרגמטיים במהלך "האביב האסלאמי", והשתלבותם של זרמים סלפים בפוליטיקה, ובתוך כך הקמת מפלגות פוליטיות סלפיות, הפכו את הפנייה לאלימות לתופעה שולית, אם כי בעלת כושר היזק גבוה. לאור הממצאים של חקר דעת הקהל המוסלמית שנערך מטעם PEW, אין זה מפתיע. מסתבר שחלק הארי של המוסלמים מתנגד לאלימות ודומה שהוא מעוניין לראות את מנהיגיו הדתיים פועלים דרך מוסדות חוקיים דווקא, כגון בתי מחוקקים וממשלות, ולא דרך טרור.

מאמרים נוספים