מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
10.02.2012

הקולנוע המצרי נשלח לכלא

הרשעתו של הכוכב המצרי עאדל אימאם בפגיעה בקדשי האסלאם בגין סרטים ומחזות מהעבר היא עדות מטרידה לזמנים המשתנים במצרים. האפקט המצנן עלול להתבטא במכה קשה לקולנוע המצרי החילוני והביקורתי.

בבואי לכתוב את המאמר הקודם אודות האחים המוסלמים והקולנוע במצרים, לא תיארתי לעצמי כי ההתרחשויות בתחום הקולנוע המצרי יהיו כה מהירות וכי נקודת ציון משמעותית תירשם בדפי ההיסטוריה התרבותית של מצרים המודרנית באופן בולט כל כך. בשבוע שעבר פורסמה בעיתונים במצרים וברשתות תקשורת ברחבי העולם הערבי ידיעה כי השחקן עאדל אימאם נשפט לשלושה חודשי מאסר ולקנס של 1,000 לירות מצריות בבית משפט במצרים. זו הייתה ידיעה מרעישה: מדובר בכוכב הקולנוע הגדול ביותר במצרים ובעולם הערבי משך שלושים השנים האחרונות, שדמותו הקומית והמצחיקה כיכבה בעשרות סרטים ומחזות שחלקם הפכו לקלאסיקות בכל רחבי העולם הערבי.

אימאם הואשם בכך שפגע באסלאם במסגרת הופעתו בסרטים ומחזות שהפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות המצרית. ביניהם ניתן למנות סרטים כגון "הטרוריסט" ו"הטרור והקבב", שהינם מהבולטים והנצפים ביותר בקולנוע המצרי. אימאם זכור גם בשל הופעתו הבלתי נשכחת במחזה "המנהיג", הנחשב לאחד מהמחזות הפופולאריים ביותר במצרים והוזכר גם הוא בכתב האישום.  המשותף ביצירות אלו היה האופן שבו אימאם גילם, כשחקן הראשי, דמויות אשר הציגו באופן שלילי ביותר את הקבוצות האסלאמיות במצרים במהלך שנות התשעים. בהתחשב בכך שכיום אנו נמצאים כעשרים שנים לערך לאחר הופעתם של הסרטים והמחזות, עולה השאלה מדוע רק עכשיו נזכרו במצרים להרשיע את אימאם על פגיעה באסלאם שנעשתה לכאורה לפני שנים כה רבות?

התשובה מורכבת משתי סיבות עיקריות: ראשית, האווירה שנוצרה לאחר הפלתו של מובארכ מכס השלטון גרמה ל"סגירת חשבונות" עם כל מי שהיה מזוהה עם המשטר הקודם. אימאם היה אולי שחקן הקולנוע המזוהה ביותר עם משטרו של מובארכ, ובעברו אף הואשם לא אחת בהיותו כלי שרת בידי המשטר, אשר השתמש בפופולאריות הרבה שלו כדי להעביר לציבור המצרי מסרים מטעם הממסד. לדוגמא, נטען כי הסרט "הטרוריסט" (שהוזכר למעלה)  היה חלק מהקמפיין שהוביל השלטון המצרי לדיכוי הארגונים האסלאמיים הקיצוניים לאחר סדרת פיגועים שביצעו כנגד תיירים מערביים במצרים וניסיון ההתנקשות במובארכ בשנת 1995 במהלך ביקורו באתיופיה. עניין חשוב נוסף בהאשמות נגד אימאם טמון בכך שהעז להביע תמיכה במובארכ לאחר שכבר התחילה ההתקוממות העממית בחודש ינואר אשתקד. כך קנה לו אימאם, לצד אמנים אחרים, מקום ב"רשימה השחורה" של המהמרים על הסוס הלא נכון בימים הראשונים למהפכה. לאחר הפלת מובארכ הייתה קריאה ציבורית להחרים את האמנים האלה, ומעמדו הרם של אימאם נפגע קשות.

הסיבה השנייה שהובילה להרשעתו של אימאם טמונה בהתחזקות הפוליטית של האחים המוסלמים ומפלגת "נור" הסלפית והדומיננטיות שלהם בפרלמנט הנוכחי במצרים, שיתכן והשפיעה על תוצאות המשפט. אם בעת שלטונו של מובארכ נשבה מלמעלה רוח אלטרנטיבית לאורח החיים האסלאמי, כיום מצרים חווה שינוי משמעותי בהיבט זה. הכוח הפוליטי מצוי בידיהם של האסלאמיים, והפסיקה המשפטית עולה בקנה אחד עם הרוב הפרלמנטרי האסלאמי. האינטלקטואל המרוקני אל-כביר אל-דאדיסי העיר, במאמר שפרסם בתגובה לפסק הדין, כי ההרשעה איננה נגד אימאם אלא נגד הדמויות שאותן גילם בסרטיו ובמחזותיו. אל-דאדיסי סבור כי מדובר בפגיעה חמורה ביותר בחופש הביטוי במצרים, וכי הרשעתו של אימאם תוביל לכך שכל פגיעה, ולו הקטנה ביותר, במה שנתפס כערכים אסלאמיים על פי פרשנותם של האחים המוסלמים ומפלגת נור הסלפית, עלולה להיות עילה לתביעה משפטית לגיטימית.

כללי המשחק במצרים משתנים. כאשר אישיות בסדר גודל של עאדל אימאם מואשמת בפגיעה באסלאם ונידונה למאסר, המסר לכלל הציבור הוא חד וברור. פרקליטו של אימאם ערער על פסק הדין והדיון בערעור נקבע לחודש אפריל, אולם אם אכן ייכנס בסופו של דבר הכוכב המצרי לכלא, תהיה זו נקודת מפנה דרמטית בהיסטוריה של הקולנוע המצרי ושל מצרים המודרנית. ה"אפקט המצנן" על הקולנוע המצרי עלול להיות גדול: יוצרי סרטים חילוניים במצרים עלולים להפעיל צנזורה עצמית מחמירה בהקשר הדתי האסלאמי באופן שיוביל את הקולנוע המצרי למחוזות שמרניים הרבה יותר מבעבר, וזאת גם ללא ההתערבות הצפויה של הכוחות הפוליטיים האסלאמיים. 

 


עידן להב כתב את עבודת המאסטר שלו באוניברסיטת בן גוריון בנגב על "הגירת עבודה ממצרים למדינות המערב בקולנוע המצרי". הוא מרצה עצמאי בנושאי המזרח התיכון המודרני.   

מאמרים נוספים