מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
12.01.2016

הרשות הפלסטינית וארצות הברית: מבוי סתום

הנחת העבודה של הרשות הפלסטינית לשנת 2016 היא כי ארצות הברית, לכל היותר, תימנע מהטלת וטו על מהלך חד-צדדי באו"ם למימוש פתרון שתי המדינות. לפיכך מבקשים הפלסטינים לכנס ועידה בין-לאומית שבה לארצות הברית יהיה תפקיד שולי

אין צורך להכביר מילים על חוסר האמון המוחלט השורר בין הרשות הפלסטינית לבין ממשלת הימין בישראל; די אם נזכיר כי קריסת סבב השיחות האחרון באפריל 2014 ללא כל התקדמות בנושאי הליבה סימנה בעיני הרשות את חוסר התוחלת שבמשא ומתן ישיר עם ממשלת נתניהו, שציפיותיהם של הפלסטינים ממנו היו נמוכות ממילא.

אכזבתם של הפלסטינים מישראל מתגמדת לעומת עומק האכזבה שלהם מממשל אובמה ומיכולתה של ארצות הברית לשמש מתווך הוגן במשא ומתן עתידי. לכן, לצד התקדמות במהלך חד-צדדי של הצטרפות לארגונים והסכמים בין-לאומיים, מצדדת הרשות הפלסטינית בהחייאת תהליך שלום במסגרת ועידה בין-לאומית על בסיס היוזמה הערבית, שבה המעורבות האמריקאית תהיה מצומצמת באופן משמעותי.

בנאום בבית לחם לרגל חג המולד האורתודוכסי בשבוע שעבר דיבר אבו-מאזן על דחיקתה של הסוגיה הפלסטינית לשוליים, ועל הצורך להשיבה למרכז הבמה באמצעות ועידה שתכלול נציגות ערבית ואירופאית. "עם הקוורטט, עם כל הכבוד, זה לא הצליח," אמר עבאס, כשהוא מציין לטובה את המעורבות התקדימית והמוצלחת של ההרכבP5+1 בהסכם הבין-לאומי על סוגיית הגרעין האיראני. הועידה הבין-לאומית שהוא חוזה תקים ועדה שתכלול נציגים מאירופה, ארצות ערב וכל מדינה בעולם.

מקומה של ארצות הברית נפקד מדבריו, ולא במקרה. נראה כי חוסר נכונותו של הנשיא אובמה לחדש את שיחות השלום לפני תום כהונתו בסוף 2016 נקלט היטב בקרב מקבלי ההחלטות הפלסטינים. את הדברים המרומזים שאמר עבאס בנאומו הדגיש במפורש דוברו ויועצו נביל אבו-רדינה שלשום. על הממשל האמריקאי, אמר, "לצאת מהפסיביות ולא לעמוד למכשול בפני כל מאמץ בין-לאומי לפתור את הסוגיה הפלסטינית [...] הדבר דורש פעולה בין-לאומית לשבירת הקיפאון שנגרם כתוצאה ממדיניותה של ישראל ומהפסיביות האמריקאית."

בתוכנית העבודה הפלסטינית לשנת 2016, המירב שניתן לצפות מהאמריקאים הוא אי-הטלת וטו על הצעת החלטה במועצת הביטחון של האו"ם שתקרא לסיום הכיבוש תוך פרק זמן מוגדר, על בסיס גבולות 1967.

צאא'ב עריקאת, ראש צוות המשא ומתן הפלסטיני (ואחד המועמדים לרשת את אבו-מאזן), דיבר גם הוא בראיון ארוך ליומון הפלסטיני אל-קודס בשבוע שעבר על מותו של המסלול הבילטרלי בתיווך אמריקאי, ועל הצורך במציאת נוסחה מדינית חדשה.

"לא ניתן לחזור לדרך הישנה, של מו"מ בילטרלי בחסות אמריקאית, משום שהיא מיצתה את עצמה לחלוטין," אמר עריקאת. האלטרנטיבה לתיווך האמריקאי, טען, היא הקוורטט (האו"ם, האיחוד האירופה, ארצות הברית ורוסיה), מדינות "בריקס" הכוללות את דרום אפריקה, ברזיל, הודו וסין, וכן יפן ומדינות ערב. עריקאת הזהיר מפני כוונת הקונגרס האמריקאי לחוקק חוק שיפגע כלכלית במדינות אירופה המסמנות מוצרי התנחלויות, או לסגור את משרדי אש"ף בוושינגטון בתגובה לפניה פלסטינית לבית הדין הבין-לאומי בהאג נגד ישראלים.

"אני שואל את הממשל האמריקאי: מה ההבדל בין פושע המוציא להורג עיתונאי זר בסוריה או עיראק, ובין הפושע ששרף את הנער מוחמד אבו-ח'דיר ועלי דוואבשה? אין הבדל. הקיצוניות עיוורת," הוסיף.

עריקאת ביקש להפריך את התפישה הנפוצה בעולם הערבי, לפיה ארצות הברית פועלת בהתאם להנחייתה של ישראל במזרח התיכון, ולא להפך. "ישראל היא מדינה פונקציונלית עבור ארצות הברית," הזכיר. "שאף אחד לא יאמין שישראל שולטת בארצות הברית. ישראל מתפקדת כבריון אזורי עבור ארצות הברית תמורת מחיר יקר של 30 מיליארד דולר בשנה." מדינות הן "עבדים לאינטרסים שלהן," הוסיף, "וכך גם ארצות הברית, שאת שפת האינטרסים שלה על הפלסטינים ללמוד". המעצמה יכולה להכריח את ישראל בקלות להקים מדינה פלסטינית מיד, טען, אך מעדיפה להמתין ולראות כיצד יתייצב המזרח התיכון לאחר האביב הערבי.

"לדעתי זו טעות אסטרטגית," ציין עריקאת. "ייבוש ביצת הכיבוש הישראלי הוא שיוביל לביטחון ויציבות באזור, וכאן נעוצה הטעות האסטרטגית של ארצות הברית" בדחיית הפתרון לסכסוך.

עריקאת תאר את מפת היחסים הנוכחית בין הפלסטינים לבין ארצות הברית כ"פתוחה, כנה, וקשה." הוא סרב לפרט את תוכן השיחות האסטרטגיות המתנהלות בין שני הצדדים, אך הדגיש כי "כל מילה שהנשיא עבאס אומר לנשיא ארצות הברית, למזכיר המדינה או לחברי הקונגרס נשענת על הבנה מעמיקה של שפת האינטרסים המשותפים."

מאמרים נוספים