מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
10.12.2015

השלום הכורדי – PAX KURDISTANA

תאבונו הצבאי והמדיני של המנהיג הכורדי, מסעוד בארזאני, גדל עם ההצלחות בשדה הקרב נגד דאע"ש. אולם משמעותה של ההכרה האמריקנית שהוא משתוקק לה היא חלוקתה של עיראק באופן רשמי ותסבוכת אזורית קשה

מה שהחל במסר מרומז לכיוונה של ממשלת עיראק כי הכורדים מבקשים להיות חלק מהמבצע לשחרור מוסול, ואולי אף להובילו, מתחיל להסתמן בהדרגה כהפגנת כוח כורדית בהיקף רחב בהרבה. כיפאח מחמוד, יועצו הקרוב של נשיא החבל הכורדי האוטונומי, מסעוד בארזאני, הצהיר לפני כשבועיים כי הפשמרגה נכונים להשתתף במבצע לשחרור א-רקה, בירת "המדינה האסלאמית" בסוריה, "בכפוף להחלטת הפרלמנט הכורדי".

הרשויות הכורדיות מתמודדות בחודשים האחרונים עם אתגרים קשים בזירת הפנים, בראשם משבר פוליטי חריף שהחל בעקבות הארכת תקופת נשיאותו של בארזאני, באוגוסט האחרון, צעד שעורר גלי התנגדות בכל המערכת הפוליטית הכורדית ובכלל זאת הפגנות אלימות של צעירים שביקשו לפגוע במשרדי מפלגתו של בארזאני בעיר סולימאניה. המשבר הפוליטי מלווה גם במשבר כלכלי חריף שהואץ בשנה וחצי האחרונות בעקבות הצורך לתחזק את מחנות הפליטים המארחים כמיליון וחצי פליטים המוצאים מקלט באזור האוטונומי הכורדי.

חרף המצוקה הזו מבית, מנסות כעת הרשויות הכורדיות לצייר עצמן לא רק ככוח המוביל והאמין ביותר בעיראק אלא ככוח אזורי מוביל הטוען לבכורה בכל מבצע לשחרור שטחים ערבים מידי "המדינה האסלאמית". ייתכן מאוד כי בארזאני מנסה למנף את ההצלחה בסינג'אר להשגת יעד ישן שטרם הצליח להשיג – הגברת התמיכה הצבאית האמריקנית בכורדיסטאן העיראקית ובכוחות הפשמרגה. עד כה בחרו האמריקנים לתמוך ישירות רק בממשלה העיראקית ובצבא עיראק, מתוך תפיסה אסטרטגית מוצהרת של שמירה על ריבונותה של המדינה העיראקית כמעט בכל מחיר. ייתכן כי במהלך הנוכחי מנסה בארזאני למצוא "דרך עוקפת" לריכוך ליבם של האמריקנים.

בארזאני זוכר את האסטרטגיה האמריקנית המוצלחת במלחמה באל-קאעדה בעיראק במחצית השנייה של העשור הקודם, שבמסגרתה גויסו שבטים סונים (כוחות ה"סַחְוואת") למלחמה בג'יהאדיסטים, ומבין כי סיכוייו להתקרב לאמריקנים יגדלו אם יציג עצמו ככוח סוני מתון ואחראי המוביל את מלחמתו הנחושה של "העולם החופשי" באיום הסוני הרדיקלי שמציבה "המדינה האסלאמית". עם תמיכה צבאית וכלכלית מתאימה מצד ארצות הברית, מאמין בארזאני, יעלה בידם של הכורדים להביא לסילוקם של הג'יהאדיסטים מעיראק ואולי אף מסוריה, ולהביא שקט וביטחון לאורך לכל המרחבים שישחררו, כמעין "שלום כורדי" – פאקס כורדיסטאנה.

בארזאני רוכב בביטחונו הרב על גלי ההצלחה של המבצע בסינג'אר, שמחה בראייתו את חרפת הנסיגה מהאזור רק שנה ושלושה חודשים קודם לכן, בניסיון להציג עצמו בעולם כמנהיגה של מדינה אחראית ושותפה נאמנה של המערב. אלא שהתנהלותן של הרשויות הכורדיות בעיראק עד כה יכולה ללמדנו כי בניגוד לאמונה המערבית הרווחת, והמעט רומנטית, מטרתם הראשונה והעיקרית של הכורדים איננה בהכרח סילוקו המוחלט של דאע"ש ובוודאי לא השבת ריבונות המדינה העיראקית על שטחיה. נראה הרבה יותר כי הם מעוניינים בסילוקה של "המדינה האסלאמית" משטחים שהיו בריבונות כורדית או שלכורדים עשויה להיות עליהם תביעת בעלות, כמו גם ביצור כוחם כ"מדינה שבדרך" והשגת לגיטימציה בין-לאומית למעבר ממדינה שבדרך למדינה עצמאית.

הכורדים לבדם לא יוכלו, וספק אם ירצו, לנהל לבדם את המלחמה נגד "המדינה האסלאמית" ולהוציא עבור המערב את הערמונים מן האש. תקדימי השנה האחרונה – ההיסוס להשלים את שחרורה של סינג'אר וגרירת הרגליים במעורבות הצבאית של הפשמרגה בלחימה בקובאני – יכולים ללמד כי הכורדים אינם ששים להקריב קורבנות רבים מן ההכרחי לטובת הלחימה בארגון הטרור. נראה שעיקר עניינם הוא ניצחון תדמיתי והידוק הקשרים עם האמריקנים במטרה לזכות בסיוע צבאי לפשמרגה, ובטווח הארוך לגיטימציה לעצמאות מדינית. סיוע צבאי אמריקני לכוחות הכורדיים יבוא בהכרח על חשבון הסיוע האמריקני לצבא עיראק החלש ממילא, מה שעשוי אכן להטות את הכף במאבק נגד "המדינה האסלאמית". אלא שמשמעותה של ההכרה האמריקנית שבארזאני כה משתוקק לקבל היא הכרה בחלוקתה של עיראק, דבר שעומד בסתירה גמורה למדיניות המוצהרת הנוכחית של האמריקנים באזור.

דומה כי עם ההצלחות בשדה הקרב גדל גם תיאבונו של בארזאני. עד כה הוא הצליח לשחק נכון עם הקלפים שבידיו ולא לערער את הברית הארוכה והאיתנה שלו עם האמריקנים. אולם מגמותיו מטרידות את הממשלות הריבוניות באזור, ובראשן עיראק. התנגשויות הדמים בין כוחות הפשמרגה לבין כוחות "אל-חשד א-שעבי", המיליציות השיעיות הכפופות לממשלה בבגדאד, בעיירה הטורקמנית טוז ח'ורמאתו, ומחאותיה של בגדאד על מעורבותן של הרשויות הכורדיות בהזמנת כוחות הצבא הטורקיים לחבל האוטונומי, עלולות להיות רק הסנוניות שתבשרנה שינוי פוליטי אסטרטגי ביחסי הכורדים והמדינה העיראקית ואת סופן של למעלה מ-12 שנות שקט תעשייתי בין הצדדים. שינוי כזה לא רק שלא יוכל לסייע להגשמת חלומו של בארזאני, אלא אף להטות נגדו את שותפיו האמריקניים ולהוביל לאבדנם של כל ההישגים המדיניים שקנה לו בהתנהלותו השקולה עד כה.

מאמרים נוספים