מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
שנאה דתית בדורמיציון, ינואר 2016 (תמונה: Dormition Abbey Jerusalem)
20.01.2016

התקרבות ברומא, שנאה ואלימות בירושלים

בעוד שהאפיפיור ברומא נע לקראת היהודים בצעדי ענק, בישראל מתפשטת מהשוליים אל לב האורתודוכסיה היהודית אווירה של שנאה ואלימות דתית. הממסד הרבני בישראל מגיב בקול דממה דקה

לפני חמישים שנה הגדירה הכנסייה הקתולית מחדש את יחסה כלפי היהודים. המסמך שכותרתו "נוֹסְטְרָה אֵטָאטֶה" (מלטינית: "בימינו"), אשר הוקרא במעמד הסיום של ועידת ותיקן השניה (אוקטובר 1965) על ידי האפיפיור פאולוס השישי, זיכה את העם היהודי לדורותיו מההאשמה ההיסטורית ב"רצח האל".

בימים האחרונים, לרגל ציון שנת היובל למסמך, פרסם האפיפיור פרנסיסקוס מסמך חדש בנושא היחסים בין הכנסייה ליהודים, אשר הרחיק לכת עוד וקבע כי היהודים ייגאלו בדרכם הדתית, כלומר מחוץ לחיק הכנסייה הנוצרית. המסמך בא לאותת כי הנוסטרה אטאטה לא היה צעד חד פעמי אלא ראשיתו של תהליך התקרבות בין הדתות. חשוב מכך, הובהר בו כי הכנסייה הקתולית מתנגדת להמרת דתם של היהודים לנצרות, במה שנראה כרמז עבה לזרמים אוונגליים שונים (בהם המגדירים עצמם כתומכי ישראל) המבקשים להמיר את דתם של היהודים. בראשית שבוע זה ביקר האפיפיור בבית הכנסת הגדול ברומא וכינה את היהודים "אחיהם ואחיותיהם הגדולים של הנוצרים", כשהוא חוזר בכך על דברי האפיפיור יוחנן פאולוס השני באותו בית כנסת 30 שנה קודם לכן. בפגישה עם ראשי הקהילה היהודית בבירה האיטלקית גינה האפיפיור את כל מעשי האלימות שמבוצעים בשמו של האל והדגיש את התנגדותו הנחרצת "לכל צורות האנטישמיות".

ממש בעת ביקורו של האפיפיור בבית הכנסת ברומא התגלו בירושלים כתובות אנטי נוצריות שנכתבו על קירות כנסיית הדורמיציון הקתולית, ועל חומות בתי הקברות היווני-אורתודוכסי והארמני בהר ציון שמדרום לעיר העתיקה. הכתובות כללו גידופים כנגד ישוע והנצרות, קריאות למגר מן הארץ את העבודה הזרה ואיומים מפורשים באלימות כגון: "מוות לנוצרים" ו"נקמת בני ישראל עוד תבוא"; "שנת שילומים, לריב [ציון]" (ישעיהו לד, ח'), "נוצרים לעזאזל" ו"לשחוט את העבודה הזרה", לצד ציור של יד האוחזת במאכלת.

שנאה דתית בדורמיציון, ינואר 2016 (תמונה: Dormition Abbey Jerusalem)

 

מאז שנת 2009 חוּללו כחמישים מבני תפילה נוצרים ומוסלמים בישראל ובגדה המערבית, וקרוב למאה חמישים אתרים קדושים לשלוש הדתות הושחתו מאז 2011. מבין כל אלה פענחה המשטרה רק מקרה אחד (!) שהסתיים בכתב אישום: הצתת כנסיית הלחם והדגים בטבע'ה שליד הכינרת, שאף הביא לפציעתם של שני בני אדם משאיפת עשן. נוסח הכתובת שרוססה על קיר הכנסייה בטבע'ה – וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן – לקוחה מתוך תפילת "עלינו לשבח", תפילה פולמוסית בעלת ניחוח אנטי נוצרי בולט הגורסת כי "גוֹיֵי הָאֲרָצוֹת [...] מִשְׁתַּחֲוִים לְהֶבֶל וָרִיק, וּמִתְפַּלְּלִים אֶל אֵל לֹא יוֹשִׁיעַ".

נוסח זהה נכתב בראשית השבוע על קיר כנסיית הדורמיציון, בסיס האם הירושלמי של הנזירים הבנדיקטינים המשרתים בכנסיית הלחם והדגים. שתי הכנסיות פועלות באמצעות "האגודה הגרמנית לארץ הקודש". הדמיון בין האירועים בגליל ובירושלים ברור: בשניהם סברו הוונדליסטים כי יש להכרית את העבודה הזרה, הנצרות, באופן אקטיבי. על פי הודעת המשטרה, מחקירת החשודים בהצתה בטבע'ה עולה "כי ככל הנראה המניע להצתה הינו המחלוקת סביב קבר דוד" בהר ציון, מטרים ספורים מכנסיית הדורמיציון.

מסתבר כי פשעי שנאה דתיים שמקורם הר ציון בירושלים אינם מוגבלים רק לתחומי ההר או למקומות תפילה. אחד החשודים בפרשת הרצח של משפחת דוואבשה בכפר דומא, קטין בן 17, נחשד גם בהצתת כנסיית הדורמיציון בסמוך לביקור האפיפיור בהר ציון במאי 2014. חוט של רֶשָע מקשר בין ההצתה בטבע'ה, השחתת מקומות תפילה בהר ציון ושריפתם למוות של תינוקות על הוריהם בדומא.

באוגוסט 2015 נרצחה לנגד עיני שירה בנקי בת ה-16 במצעד הגאווה בירושלים המערבית על ידי גבר חרדי בשם ישי שליסל. המניע לפשע השנאה הזה היה דתי באופן מובהק. זמן קצר אחרי הדקירה, בזמן ששירה נאבקה על חייה בבית החולים, משטרת ירושלים עצרה לחקירה זוג – רב ורבנית משולי החברה החרדית – בחשד שעמדו בקשר עם הרוצח וידעו על כוונותיו מבעוד מועד. בני הזוג הם פעילים אנטי נוצריים מוכרים הפועלים רבות בהר ציון ומארגנים אירועים קבועים במתחם קבר דוד בסופי שבוע. הם ככל הנראה שוחררו לביתם מבלי שהוגש נגדם כתב אישום, אולם עצם העובדה ששליסל בחר לפנות אל הזוג, אשר שמעתים יותר מפעם אחת מטיחים באנשי דת נוצרים כי נוכחותם בהר ציון מהווה "עבודה זרה שיש למגר מן הארץ", אומרת דרשני.

התפתחותו של מוקד שנאה דתית כלפי בני דתות אחרות במקום מסויים יוצרת לבה של שנאה ואלימות מפעפעת כלפי ה"אחר" באשר הוא. השנאה מחלחלת מהר ציון לכיכר ציון ומשם לטבע'ה, לדומא ולמצעד הגאווה בירושלים המערבית. שנאה דתית היא מחלה אוטו-אימונית משום שבסופו של דבר היא תוקפת את הגוף שנושא אותה. וכך, בעוד שהאפיפיור ברומא נע לקראת היהודים בצעדי ענק, בישראל מתפשטת מהשוליים אל לב האורתודוכסיה היהודית אווירה של שנאה ואלימות דתית. בניגוד לדבריו הברורים של האפיפיור ברומא כלפי היהודים, הקול של הממסד הדתי-יהודי האורתודוכסי בישראל נשמע יותר כ"קול דממה דקה".

מאמרים נוספים