מאמרים

אודות הכותב
ניתוח ופרשנות
20.08.2013

חמאס שוברת שתיקה כלפי מצרים

חמאס מבקרת בחריפות הולכת וגוברת את השלטון הצבאי במצרים. נראה כי שינוי המגמה בתנועה נובע מהתחושה כי הנתק עם השלטון החדש בלתי נמנע לאור יחסו הבלתי מתפשר כלפי האחים המוסלמים והאסלאמיסטים בכלל.

לאט ובזהירות, מתחילה חמאס להגיב על שפיכות הדמים במצרים. כחודש וחצי לאחר שצבא מצרים הדיח את הנשיא מוחמד מורסי על גלי הפגנות המוניות, ולאחר שפיזר שביתות שבת של תומכי מורסי תוך שימוש באלימות קשה שגבתה עד כה את חייהם של כ-900 אזרחים, החליטה האחות הפלסטינית של האחים המוסלמים לשבור את שתיקתה ולגנות את הממשל המצרי על "רצח בדם קר" של אזרחים חסרי הגנה.

הדבר אינו קל לחמאס, שבילתה את החודשים האחרונים בניסיונות בלתי פוסקים להדוף פרסומים בתקשורת המצרית לפיהם היתה מעורבת עד צוואר באלימות שערערה את מצרים בימי ההפיכה של ינואר 2011 ובגלי הטרור שפגעו בסיני לאחר מכן. מה שהחל כהשמצות בעיתונות המצרית העצמאית קיבל לאחרונה גושפנקא רשמית עת הואשם מוחמד מורסי, המוחזק על ידי הצבא במתקן סודי, בקשירת קשר עם חמאס לפגוע באינטרסיים מצריים לאומיים. בדעת הקהל המצרית, אם כן, משמש הקשר עם חמאס כלי ניגוח אפקטיבי לערעור הלגיטימציה של הנשיא המודח.

בעוד מנהיגי התנועה בעזה ומחוצה לה, ח'אלד משעל, מוסא אבו-מרזוק ואסמאעיל הניה, נמנעים מלהגיב ישירות למרחץ הדמים ומעדיפים למקד את התבטאויותיהם הפומביות בישראל וביריבה הפוליטית פתח, מנהיגים מדרג הביניים מתחילים כעת להתבטא בחריפות נגד מצרים.

"המשך המתקפה נגד אזרחים מצריים חסרי הגנה והריגתם בדם קר מהווה פשע נגד האנושות וראוי לכל גינוי," כתב איש הלשכה המדינית של חמאס עזת א-רשק על דף הפייסבוק שלו, והאשים עיתונאים מצרים בשקרים מכוונים בעת כיסוי אירועי האלימות.

הדילמה של חמאס ברורה. מצד אחד התנועה תלויה לחלוטין במצרים מבחינה כלכלית והומניטרית, שכן מעבר רפיח הוא הפתח היחיד המאפשר לאזרחי עזה גישה לעולם החיצוני, לצרכי לימודים או טיפול רפואי. בעזה יודעים שצבא מצרים הוא קבוע בנוף הפוליטי, וראשי החמאס – שבאו בדברים עם הגנרלים בעת הדיונים על הפסקת האש מול ישראל בעקבות מבצע עמוד ענן, כמו גם בזמן עסקת שליט – יודעים כי יצטרכו לשמור על יחסי עבודה תקינים עמם גם בעתיד.

מצד שני, נאמני האחים המוסלמים במצרים, עצמם ובשרם של תומכי חמאס בעזה, עומדים בפני ריסוק מוחלט תחת רגלי הצבא. במצב עניינים זה, סבורים בחמאס, שקט הוא רפש. נראה כי הגינויים הבינלאומיים שמתחילים לצוץ בכיוון מצרים, כמו גם ההחלטה המצרית התקיפה לסגור הרמטית את מעבר רפיח עד הודעה חדשה ובכך לפגוע קשות בתושבי עזה, שברו לבסוף את גב הגמל.

שינוי המדיניות החל ב-14 באוגוסט, כאשר חמאס פרסמה כרוז גינוי באתר האינטרנט שלה בעקבות הפינוי האלים של כיכר ראבעה אלעדויה וכיכר א-נהדה, וכינתה את האלימות "טבח נוראי."

נראה כי הנטיה בחמאס להתבטא ביתר חופשיות בנוגע למתרחש במצרים נובעת מהתחושה כי הנתק עם השלטון הצבאי החדש בלתי נמנע לאור יחסו הבלתי מתפשר כלפי האחים המוסלמים והאסלאמיסטים בכלל.

במאמר שהתפרסם ב-19 באוגוסט בכתב העת של חמאס א-רסאלה תחת הכותרת "השלטון הצבאי מחדש את הסגר על עזה," הטען כי לאור מסע ההסתה של התקשורת המצרית נגד חמאס ולאור המאמצים הבלתי פוסקים של פתח להשחיר את פניה של התנועה בדעת הקהל המצרית, אין סיכוי לשיקום היחסים עם השלטון החדש, גם אילו חמאס היתה מעוניינת בכך.

"אינדיקציות מהשטח מאשרות שקהיר [...] לא תניח למודל האסלאמי ברצועת עזה לעמוד על רגליו בשל הקשר האידיאולוגי שלו לתנועת האחים המוסלמים, המורחקת כעת מהזירה הפוליטית המצרית בכוח הנשק," נכתב במאמר. "מי שעוקב אחר העניין המצרי מבין היטב כי עזה עומדת לשוב לבידודה הפוליטי, דבר שחוששים ממנו לא מעט הפלסטינים ברצועה לאחר שנה של הפתחות אזורית ובינלאומית."

כעת ניצבת חמאס בפני דילמה דומה לזו שבפניה עמדה ביחס לשלטונו של בשאר אסד בסוריה בתחילת 2012. במקרה הסורי חמאס הכריעה לבסוף לטובת השיקול המוסרי וניתקה את קשריה עם הפטרון אסד ובמידה רבה גם עם איראן. חמאס, תקועה שוב בין הפטיש לסדן, תיאלץ להמשיך ולנווט את דרכה בעדינות בין מצפנה המוסרי ובין שיקולי ריאל-פוליטיק קרים.

מאמרים נוספים